מורכבות בביטחון לאומי

לפי כמות הכוחות נראה, שההתקפה על קייב היא המאמץ העיקרי של צבא רוסיה, וההתקפה על חרקוב במקום שני. אולם, יש להתחשב באפשרות שזאת הטעיה; והמטרה הרוסית האמיתית אינה לכבוש ערים גדולות מאד אלה, אלא למשוך אליהן את תשומת הלב של האוקראינים, בעוד המאמץ העיקרי הרוסי האמיתי מוכוון לעבר חוף הים השחור ואודסה. 

כשכל העיתונאים הישראלים נהגו באחריות וכבר יצאו מאוקראינה למדינות השכנות, כדי להתרחק מהסכנה, מהמוות הקרב ובא. רק אח שלנו גיבור, למוד המלחמות רון בן ישי בן ה-79, נשאר בלב קייב. כששאלו אותו 'למה לא עזב', ענה: "כי לא סיימתי את המשימה העיתונאית שלי". מקצוען אמיתי!

במקום מדיניות של פיוס והכלת רוסיה באירופה לאחר סיום המלחמה הקרה, נאט"ו בראשות ארה"ב, בחרה להשפיל את רוסיה המובסת. כך עשו גם מעצמות הברית מול גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה; והתוצאה האיומה הייתה עליית היטלר לשלטון ומלחמת העולם השנייה.

מטרת הפלישה האגרסיבית שהפכה לעימות צבאי חזיתי, היא לשנות את הסטטוס-קוו באירופה ואת הסדר העולמי הקיים ולהשיב עטרה ליושנה, ימי תהילתה תחת הנהגת הצאר וכאימפריה סובייטית…

ד"ר אבי הראל סוקר צמתים היסטוריים מרכזיים בדברי ימי אוקראינה.

סיום המלחמה הקרה עם נפילת חומת ברלין ב-1989, וסופה של ברית המועצות שנתיים לאחר מכן, הציבו את ארה"ב בפני בחירה: חגיגות ניצחון או פיוס. הייתה תקווה ל"דיבידנד שלום" ולמעבר ההון שהוצא על חימוש – לצרכים אזרחיים. במקום זאת, נאט"ו התרחבה, והתרחבותה הפכה לציר המרכזי בעימות הנוכחי על אוקראינה.

בפני האוקראינים עומדות מספר החלטות חשובות. המדינית היא, עד כמה הם מוכנים שהמלחמה תמשך, הערים תיכתשנה; והם ימשיכו לאבד שטח וכמובן נפגעים רבים, בתקווה שאפשר יהיה להפוך את הקערה ולאלץ את הרוסים להתגמש יותר במשא והמתן?

לנשיא פוטין ברור כי למרות כל עוצמתו הצבאית – שהופעלה עד כה רק בחלקה – אין ביכולתו לפעול, כשהוא משוחרר מאילוצים מרסנים. עם זאת, ברור לו כי מה שלא יהיה, הוא אינו יכול להרשות לעצמו לצאת מובס מהמלחמה. בתודעה זו יעשה כמעט הכול על מנת לנצח.