פרשת ויחי המסיימת את ספר בראשית, מסיימת גם את תקופת האבות, המעבירה את הנהגת העם לידי משה ואהרון. בפרשה עצמה מסופר כאמור על מותו של יעקב. המוות בקבלה בכלל ובספר הזוהר בפרט מאוזכר במקומות רבים, המתארים את יציאתה של הנשמה מהגוף, את המראות שרואה באותו פרק זמן האדם עד היפרדותה של הנשמה מהגוף.
בפרשת ויגש מסופר על האיחוד בין יוסף ואחיו לאחר נאומו המכונן של בכיר האחים יהודה. בהמשך הדברים נאמר כי יוסף אסר את מרכבתו כדי לנסוע אל אביו, והזוהר על אתר לוקח את המרכבה של יוסף, ומפנה אותה אל העולם המיסטי, בדמותה של המרכבה האלוהית.
בתחילתה של פרשת מקץ, מסופר על חלומות פרעה ועל חוסר היכולת של חכמיו להסבירם עד הגעתו של יוסף, הפותר אותם לשביעות רצונו של פרעה. בקבלה, בספר הזוהר וגם לפי משנתו של ג'יקטיליה, בפירושו על מעשה מרכבת יחזקאל, ובדבריו בספר שערי אורה, מדובר על כוחות הטומאה, הנקראים גם קליפות. ג'יקטיליה קושר את ארבע קליפות הטומאה לשבעים שרי אומות העולם, הנמצאים על הסף העולם האלוהי.
פרשת וישב מתחילה את סיפורי יוסף שימשכו לסירוגין עד סוף ספר בראשית. המספר המקראי מדגיש את חלומותיו של יוסף, ואת חלומות פרעה ופתרונם ביד יוסף. ג'יקטיליה קושר בספר הניקוד בין סימני הפיסוק לבין תופעת החלום המקראי. החולם בהיותו סימן הבא מעל האותיות מסמל את העולם העליון ואת ההשגה לה זוכה האדם מלמעלה. אמנם לא כל חלום הוא אמת צרופה, אולם יש בבסיס החלום מוטיב של נבואה, הן אצל גדולי עולם כיוסף והן אצל אנשי אומות העולם כפרעה וחלומותיו.
בשנת 2023, ראה אור ספרו השני של אלוף משה במיל' עופר בורין, כותב קבוע ואהוב באתר זה. ספרו הראשון של בורין, 'בין הפסוקים של בראשית' (ראו תמונה בתחתית המאמר) ראה אור ב- 2019. בורין איגד את חמש המגילות שבתנ"ך (שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר), הוסיף להן את ספר איוב, וכרך אותם יחדיו לספר הפרשנות השני שלו. כל אלה כתב, "קושרים בעיניי... את לוח השנה עם סודות החיים – מגילות המגלות לנו קצת ממה שמלווה אותנו ומעלה בנו את שאלות החיים, האהבה, העוצמות והחולשות שלנו, ותהומות העצב וחוסר הצדק שאנחנו נתקלים בהם מדי יום ביומו."
בסופה של פרשת וישלח מצויה רשימה של מלכי אדום קודם מלוך מלך מבני ישראל. כוונת המספר המקראי לא ברורה די צורכה, וניתן להבין את הדברים או שהמדובר לפני התקופה שבה הומלך מלך בישראל, או יתכן כי כוונת הדברים היא שהמדובר בתקופה שלפני מלוך מלך מישראל בארץ אדום ומינה בתוכה את נציגיו.
הפרשנות של חלום יעקב מקבלת גוון עיוני פילוסופי אצל ג'יקטיליה, והיא עוסקת בין השאר בהשגתו השכלית של האדם והנביא. זה האחרון יכול להיקרא בשם זה, רק לאחר ששכלל את שכלו והגיע להשגה עיונית עליונה. מסקנות אלה קיימות גם אצל הרמב"ם, בעיקר בספרו הפילוסופי מורה נבוכים. המסקנה החשובה ביותר של ג'יקטיליה והרמב"ם לענייניו הינה שהשגה שכלית עיונית עליונה היא תנאי הכרחי להפיכתו של אדם לנביא.
מי שקידש את ירושלים היו בני אומאיה הסונים, שביקשו להקים מרכז דתי מתחרה ולמכה ולמדינה. מאז, האסלאם הסוני רואה בירושלים את המקום השלישי בחשיבותו, אבל לא השיעה המסורתית. עבורה, העיר השלישית בחשיבותה היא נג'ף בדרום עיראק, שם קבור עלי מייסד השיעה, ואלפים מחכמי השיעה לדורותיהם. הם החלו לגלות עניין בירושלים רק אחרי מהפכת חומייני, ב- 1979, כמשקל נגד להצלחת הציונות הנתפסת כמרידה באסלאם.
פרשת תולדות מספרת לנו אודות העדפתו של עשיו על ידי יצחק, וסיכול העדפתו זו על ידי רבקה. ג'יקטיליה מנסה לסנגר על יצחק באומרו שכל מטרתו הייתה להגן על עם ישראל בגלות, בשעה שיפלו בידי עשיו. רבקה, הפועלת באותו כיוון, מנסה לסכל את מחשבתו, ורואה לנגד עיניה לא רק את גלות עשיו אלא את גלות אדום, המיוצגת על ידי האימפריה הרומית והממלכות הנוצריות שבאו בעקבותיה.
פרשת חיי שרה מהווה כר נרחב של דרשות קבליות אודות אם האומה שרה ומעמדה בעולם הספירות. היות ואחד הזיהויים של שרה הינה ספירת שכינה, אנו עסקנו בדברנו אלה בעיקר בדמותה של ספירת השכינה, הספירה העשירית והאחרונה בהיררכיה של עולם זה, על פי דבריו של יוסף ג'יקטיליה, כאמור - לאו דווקא בהקשר התיאולוגי של שרה, היות ואין זיהוי מובהק שכזה בספרו שערי אורה.
