אמונה

התנ"ך הוא אחד מספרי הניהול הטובים ביותר; וספר בראשית מתחיל בשינויים אסטרטגיים גדולים; ובריטואלים ביורוקרטיים קטנים. במאמר, אתמקד דווקא בריטואל הביורוקרטי הקטן: באחד הטקסים הטיפשיים והמיותרים ביותר בארגונים ביורוקרטיים. כוונתי לטקס הסיכום של העשייה בשנה החולפת שמכונה ברוב הארגונים "תכנון מול ביצוע"…

יעקב נותן למקום ההתגלות שם (בית אל). מיד מנכס לעצמו האדם את האל ומסדר לו בית. הוא מתנה תנאים – אם אכן ה' יהיה עמדי ונתן לי מחסה ואוכל, והחזיר אותי לבית אבי בשלום, אז אני מוכן לקבל אותו כאלוהי. אצל אברהם זה לא היה קורה. אצלו לא היו תנאים. אצל יצחק השתקן זה גם לא קרה. אבל יעקב הוא אחר. אצלו יש תנאים…

הזדים אינם, כמקובל, גורמים חיצוניים. הזדים הם הטעויות שלי. החטאים שלי. דויד מבקש כוח כדי שאלה לא ימשלו בו ואז הוא יתחזק (אז איתם, וניקיתי מפשע רב). בעיני, המזמור הזה מחובר באופן ישיר לאמירתו של דויד לנתן הנביא "חטאתי לה'". אז, הבין דויד, שהזדים הפנימיים שלו גברו עליו ומשלו בו…

המספר שבע הנזכר בפרשת בראשית איננו מספר סתמי אלא הוא בעל משמעויות פולחניות ודתיות רבות. פרק הזמן של שבעה ימים מוזכר במקרא בהקשרים שונים, מה שמייחד את חטיבת זמן על פני חטיבות זמן אחרות. בסיפור הבריאה היום השביעי מקבל מימד של קדושה היות וביום זה נח האל ממעשה הבריאה שנמשך שישה ימים…

יש פער כל כך גדול בין עדות דויד על עצמו במזמור לבין עדות התנ"ך על דויד, שאדם חייב לשאול את עצמו: האם אין פער דומה בין מה שאנחנו חושבים על עצמנו כעם לבין מה שאנחנו באמת?

בפרשתנו החותמת את ספר דברים ואת חמשת חומשי התורה, מתואר מותו של משה. לפי הנאמר משה נקבר בהר נבו. מקום זה נזכר בשמות נוספים במקרא כהר העברים או ראש הפסגה. לפי מסורת כוהנית עמומה בספר מקבים ב', מקום קבורתו של משה היה ידוע לנביא ירמיהו, אולם למסורת זו אין תימוכין בספרות חז"ל…

תפילה באה מלשון פ.ל.ל – כלומר סוג של תקווה. יש להיזהר שלא תיהפך ללשון ת.פ.ל. – כלומר חסרת טעם.

ומכאן, ההבטחה: "יא תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃ בימינך נצח", קרי, תמיד אהיה לך לעזר. תמיד אשתדל להביא שמחה לביתנו. תמיד לימינך. בשבילי, זה מזמור לאישה שבעדי. מזמור לדפנה…

המזמור מתחיל בהכרזה, שעתיד הוא לתאר את תכונותיו של מי שיזכה לקבל מקום בביתו של ה': א מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהֹוָה מִי־יָג֣וּר בְּאָהֳלֶ֑ךָ מִֽי־יִשְׁכֹּ֗ן בְּהַ֣ר קָדְשֶֽׁךָ׃ ואין הכוונה לכהנים, או לויים, או יהודים. מדובר על בן אדם שיהא ראוי להיקרא כך. והינה הרשימה…

שני סוגים או אבות טיפוס של ישראל נצפו ערב יום הכיפורים התשפ"א בירושלים: ישראל של בלפור ולעומתה ישראל של הכותל: בישראל של בלפור גדשו ההמונים את הכיכר, בישראל של הכותל הדירו ההמונים את עצמם מהכיכר. ישראל של הכיכר האחת ייצגה את ישראל הקנאית והדתית ואילו ישראל של הכיכר האחרת ייצגה את ישראל הפרגמטית והמתונה…