האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
המערכה הנוכחית בסאגה הבלתי נגמרת של פרשת רצח תאיר ראדה, סיפקה לנו מבט נוסף על מה שידענו זה מכבר: על חוסר המקצועיות הזועק לשמים של חוקרי המשטרה (והפרקליטות המלווה אותם). את כל שאפרט במאמר זה – ומחדלי חקירה רבים אחרים – ניתן לתמצת במילה אחת ברוח תקופתנו: "בושה"!
ביסוד טבעם, מצבי חירום הם תקדימיים וייחודיים. אין אדם שהתנסה בהם בעבר ובשל כך, התמודדות בהם מחייבת הכרה כי נדרש בירור חדשני, משוחרר מקיבעונות…
גישור ע"י פרוקסי הוא מצב שבו, כשאף צד אינו מוכן להשתתף בגישור או למנות באופן רשמי שליחים לגישור. אזי, מי שיוצע להם להשתתף בהליכי גישור כאלה יהיו נציגים לא רשמיים. הם יוזמנו לשולחן הגישור ע"י צד שלישי, המקובל על שני הצדדים; והם אלה שידונו בעמדות השונות הנתונות במחלוקת.
היה זה הגורו הגדול של תורת התעמולה במדינות הדמוקרטיות, הצרפתי, ז'ק אלול (1912 – 1994) שלימד אותנו כבר מזמן, כי בניגוד לדעה המקובלת, האנשים המשכילים ביותר הם גם הרגישים ביותר למניפולציות; ואינטלקטואלים הם אפוא היעד הראשון לתעמולה… את המחיר משלמים כולנו, חוץ מהיועצים האסטרטגיים, שגוזרים את הקופון!
לאלה הנדים ראש למצבם של אנשים במדינות טוטליטאריות, בחצי הראשון של המאה העשרים – שהיו נתונים לשטיפת מוח בלתי פוסקת של תעמולה – כדאי להפנים שלמרות שפע המידע והטכנולוגיה – ואולי דווקא בגללם – האדם בן ימינו נתון למניפולציות הרבה יותר; וכדאי להזכיר שוב: האנשים המשכילים ביותר הם גם הרגישים ביותר למניפולציות.
בחשיבה הליניארית הפשטנית של ימינו, בעולם שבו שולט "מוסר המחשבה הייחודית", המושג קונפליקט הפך מילה גסה, המזוהה עם רוע. כל עימות מהווה גורם לצרות, ולכן מזיק. אבל, הוגי דעות רבים רואים בקונפליקט את המנוע של ההיסטוריה. גם תורת המערכות המורכבות מלמדת אותנו שמערכות מתפתחות ומתאימות עצמן למציאות משתנה, תוך כדי מאבקי עוצמה בין מרכיביהן…
מה שעושה את ההבדל הוא תרבות הלמידה של הארגון, המושתתת בראש ובראשונה על תרבות התחקיר ויצירת הידע שלו…
ליכולת לתחקר נכון יש קשר ישיר לתרבות הלמידה של הארגון. ליכולתם של מנהלים להכיל את שגיאות עובדיהם; ולחנוך אותם באופן כזה שכל שגיאה – וכל הצלחה – תהפוכנה לידע ולניסיון ארגוניים ואישיים. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות תחקיר, חקירה וסובלנות לטעות, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
ביורוקרטיה היא ארגון המשופע בכללים ובנהלים, אבל עם תוצרים דלים או לא רצויים. הארגון אינו אפקטיבי ואינו יעיל; ואינו מספק את צרכי לקוחותיה בזמן. הביורוקרטיה נראית, לכאורה, מאוד מאורגנת; עם מערכות ונהלים, אבל אם תנתחו עד כמה המערכות והנהלים האלה פונקציונליים, אתם עשויים לגלות, שכמה מהם אינם משרתים שום מטרה פונקציונלית.
תקציר: פשרה (Compromise) היא מונח המתאר השגת הסכם בין צדדים, במהלך סכסוך. זאת, באמצעות תקשורת, ובדרך של הבנה וקבלה הדדית של תנאים. מונח זה מקושר למונחים כמו איזון וסובלנות. במילותיי, זהו ניסיון להציע ל"יפה" את ההזדמנות להביס את "החיה" הכל כך נוכחת בחיי היומיום שלנו. האם נוכל ליישם את המינימום החיוני הזה מבלי להטיל ספק בפרוגנוזה שלו? האם זו אינה בקשה שהיא מעל ליכולותינו האנושיים?
