האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
חוק היד העומדת הוא בעצם ביטוי של תופעה מוכרת במדעי החברה: תופעת המסגור (Framing). משמע, התופעה של הפשטת מציאות מורכבת והסברתה כמציאות מדומה ליניארית ובדויה, רק כדי להשיג אשליה של שליטה … ו- סדר (סיבה אחת – בעיה – פתרון)…
נראה לי שצה"ל כארגון הגדול והממוסד ביותר במדינה ובחברה הישראלית נמצא במצוקה. הפרשנות שלי לעיסוק צה"ל בממלכתיות וסיווגה כערך היא סימן לכניסה למגננה. לא כלפי אויבים מבחוץ אלא כלפי המציאות הפנימית בישראל!
לטראמפ אין קונצנזוס, ולא יהיה כזה, למעט אם איראן תעשה טעות גדולה. בינתיים האיראנים משחקים צ'יקן ראוי. הפלת כטב"מ (לא חשוב מה מחירו), בלי חייל הרוג, שלא ברור האם חדר למרחב האווירי שלה, לא מעניקה לגיטימציה לתקוף אותה…
אפשר להתווכח עד לא ידע, בסוגיית השליטה באמצעות כוח צבאי על אוכלוסיה אזרחית. מה שאיננו נתון לוויכוח, הוא בחובת הצבא לשמר את השליטה, בהמחשת חוק, סדר ושקט בגזרה הנשלטת. למחויבות הזו אין פירוש זולת, החובה להבטיח בכל אירוע את ההכרעה הטקטית!
הזיקה הייחודית של האמריקנים לישראל שואבת את עוצמתה מיסודות דתיים, ערכיים ותרבותיים שהיכו שורשים ב-1620 כאשר המתיישבים הראשונים הגיעו לארה"ב בספינה "מייפלאואר", וטופחו על ידי "האבות המייסדים" שגיבשו את חוקת ארה"ב ב-1787…
אז מי משבש את אותות ה- GPS בנתב"ג? הרוסים, כמובן מכחישים. לטענתם, הם לא עוסקים, באופן פעיל, בשיבוש אותות ה- GPS. הציוד הרוסי המופעל בסוריה הוא שגורם לשיבוש האות, אבל לרוסים אין שום קשר לציוד הרוסי המופעל בסוריה… זה מזכיר לי את הבדיחה על התוכי, שכל הזמן היה מקלל את המנהיג דאז, ליאוניד ברז׳נייב…
מי שנכנס, משתלט על שטח, מסיר במחיר גבוה מאוד את האיום הביטחוני, לא יוכל לצאת, אלא אם מחיר שהייתו שם יהפוך לבלתי נסבל. חשוב לזכור את זה; כי אלה שמבטיחים לנו – שבפעם הבאה ניכנס לעזה, ננקה אותה מחמאס ואז נצא; או שבפעם הבאה נחסל את חיזבאללה בלבנון – מתעלמים מהלקח הזה, כי הבטחות כאלו נשמעות נהדר…
מלחמת ההתשה, 1967 עד אוגוסט-ספטמבר 1970, הייתה המלחמה הראשונה אשר בה צה"ל לא השיג תוצאות צבאיות ומדיניות ראויות. ממנה ועד היום, מדינת ישראל וצה"ל לא השיגו תוצאות חיוביות של ממש באף מלחמה. לכל היותר מניעת תבוסה, כפי שצה"ל הצליח למנוע במלחמת יום הכיפורים…
למעט המקרים בהם המלחמה מסתיימת בהישג מוחלט, כיבוש או כניעה של היריב, תמיד מגיע רגע בו צריך לשאול בפעם הראשונה, איך מסיימים את המלחמה, ועל מה מוכנים להתפשר. זה רגע מכונן, ברגע אחד צריך לקבל את העובדה שלא כל השאיפות תוגשמנה ולהודות בה, בין אם בחשאי ובין אם בפומבי. העמדה הנחושה מול היריב נסדקת ועכשיו חייבים לחשוף בפניו חולשה…
בשנת 2014 פרסמו אוניברסיטת חיפה ומרכז אמאן את ספרו של נוהאד עלי – "אלימות ופשיעה בחברה הערבית בישראל, קונספירציה ממסדית או פשיעה תרבותית". עלי מנתח את הרקע והסיבות לתופעת הפשיעה בחברה הערבית, בשני צירים מרכזיים המנוגדים מאוד זה לזה: הראשון הוא אחריות הגורמים השלטוניים. השני עוסק בהיבטים התרבותיים חברתיים בחברה הערבית, שמקשים מאוד על חיסול התופעה…
