האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מאז הכתה תרבות ה- WOKE את שורשיה במדינות המערב, הפכה מערכת אכיפת החוק לכלי שליטה פוליטי, והאכיפה הבררנית לחלק בלתי נפרד מחיי האזרחים. אכיפה בררנית קיימת בישראל, עוד מימי המשטרה המנדטורית וימי שלטון מפא"י, אבל בעידן התקשורת הפתוחה, הפכה לנחלת הכלל, עד כי חצי עם איבד אמון במערכת אכיפת החוק. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אכיפה בררנית והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
הדבקה אסוציאטיבית (Associative Contamination או לפעמים Associative Linking) היא טכניקת שכנוע רגשית שבה יוצרים חיבור (אסוציאציה) בין שני מושגים, דמויות או תופעות — גם כאשר הקשר ביניהם רופף, מלאכותי או לא קיים כלל — במטרה להשפיע על תפיסת הציבור. ה- WOKE עושה שימוש רבה בכלי זה, לשם יצירת גשרים רגשיים בין תופעות שונות, גם כאשר הקשר ביניהן רופף או מלאכותי. זאת, במטרה לגרום לציבור לחבר מושגים, אנשים ודעות, עם מטען רגשי שלילי או חיובי, ללא דיון מעמיק.
אחת ההשוואות האהובות על המחאה, היא ההשוואה של בנימין נתניהו לניקולה צ'אושסקו השליט הכל יכול של רומניה הקומוניסטית, את שרה אשתו לאלנה צ'אושסקו – האישיות הפוליטית השנייה בחשיבותה ברומניה אז – ואת בנו של צ'אושסקו שהוכן לשמש כמחליפו של אביו בבוא היום, ליאיר נתניהו. כמה ההשוואה הזו נכונה בהקשרים שאליהם מכוונת המחאה? בכלום בעצם. ברוכים הבאים לאחת הטכניקות החשובות של ניהוג המונים: צריבת תודעה דרך הדבקה אסוציאטיבית.
אנו מתקרבים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. אדולף היטלר היה אחד המהמרים הגדולים מכולם בהיסטוריה של העת החדשה, עד שכמו כל מהמר סדרתי, התהפך עליו מזלו. המאמר עוסק בהימורי מדיניות (Policy Gamble): מצב שבו מקבל ההחלטות בוחר מהלך הכרוך באי-ודאות רבה, אך עם פוטנציאל לרווח גבוה – לרוב, תחת לחץ זמן, מידע חלקי ותחושת דחיפות. זהו מהלך שאין ממנו דרך חזרה: אין בו "שמור וצא", כמו במשחק מחשב.
הימור מדיניות הוא לקיחת הימור – מחושב או אימפולסיבי – ע"י מדינאי בתחומים של ביטחון לאומי. ההיסטוריה מלאה במנהיגים שהימרו – לעיתים מתוך תעוזה, לעיתים מתוך ייאוש – ובנו אימפריות או הובילו לקריסתן. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הימורי מדיניות והשלכותיהם, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
מה היה קורה אילו הגרמנים היו נבלמים עוד בפלישה לחבל הריין ב- 1936? אילו אנשי הביטחון והפוליטיקאים היו מפתחים תודעה אחרת לפני טבח ה- 7/10? שאלות כגון אלה נשמעות, על פניו, כמו תרגיל בדמיון. אבל הן שייכות לשדה רציני ועמוק: המִצְיָאֲלוֹגִיָה – מחשבה על תרחישים שלא קרו, אך יכלו לקרות. זה נושא המאמר.
"חלון לים התיכון" ליעקב גלעד, הוא שיר נוגע ללב המשלב בין האישי לקולקטיבי, בין העבר להווה, ובין הכאב לתקווה. הוא מבטא את המורכבות של תקווה להתחלה חדשה לאחר טראומה, למרות הפצעים שעדיין פתוחים מהעבר, את התקווה והכמיהה לאהבה ולמשפחה, ואת ההתמודדות עם הזיכרונות. המוזיקה בסגנון יווני מובהק מחזקת את התחושות הללו ומוסיפה עומק רגשי ליצירה.
פתאום מבינים במחאה שמי שהכשיר שימוש בשב"כ למטרות פוליטיות, עלול לגלות בערבו של יום שהשב"כ 'יהפוך את קניו' לעברם. אז, למה הם לא מנצלים את כוחם להגיע להסכמות עם הימין? זו שנאת נתניהו, טמבל! מחאה שלמה משוכנעת שהוא הרוע בהתגלמותו, יותר מהחמאס. אז איך אפשר להגיע איתו עכשיו להסכמות?
מאמר זה חוזר לשאלה הוותיקה, שסברנו שכבר הוכרעה – האם ניתן להכריע מלחמה מהאוויר בלבד, או שעוצמה אווירית – מרשימה ככל שתהיה – איננה תחליף ל'מגפיים על הקרקע'? מקרה הבוחן שלנו הוא מערכת ההפצצות האוויריות המאסיבית של ממשל טראמפ נגד החות'ים.
"אדם מוזר הוא האויב שלך" – כתב ושר שלום חנוך – "בדיוק כמוך"… למרבה ההפתעה, גם אחרי ה- 7/10, גם אחרי שנשמעו דברי המזרחנים – על שנאת היהודים חסרת הפשרות הטבועה בקוראן ובחדית', ועל תרבות המזרח ומאפייניה – רבים כל כך עדיין מאמינים במשפט האווילי הזה, שהוא העוגן היחידי בעיניהם, לתקווה של חיים 'נורמאליים' במזרח התיכון. ריכזנו עבורכם אוסף של ממים אינטרנטיים בהקשר זה. אתם מוזמנים לתרום עוד.
