שלוש הדוגמאות ה'טריות' המובאות במאמר זה, הן - מצמררות, מפחידות ומטרידות, וממחישות, עד כמה משטרת ישראל, בתקופת המפכ"ל אלשיך, היא משטרה של עורמה, של תחבולה ושל כחש; עד כמה התרבות הארגונית היא כושלת ומפחידה. עד כמה ה"די.אן.איי" נגוע בחוליו. עד כמה עמוק שורש הרע מגיע. עד כמה נכשל המפכ"ל אלשיך כישלון קולוסלי – רב תחומי.
כאשר חומרת העברה אינה מצדיקה הרשעה פלילית על כל המשמעויות הנלוות לה, ניתן לשקול את הורדת הפיקוח והבקרה על העמידה בנטל הראייתי, קרי רף ההוכחה; בשאר המקרים, חובה עלינו, כחברה חופשית, לוודא שהתשתית הראייתית עומדת בדרישה לסף הרשעה מעל לספק סביר, כנדרש על פי עקרון חזקת החפות הקבוע בחוק.
ב- 8 במרץ בשבע הבוקר התחיל הטלפון בביתנו לצלצל, כאילו פרצה מלחמה. "המשטרה מקיימת מבצע מיוחד ברחובות, ודוחפת דו"חות על כל דבר..." הזהירו אותנו חברים... "אל תצאו אם אתם לא חייבים". ה'מבצעים' הללו מכונים פש"מים - פעולות שיטור מיוחדות, והם שנואים על שוטרים ואזרחים כאחד. מטרתם בדרך כלל היא כסת"חית וסטטיסטית: כיסוי תחת וצבירת נתונים (כמות מחסומים, כמות דוחות תנועה וכדומה)...
היה זה חתן פרס ישראל למדעי המשפט בשנת תש"ם, המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט חיים כהן ז"ל, ששימש גם כשר משפטים, כפרקליט המדינה, כיועץ המשפטי לממשלה, שטבע את אחד הביטויים הקשים ביותר אודות חקירות המשטרה, עוד לפני שלושים שנה... מה נשתנה מאז?
למרות שנדמה לנו ששקרנים עושים זאת באופן טבעי, ההיפך הוא הנכון, שקר דורש מאמצים רבים משום שהאדם שמשקר, נאבק בו זמנית עם הצורך להמציא את השקר ולהסתיר אותו. לכן, כאשר אנשים משקרים, הם נוטים יותר להסס בדיבור, לגעת בפנים (הסתרה), להפגין הבעות פנים שליליות, להזיז רגליים, להתבלבל במילים, להעלות באופן פתאומי את הקול ולהישיר מבט.
רק בשבוע שעבר, פורסם סקר בעייתי במיוחד - שלא סוקר דיו, ודאי לא בהבלטה הצריכה והראויה (מעניין למה...) - על פיו, רק 31% אחוז מהנשאלים הביעו אמון במשטרה. לאמור: שבעה מכל עשרה אזרחים אינם מביעים אמון במשטרה. זה בקדנציה של מפכ"ל שהובא מחוץ למשטרה, כדי להבריאה מחולייה רבי השנים!
כאשר הפרקליטות מנהלת את התיק ומבקשת לנהל חקירה באמצע התיק, זה מעיד שמישהו נרדם בהכנת התיק. מישהו לא ביצע את עבודתו כמו שצריך לבצע. כשבונים תיק שאין בו ראיות על כל מיני תזות, ואין ביסוס, ככה נראה התיק. זה תיק מרושל שלא היו בו ראיות מלכתחילה ומישהו לא ראה את זה, ומישהו לא שקל כראוי את הדברים והזדרז להגיש כתב אישום!
בג"צ - שהיה ער לבעיה התקציבית בסוגיית מרחב המחייה של אסירים - המליץ למדינה לעצור רק את המסוכנים, לאפשר ביצוע "עבודות שירות" למי שנשפט למאסר קצר עד כשנה... לשלוח למאסר רק כאשר זה נחוץ ואפקטיבי ולאמץ את דו"ח דורנר המדבר על שיקום במקום על הרחקה מהחברה למי שלא מסוכן... אולם, המדינה שהתאהבה בענישה מחמירה קשה לה לשחרר והיא מנסה להפחיד !!!
לנוכח הצהרתו של עד המדינה, משה סלע, ולאחר ששלמה בניזרי ריצה מאסר בפועל, חייבת המשטרה לפתוח בחקירה לחשיפת האמת. יש לבטל את הסכם החסינות כעד מדינה, ולהעמיד לדין את משה סלע בגין מסירת עדות שקר בבית משפט, ועוד מספר רב של עבירות. לא ניתן לעבור לסדר היום עם הצהרה כל כך דרמטית. אולי נעשה כאן עוול משווע...
