[מקור התמונה: Photo by Engin Akyurt from Pexels]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר]

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

המזמור פותח בשורה המזכירה את אילת השחר ככלי נגינה: א לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ אילת השחר הוא ביטוי המציין זמן שהוא רגע לפני זריחת השמש.

מכאן והלאה, במשך 21 פסוקים, מקונן כותב המזמור על מצבו הנואש, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הרוחנית. נראה שעבר עליו לילה קשה מאוד של מחשבות על מצבו הירוד וקריאות לעזרה מה' שנענו בשתיקה לילית רועמת.

מתוך שלל הפסוקים, הראשון שבהם הוא בעיני המרתק מכולם: ב אֵלִ֣י אֵלִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי׃ הכותב קורא נואשות לה' ומבקש שיענה לשאגתו.

אי אפשר שלא להיזכר בשירה של חנה סנש, הליכה לקיסריה, שגם הוא פותח במילים "אלי אלי":

אֵלִי, אֵלִי

שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם

הַחוֹל וְהַיָּם,

רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,

בְּרַק הַשָּׁמַיִם,

תְּפִלַּת הָאָדָם.

אני משער, שחנה סנש הלכה לחוף הים בקיסריה, אישה לוחמת הלוקחת בחשבון שייתכן וימיה קצרים, והיא מבקשת מה' שהעולם היפה שהיא רואה יישאר לעד. זו תפילתה המחזקת אותה, הנותנת טעם למאבקה.

[תמונתה של חנה סנש משמאל: ייחוס 2.5 כללי (CC BY 2.5). המקור: משפחת סנש וארכיון בית חנה סנש, שדות ים, מתוך אתר פיקיויקי]

.

 

ונחזור למזמור...

לאחר תיאורי הייאוש וחוסר ההיענות של ה' לשאגות הכותב, לפתע המזמור משתנה. הכותב, מתוך ייאושו, מבטיח לה', שהוא ישבח אותו קבל עם ועדה: כג אֲסַפְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לְאֶחָ֑י בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל אֲהַלְלֶֽךָּ׃

מהתופת של השואה היו שניצלו. חלקם מספרים שבח האל (נשארו מאמינים). חלקם כבר לא (אבדו אמונתם בתהלוכות המוות חסר הפשר). בשביל אלה שאבדו אמונתם (וגם בשבילי) הייתי מחליף את השורה הראשונה במזמור וכותב: ב אֵלִ֣י אֵלִי לָמָ֣ה לא עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי׃

וחוזר לשירה של חנה סנש ומקווה שיחזור האמון באדם.

לאחר ימי חושך רבים קמה מדינת ישראל. היא קמה כשאילת השחר שלה, המבשרת את זריחתה, היא הציונות. עוד ב- 1915, הוקם בגליל העליון הקיבוץ "אילת השחר". הראשון שבגליל העליון.

[בתמונה: פסל איילת השחר בקיבוץ. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Dr. Avishai Teicher Pikiwiki Israel. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

אני רוצה להאמין שמקימיו ראו בו את הכוכב שמאיר את שמי העם רגע לפני זריחת שמש המדינה שבדרך.

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]