האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הקולגה שלנו, Jeppe Vilstrup Hansgaard, פרסם, לאחרונה, מאמר בלינקדאין, שבו הוא קובע כי 50% ממנהלי הארגונים סבורים, שהם יודעים – מיהם העובדים המשפיעים ביותר בארגונים שלהם – אבל המציאות מלמדת שהם לא! מנסיוננו, גם אם קביעה זו היא מעט מוגזמת, הרי שיש בה הרבה ממש!
במאמר קודם הסברתי על מנגנון ההצדקה העצמית, 'דיסוננס קוגניטיבי', שעוזר לנו להתמודד עם טעויות שאנחנו עושים. הפעם אסביר, כיצד המנגנון עוזר לאנשים להתמודד עם שחיתות עצמית; ולמצביעים, לקבל התנהגות שכזאת אצל הפוליטיקאים…
דיסוננס קוגנטיבי הוא האופן שבו אנו עובדים על עצמנו כדי ליישב סתירות פנימיות. ניתן למצוא לו עדויות משני קצות המפה הפוליטית: למשל, תומכים מימין מייחסים את ההתנתקות לקדימה, למרות שזאת הייתה ממשלה בהובלת הליכוד שביצעה את המהלך; לעומת זאת, משמאל מסבירים, שההתנתקות נעשתה ללא הסכם, שזה מה שהיה נכון לעשות; למרות שבפועל, הצביעו בעד.
כנסת זו הייתה שיאנית החקיקה בכל הזמנים במספר החוקים שאשרה. זה טוב? ממש לא! צריך להבין שמדינה היא, בעצם, ארגון גדול שמועד לחלות באותן 'מחלות' ש'חולים' בהם ארגונים. ה'מחלה' הקשה וחשוכת המרפא מכולן קרויה 'שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים': המדינה מחוקקת עוד ועוד ומסבכת את הרשות המבצעת בסבך חוקים ונהלים שמסיטים את התקציב למקומות לא מתוכננים; מגבילים את יכולת המשילות; ואת הסיכוי להיות פרודוקטיבי…
למה אנשים מאמינים לחדשות מזויפות? הדיון האקדמי, בסוגיה זו, נחלק לשני מחנות מרכזיים: האחד גורס, שדעתנו הפוליטית גורמת לנו לתפוס חדשות מזויפות באופן הגיוני, כאשר הן תומכות בתפיסה הפוליטית שלנו. השני עוסק בעצלות מחשבתית שבגינה, אנחנו נכשלים לזהות חדשות מזויפות…
'הטיית האישור' או 'הטיית האישוש' (Confirmation bias) היא אחת מהטיות התפיסה המפורסמות, ונבחנה בשלל ניסויים. תכליתה, שאנחנו מחפשים ומפרשים עובדות, שתומכות באמונות מקוריות שלנו, תוך התעלמות לא פרופורציונליות מעובדות שמטילות בהן ספק…
ממגורה – או סילו (Silo) בלעז – היא מבנה לאחסון חומרים. הדימוי הזה משמש אותנו בביטוי הארגוני סילו, שמשמעותו, חלק מבודד במערכת מורכבת, שבתוכו 'נלכדים' ידע ומידע, ואינם משותפים עם יתר חלקי הארגון. כיוון שהארגון אינו יכול להגיע אל הידע המידע הזה ולעשות בו שימוש בזמן אמת; והוא 'מתייבש', ומאבד את הרלוונטיות שלו…
"אתה חי בסרט" אנחנו אומרים לאדם חולמני, פנטזיונרי, לא מציאותי, שהוא ממש ההפך הגמור מפְּרַגְמָטִי, רֵאָלִי, תַּכְלִיתִי. עכשיו מסתבר שמדינה שלמה, אוקראינה, חיה בסרט… היא בחרה לעמוד בראשה בולדימיר זלינסקי: שחקן תאטרון בן 41, חסר ניסיון פוליטי בכלל, שמזלו שיחק לו לגלם דמות חיובית במיוחד של נשיא אוקראינה בסדרת טלוויזיה; ושהצופים השתכנעו, שאם שיחק בסדרה כל כך טוב, הוא יצליח – למרות חוסר ניסיונו – להפוך את הסרט למציאות.
האם יש נטוורקינג נשי? האם דפוסי יצירת הקשר של נשים בארגונים שונים משל גברים? פרופ' רוב קרוס (Rob Cross) – מרצה לניהול באוניברסיטת וירג'יניה, בבית הספר למסחר מקלנטיר (Mclntire School of Commerce), פרסם מספר תמונות רשת ממחקריו, העוסקות בהתנהגות הרשתית של נשים בארגונים, כפועל יוצא של חלקן באוכלוסיית העובדים…
גילה אדרעי הפכה לאחד מראשי הועדים האימתניים במשק ודורשת לאנשיה את המשמעויות הכספיות הנובעות מכך; אבל, 'אין ארוחות חינם': עוד ועד עובדים – שאנשיו מקבלים את כל מבוקשם – מאיים על ההסתדרות ועל הוועדים הגדולים האחרים, לא פחות מאשר הוא מאיים על משרד האוצר וראש הממשלה. העצבים המרוטים של הציבור עלולים להביא לתמיכה ציבורית סוחפת בחוק בוררות חובה…
