מורכבות בביטחון לאומי

מבחינה בינלאומית, דווקא לנוכח מגמת חבר הלאומים לפעול לסיום הקולוניאליזם האימפריאלי, אישור הצהרת בלפור היה צעד חריג בכל קנה מידה היסטורי. מאירוע זה, מהדהדת מלוא משמעות הכרתם של המעצמות בזכות היהודים לבית לאומי בארץ ישראל. בעצם המודעות המוצהרת של מנהיגי חבר הלאומים למצבם החריג של היהודים, שרובם לא היו באותה שעה בגדר "קהילות מקומיות", הזכאיות  להגדרה עצמית מתוקף נוכחותם במרחב. הודגשה בכך משמעות זכותו המיוחדת של העם היהודי בארץ ישראל, למרות היעדרות רובו מן הארץ באותה העת.

ב-9 בספטמבר 2017 יצאה משלחת סיוע מתנדבת למיאמי, ארצות הברית, לגיבוי ולסיוע לקהילה היהודית שם, על פי בקשתה. ב- 20 בספטמבר יצאה משלחת הצלה רשמית של פיקוד העורף, לסיוע בתוצאות רעידת האדמה במקסיקו, לאור בקשת הרשויות המקסיקניות ואישור הדרג המדיני בישראל. מתי, ולאן, נכון ועדיף להוציא משלחת מתנדבת, ומתי רשמית? מה ההבדלים ביניהן?

הדיון שהתלווה להחלטת בג"צ האחרונה בעניין גיוס החרדים,  התמקד בשתי שאלות מעשיות: השאלה הראשונה: האם צה"ל באמת זקוק לכולם? השאלה השנייה: האם שינוי בחוק באמת יכול להביא לגיוסם? מתוך היכרותי את צרכי צה"ל, ברור לי כי צה"ל אכן זקוק להם. אולם בחרתי להתמקד בסוגיה אחרת: בשאלה, מה מבטאת השאיפה לשוויון בנטל?

את שורשיו של החיל ניתן למצוא במחלקות המשטרה הצבאית בחטיבה היהודית הלוחמת (הבריגדה היהודית) בצבא הבריטי, במלחמת העולם השנייה, בחזית האיטלקית: בבריגדה שירתה מחלקה ייעודית לשיטור צבאי, שהוקמה ביולי 1944, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. אנשיה נשלחו להכשרה לבית הספר לשוטרים ליד נאפולי. השוטרים הצבאיים הראשונים מילאו את כל תפקידי המשטרה הצבאית: אסרו וחקרו גרמנים ואיטלקים, אנשי גסטפו ומפקדי מחנות עבודה…

איום דמוגרפי אינו מפלצת – זו סוגיה בת פנים רבות הנתונות בידינו. השאלה, שוב, איננה מה כמה יולידו הפלסטינים, ואף לא כמה יולידו היהודים במרחב, אלא האופן שבו נעצב את המרחב העתידי. בהיבט זה הדיון, לצערי, טרם החל, ונביאי הדמוגרפיה מקשים עליו להתקיים.

עקרונות המלחמה לא השתנו מאז ימי המצור של אלכסנדר הגדול על צור בשנת 332 לפנה"ס (שנתיים לאחר קרב גרניקוס), אבל דומה שבישראל, בשנת 2017 – למרות כל ה'שעורים' שאנו מקבלים מהלוחמה המתמשכת במזרח התיכון – עדיין לא מעכלים את העובדה, שבלחימה המודרנית, לא ניתן להפריד מלאכותית בין האוכלוסייה האזרחית לכוחות הלוחמים… 

איום הגדול יותר לקיומה של מדינת ישראל, אינו איום מליציות שיעיות בגבול רמת הגולן, גם לא איום הגרעין האיראני, הנושאים אופי צבאי פיזי גלוי, אלא זה הטמון במדינה פלסטינית במתווה תכנית קלינטון, המוביל לחלוקת ירושלים ולנסיגה לקוי 1967. הימנעות ממשלת נתניהו מבנייה בירושלים בשטחי מפתח כמו גבעת המטוס, בחיבור בין ירושלים המזרחית לשכונת בית צפפא, מבטאת הלכה למעשה, עד כמה למרות חילופי השלטון בבית הלבן, קווי המתאר להסדר ישראלי פלסטיני, ממשיכים לראות בחלוקת ירושלים הנחת יסוד להשגת הסדר…

המושג עליונות לבנה החל לתפוס תאוצה בארצות הברית רק בשנה האחרונה, ובמיוחד, בתקופה שלאחר הבחירות. מדוע? בתחילת השנה החדשה מותר גם לי לחטוא בקונספירציה…