אחת התוצאות של המחאה היא השנאה שהשתחררה מעל פני השטח לכל מה שמסכן את המשך שלטונה של אליטת ההון הישראלית. במארג השנאה הזו נוטלים ה'בבונים' חלק גדול משמעותי, עוד מימי קום המדינה, כשהעליה מצפון אפריקה נעצרה מחשש לשינוי פניה של המדינה. הדף הזה מביא לכם אוסף ראשון של כרזות, ממים וסרטונים בסוגיית השנאה ל'בבונים'. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
פרשת משה קצב, דרכי חקירתה, התנהגות החוקרים ובכירי המשטרה והפרקליטות בפרשה, והאופן שבו התקבלה הרשעה בבית משפט, ראויות להילמד בכל פקולטה למשפטים ובכל מחלקה ללימודי אכיפת חוק באוניברסיטה. היא מעמידה למבחן סוגיות כמו חזקת החפות ו'משפט ע"י המשטרה ומערכת אכיפת החוק'. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פרשת משה קצב, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ב- 30 בדצמבר 2010 הגיע הנשיא לשעבר, משה קצב לבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי לשמוע את הכרעת הדין של השופטים. כתב על כך העיתון 'כלכליסט': "רגע האמת מתקרב: משה קצב הגיע לבית המשפט... האמנם רגע האמת? האם באמת עמדה לנאשם 'חזקת החפות' במה שכינה העיתון 'תיבת פנדורה', כשארגוני נשים מפגינות בחוץ ולאחר שהורשע ותדמיתו נופצה לגזרים בכלי התקשורת? חזקת החפות ("Presumption of Innocence") היא עיקרון יסוד במשפט הפלילי הקובע כי כל אדם נחשב חף מפשע עד שתוכח אשמתו מעבר לכל ספק סביר. אבל, האם יש לה סיכוי להתקיים בעולם שכולו תקשורת?
אחת הפינות הפופולריות בתוכנית הפטריוטים של ערוץ 14 היא 'הלפיד והיפוכו', שבה מביאים אמירה של יאיר לפיד ומיד לאחריה את האמירה ההפוכה ממש. זה מצחיק, וגרם לתדמיתו של לפיד נזק לא מועט. אבל כדאי לדעת שלפיד אינו לבד, ושהנטייה לבטא עמדות סותרות מבלי לראות בכך בעיה היא חלק מז'אנר שהתפתח בשיח ה'ווק'. לעתים קרובות, נראה שתומכי ה'ווק' משנים את עמדותיהם בהתאם להקשר, ולעתים אף אומרים דבר והיפוכו.
ב- 2022 פרסם משה קצב ספר זיכרונות, שחציו מוקדש לפרשה שהביאה אותו מהנשיאות אל הכלא. קל להיווכח, שאותן סטיות מקצועיות חמורות שזיהינו בחקירות נתניהו, היו קיימות גם בחקירות קצב. בניגוד לנתניהו, קצב הוא נציג אותנטי של 'ישראל השנייה'. חיבור של שתי הפרשות יחד הוא חומר נפץ פוליטי ובעייתי מאוד לאליטת ההון, ולמערכת האכיפה ש'עובדת' עבורה. לכן, האינטרס בסיסי שלהן הוא להשאיר את הספר רחוק מעיני הקוראים.
פרשת קצב נושאת בחובה את אותם אלמנטים מטרידים המאפיינים את התופעה של "משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק". זוהי העוולה הגדולה ביותר שיכולה רשות שלטונית לבצע באזרחיה בדמוקרטיה. מצב שבו בניגוד לחזקת החפות, גורמי החקירה והפרקליטות עושים הכל מסיבותיהם, לא כדי לחקור מקרה נתון אלא כדי להביא להפללתו ולהרשעתו של אדם, תוך שימוש בגורמים מסייעים בתקשורת לקביעת נרטיב בציבור של 'אשם' עוד לפני המשפט, כדי להשפיע על השופטים. האם יכולה הייתה הפרשת הזו להתחולל בעולם התקשורתי המגוון של היום? בעיני, ספק גדול! זהו מאמר ראשון בסדרת מאמרים העוסקת בפרשת קצב.
באוקטובר 2010 הכריזה קנצלרית גרמניה דאז, אנגלה מרקל, כי "מודל הרב-תרבותיות לאינטגרציה בגרמניה נכשל לחלוטין". 13 שנים מאוחר יותר הצהירה ג'ורג'ה מלוני הצהרות דומות, אבל בתחום בלימת ההגירה וכפיית ההשתלבות על המהגרים, המערכות השלטוניות קפאו. מדוע? בין היתר, כי הזמן שבו ניתן היה לתקן את המצב בכלים דמוקרטיים חלף מזמן, וזכר הדיקטטורות של החצי הראשון של המאה הקודמת משתק אותן...
המושג "סוס טרויאני" משמש כבר עשרות שנים בשיח הפוליטי לתיאור איום חיצוני החודר למדינה תחת מסווה של לגיטימיות. בהקשרים שונים, ניתן לראות כיצד הדימוי הזה משמש באירופה כנגד גורמים - כמו המהגרים ובעיקר, הפלסטינים - הנתפסים כמאיימים על הריבונות, הזהות או הסדר החברתי.
תקציר: תהליך שחרור שלושת החטופים בסבב השני של עסקת החטופים ב- 30 בינואר 2025, הפך למופע אימים – בבימוי של מומחי אל ג'זירה – שבו המון רב צר על החטופים ואיים – לפחות לכאורה – לעשות בהם שפטים. חמאס איננו מקורי בשימוש במה שמכונה, עוצמה נתפסת / עוצמה מדומה, בקרב מוסלמים. הדוגמה הבולטת ביותר של…
