האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בְּפֶסַח הַזֶּה נַנִּיחַ מִלִּים טוֹבוֹת, מִלִּים מְאַחֲדוֹת וּמְרַפְּאוֹת, עַל לֵב הַמְּדִינָה הָאֲהוּבָה שֶׁלָּנוּ, כָּאֵלֶּה שֶׁיָּבִיאוּ לְשֹׁךְ הַסְּעָרָה הַמִּתְחוֹלֶלֶת וְאָז נֵדַע שֶׁיָּצָאנוּ כֻּלָּנוּ מִמִּצְרִיִּים…
בשני נושאים עוסקת פרשת צו: הראשון מופנה לכהנים ובתיאור עבודתם, והשני מופנה לכלל ישראל בנושאים של בריאות.
פרשת צו ממשיכה לעסוק בפירוט מעשי הקורבנות מעבר לפירוט שכבר נאמר בפרשת ויקרא. בין שאר הקורבנות בהם היא דנה, מובא קורבן המנחה שהיה מובא למשכן/מקדש בדרך כלל מן הצומח. רוב המנחות היו עשויות מסולת חיטים ומיעוטן מסולת שעורים. משמעות המונח מנחה היא מתנה, שמטרתה פיוס וריצוי לאותו גורם שאליו המנחה מובאת.
פרשת ויקרא היא הראשונה בספר ויקרא – החומש השלישי מבין חמשת חומשי תורה. רובו של חומש זה מוקדש לעבודת הקודש – עבודת הכוהנים והלויים, הקרבת הקורבנות ודיני קדושה (קדושת המשפחה וקדושת הארץ), אך שזורות בו תובנות מנהיגות וניהול בצד הליכות המשפט הפלילי…
פרשת ויקרא, המתחילה לעסוק בעייני הקרבת הקורבנות קובעת כי יש להביא כל קורבן יחד עם מלח. מכן שהוספת המלח היא מאבני הייסוד של הפולחן, ונהגה בכל הקורבנות, אפילו בקטורת שהייתה עשויה מצמחי בושם. השימוש במלח בקורבנות השונים הוא מובן מאליו, ואין המקרא טורח לאזכר זאת מחדש בכל סוג של קורבן שנמנה בספר ויקרא.
בפרשות קודמות קראנו על ההוראות שנמסרו למשה, כדי שיעבירן לבני ישראל לבצען. אך בפרשות ויקהל פקודי אנו קוראים על העברת ההוראות ממשה לבני ישראל והבהרתן, ומהן אנו למדים גם על ביצוען.
בפרשות השבוע ויקהל פקודי, העוסקות בבניית המשכן, נאמר כי לאחר סיום בנייתו, ה' ירד ושכן בתוכו. האם הדבר יתכן? כאשר אנו מעיינים בספרות חז"ל, אנו מוצאים שלא רק שדבר זה אפשרי אלה הכרחי למציאות ה' בעולם בכלל. השראת השכינה במשכן ואחר כך במקדש, לא בא לפתור בספרות חז"ל את השאלה בטיבה של מהות האלוהית, אלא לתת ביטוי להרגשת נוכחותו בעולם וקרבתו אל האדם, מבלי לאבד את תחושת המרחק בין האדם לבוראו.
לדעתם של הנביאים גמול אישי וגמול לדורות משמשים את ה' במקביל, לשון אחר – שתי התפיסות מסתברות על פי מידת הדין האלוהית, והן נבדלות רק במושאיהן – כלומר בני האדם שעליהם להיענש בידי שמיים.
תחילת פרשת כִּי תִשָּׂא היא המשך ההוראות לקראת בניית המשכן, אך לאחר מכן התעוררה פרשיה חמורה של "עגל הזהב"; בעקבותיה, שבירת הלוחות ופיסול לוחות חדשים.
אברהם בורג במאמר ב'הארץ' מה- 1 במרץ 2023, קורא לניצחון ממלכת ישראל החדשה, על ממלכת יהודה. הוא ממשיל את 'ישראל הראשונה' לממלכת ישראל הקדומה (להבדיל ממלכת יהודה), ומציע לנו להתחבר לאתוס חדש, אבל עתיק ימים, שישמש לנו מכנה משותף פנימי, איזורי ועולמי… כדאי לנו?
