האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
ב- 24 ביולי 2025, חשף אבישי גרינצייג עימות קולני בבית המשפט העליון בין השופט השמרן והמופנם דוד מינץ, לבין השופט יצחק עמית. עמית עשה את כל המניפולציות האפשריות כדי למנוע מהשופט יוסף אלרון לשבת בדיון הנוסף בעניין פסיקתו שלו ושל ברק-ארז (כשסולברג במיעוט), בעניין החובה לקיים מכרז במינוי נציב שירות המדינה. פסיקה זו נפסקה בניגוד קוטבי ללשון החוק, ואף בניגוד קוטבי לפסיקה של עמית עצמו מהעבר.
קמפיין הרעב בעזה הוא קמפיין משולב של חמאס, ארגוני הסיוע של האו"ם והשמאל הישראלי. כמו קמפיין 'סוף הדמוקרטיה' זהו קמפיין ממוחזר, שבא כהמשך וכאימות לקמפיין הקודם על 'רצח עם' בעזה. לכל המשתתפים בו מטרה ברורה אחת: למנוע ניצחון ישראלי, שיגנוז לעד את חלום שתי המדינות ומדינת כל אזרחיה, שתתאחדנה לבסוף למדינה פלסטינית אחת.
בריטניה שבורה. ואף אחד לא בא לתקן אותה. מלחמת אזרחים אינה עוד הזיה של הימין הקיצוני, אלא תחזית סבירה מאוד, ובריטניה הולכת ישר לתוכה בשנתה, כשהעם מאבד אמונה, והמדינה מאבדת שליטה. כך קרה ביוגוסלביה ובצפון אירלנד… כך מתחילות מלחמות אזרחים!
לשפשף את האוזניים ולא להאמין… ראש ממשלת קנדה יצא בהתבטאות חסרת תקדים: "ערכים מוסלמים הם ערכים קנדיים"? באמת? המשפט הזה מכיל בתוכו את כל מה שלא בסדר באחיזתה של אליטת הווק הגלובליסטית בפוליטיקה המערבית.
בלי להבין מה מתחולל, גילינו שבניגוד מוחלט לרוב הדעות המאפיינות את רוב תושבי ישראל היהודיים, כל הצמרת הביטחונית בישראל נגועה ב- WOKE עד שרשי שערותיה… הנה אוסף טעימות.
תקציר: 'שיטת התיק הפתוח' הוא מושג שנטבע על ידי שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, בספרו הארנק והחרב. עצם קיומה של חקירה או בדיקה נגד איש ציבור בחשד כלשהו, מונעת ממנו לכהן במשרות מסוימות, או 'שומרת אותו בתלם'. שיטה זו היא דרכה של הפרקליטות להטיל אימה על אנשים המסכנים אותה ולשתקם. אולם ככל שאליטת ההון ומשרתיה במערכת האכיפה … להמשך קריאה
'שיטת התיק הפתוח' היא הביטוי לפוליטיזציה של הפרקליטות, ומאפשרת לה להטיל אימה ('אפקט מצנן') על אנשים המסכנים אותה ולשתקם. אולם, ככל ש'אליטת ההון' ומשרתיה במערכת האכיפה קרבים לסוף דרכם, מתרופף שלטון הפחד, ויש כאלה שלמדו אף לקצור רווח פוליטי מעצם הרדיפה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על שיטת התיק הפתוח והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
אנטוניו גראמשי, הוגה איטלקי שכתב על משברי הגמוניה, תיאר בדיוק את המצב שבו שרויה המחאה היום: כש"הגרנד נרטיב" הישן – הסיפור שמארגן את המציאות – מאבד תוקף, אך טרם נבנה לו תחליף. אז הישן גוסס, והחדש טרם נולד. ובין לבין צצים סימפטומים מבעיתים.
שימוש בביטויים כמו 'מחנה ריכוז', 'גטו' ו'רצח עם' בהקשר לפלסטינים, הם תוצאה 'תסביך השואה' של השמאל, מהול בשנאת הימין מחד גיסא, ובחמלה המזויפת לפלסטינים מאידך גיסא. במאמר אחבר בין שלושת המוטיבים הללו ואבחן את השלכות החיבור ביניהם.
השמאל תמיד היה נהדר באסטרטגיות של טווח קצר, וחסר כל הבנה באסטרטגיות של הטווח הארוך, והאסטרטגים של המחאה שכחו – למרות הכסף הרב, ומיטב המוחות שעמדו לרשותם – שמערכות מורכבות תמיד מתהפכות, ולכן: הזורע רוח יקצור תמיד סופה.
