האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בפרשת וירא, ממשיך המספר המקראי את הסיפור על לוט, ואת העובדה, שהוא בן אדם חסר ישע, התלוי דרך קבע בעזרה מבחוץ, ולולא עזרתו של אברהם הוא היה כלה מהעולם. כך היה במלחמת המלכים וגם במהפכת סדום ועמורה. במקרה הראשון אברהם משחרר את לוט מהשבי, ובמקרה השני, האל לא הופך את סדום עד שלוט מגיע למקום מבטחים…
יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. ה' ממש מוביל את דויד במעגלי צדק. לא צריך לרדוף, לא צריך להיאבק. כמו אוכל, מים ושאר מוצרים בסיסיים שהרועה מספק לצאן, כך גם הצדק. וכל זה לא בשם איזה צורך של החברה האנושית לצדק, אלא "למען שמו". כאילו מעגלי הצדק של ה', הם מהות החיים. מעגל של לידה, חיים ומוות, שכולו נועד למען שמו של ה'…
המזמור פותח בשורה המזכירה את אילת השחר ככלי נגינה: א לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ אילת השחר הוא ביטוי המציין זמן שהוא רגע לפני זריחת השמש. מכאן והלאה, במשך 21 פסוקים, מקונן כותב המזמור על מצבו הנואש, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הרוחנית…
רוטור של מסוק חובה לאזן כל הזמן אחרת הוא מכניס המון רעידות… לפעמים זה מתפספס בתהליך, בגלל שהמכשיר תקול; המפעיל בעייתי; ועוד כל מיני… הנה התוצאה אחרי 41 שנים במדים וכמה אלפי שעות טיסה…
פרשת לך לך מתארת את יציאתו של אברהם ממקום הולדתו לעבר ארץ כנען על פי צווי אלוהי. בפרשה זו האל מתגלה לאברהם, והסופר המקראי מתאר התגלות זו כמראה נבואה, ובסמוך לכך הוא מכתיר את אברהם כנביא. הרמב"ם, לא שולל את מעמדו של אברהם, אלא הוא הופך אותו מהקצה אל הקצה…
הנה הפסוק, שבו לדעתי כותב המזמור עבר את הגבול: ה חַיִּ֤ים׀ שָׁאַ֣ל מִמְּךָ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ אֹ֥רֶךְ יָמִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ כותב המזמור מתאר מצב שבו המלך מבקש מה' חיים, וה' נענה ונותן לו חיים ארוכים "אורך ימים עולם ועד". נראה שהמלך קבל מה' חיי נצח. בפעם האחרונה שה' התעסק עם חיי נצח, זה היה בגן בעדן…
פרשת נח ידועה כפרשת סיפור אירועי המבול ומגדל בבל, אולם בין שני הסיפורים הללו, מצוי בה נושא ייחודי – לוח העמים. המדובר ברשימת עמי תבל והשתלשלותם הגנאלוגית זה מזה. המאלף ברשימה זו הינה העובדה שעד כה לא נתגלה ניסיון שכזה בשרטוט מפה גנאלוגית במזרח הקדום…
התנ"ך הוא אחד מספרי הניהול הטובים ביותר; וספר בראשית מתחיל בשינויים אסטרטגיים גדולים; ובריטואלים ביורוקרטיים קטנים. במאמר, אתמקד דווקא בריטואל הביורוקרטי הקטן: באחד הטקסים הטיפשיים והמיותרים ביותר בארגונים ביורוקרטיים. כוונתי לטקס הסיכום של העשייה בשנה החולפת שמכונה ברוב הארגונים "תכנון מול ביצוע"…
יעקב נותן למקום ההתגלות שם (בית אל). מיד מנכס לעצמו האדם את האל ומסדר לו בית. הוא מתנה תנאים – אם אכן ה' יהיה עמדי ונתן לי מחסה ואוכל, והחזיר אותי לבית אבי בשלום, אז אני מוכן לקבל אותו כאלוהי. אצל אברהם זה לא היה קורה. אצלו לא היו תנאים. אצל יצחק השתקן זה גם לא קרה. אבל יעקב הוא אחר. אצלו יש תנאים…
הזדים אינם, כמקובל, גורמים חיצוניים. הזדים הם הטעויות שלי. החטאים שלי. דויד מבקש כוח כדי שאלה לא ימשלו בו ואז הוא יתחזק (אז איתם, וניקיתי מפשע רב). בעיני, המזמור הזה מחובר באופן ישיר לאמירתו של דויד לנתן הנביא "חטאתי לה'". אז, הבין דויד, שהזדים הפנימיים שלו גברו עליו ומשלו בו…
