אמנות

"זֶה בִּשְׁבִילִי?" שָׁאַלְתִּי בִּלְחָיַיִם סְמוּקוֹת, אוֹחֶזֶת בַּטֶּנֶא שֶׁל פֵּרוֹת מַעֲשַׂי- הַטּוֹבִים שֶׁנָּשָׁאתִי בְּסִפּוּק וְגַאֲוָה; וְהַפְּחוּתִים שֶׁאִמַּצְתִּי
לִלְמִידָה וּצְמִיחָה. מְלֹא הַטֶּנֶא קְצִיר מַעֲשַׂי מְסַפֵּר אֶת חַיַּי…

נשימה… לשאוף ולנשוף; אני שוב מזכירה לעצמי, רק לנשום ועמוק; להחזיק ולשחרר את האוויר לאט לאט; ואז, כבמטה קסם, הגוף מתרחב והנפש מוצאת לה מקום… רק לזכור לנשום! נאוה דיהי…

ביום בו הפסקתי לפחד, ממה יגידו ומה יחשבו, התחלתי באמת לחיות… שירה של נאוה דיהי: 'ביום בו הפסקתי לפחד'…

עֲנָנִים… הֵם כִּסּוּ אֶת הַשָּׁמַיִם כֵּהִים וּכְבֵדִים;
פּוֹרְצִים גְּבוּלוֹת שֶׁל כָּחֹל; חַסְרֵי מִסְגֶּרֶת; לְלֹא מִרְפֶּסֶת שֶׁתֶּאֱסֹף אֶת הַגֶּשֶׁם; שֶׁעוֹד רֶגַע יֻמְטַר עָלֵינוּ, יְנַקֶּה וְיִשְׁטֹף אֶת שִׁלְהֵי הַסְּתָו… רגעים? אירית כהן נר-גאון כָּתְבָה וצילמה: עֲנָנִים

נתן אלתרמן יודע – כשהוא רוצה – להיות ברור וחד בשירתו; אבל גם משכיל, כשצריך, לערפל את המילים והמשמעויות באופן שיקשה על הקורא להבין למה חתר בדיוק, ויאלץ אותו למצוא לעצמו הקשר משלו.

"הַשָּׁנָה אֶעֱשֶׂה עִם עַצְמִי חֶסֶד, בֶּאֱמֶת! הַשָּׁנָה אֶעֱשֶׂה עִם עַצְמִי אֱמֶת, בַּקְּטַנָּה. כָּכָה, לְנַקּוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה מִכָּל הַצַדְקָנוּת וַחֲצַאֵי אֲמִתּוּת שֶׁכִּסִּיתִי בָּהֶן אֵת עַצְמִי…" איילת קציר: הַשָּׁנָה אֶעֱשֶׂה עִם עַצְמִי חֶסֶד.

ערב מול הגלעד – שירה הנפלא והאלמותי של לאה גולדברג המהווה את אחד מנכסי צאן הברזל של השירה העברית המתחדשת –  נדפס לראשונה ב"דבר לילדים" בינואר 1938 ונכלל בקובץ שיריה לילדים "מה עושות האיילות" (1949). השיר הוקדש על ידי המשוררת "לילדי אפיקים". רק נדפס, וחולל מהומה…

"… עֲשֵׂה שֶׁנִּלְמַד מָה טוֹב וּמָה נָעִים, בְּיַחַד. עֲשֵׂה לָנוּ שָׁנָה טוֹבָה, כָּכָה, בְּדִיּוּק בַּמִּדָּה". איילת קציר: בְּדִיּוּק בַּמִּדָּה

השוטה על הגבעה הוא שיר על דעות קדומות ומחירן. הוא מתאר את היחסים בין אדם, היושב על גבעה, ונחשב לטיפש בעיני סביבתו, שמנדה אותו; והוא בתגובה, נאטם גם אליה…

"… שַׁחְרְרִי אִשָּׁה, הַרְפִּי, פֶּן יַהֲפֹךְ לִבֵּךְ לִנְצִיב מֶלַח; מְאֻבָּן כְּאִלּוּ נִסְחֲטָה מִמֶּנּוּ כָּל טִפָּה שֶׁל אַהֲבָה וְחֹפֶשׁ; נועי קָדִימָה אִשָּׁה,
הגשימי אוֹתָךְ". איילת קציר: שַׁחְרְרִי אִשָּׁה…