פוליטיקה

"התביעות מהמדינה הולכות ומתרבות והתביעות מעצמנו הולכות ופוחתות, כמעט עד לאפס. שכחנו כי מדינת ישראל אינה פרה חולבת, אלא שופר המשיח לקבץ גאולים" (דוד בן גוריון).

נשים מהוות אמצעי מצוין להשגת מטרות זרות, כמו: 'מדינת כל אזרחיה'. איך? דרך נטרול צבא היבשה. פסיקות בג"ץ כרסמו כבר אנושות בחיל התותחנים, ועתה, שופטיו מכוונים לשריון.

"להיות אויב של ארצות הברית זה מסוכן, אבל להיות בן ברית שלה זה קטלני", קבע הנרי קיסינג'ר. אבל, האמת היא שהתופעה הזו חוצת יבשות. אין מוסר במדיניות חוץ ומדינות חזקות, נזקקות לעתים לבעלות ברית, ואחר כך פונות נגדן. וכן, גם אנחנו בגדנו…

מחוץ לצה"ל ישנן ציפיות להשתמש בצה"ל כזירת התגוששות למאבקים, שביסודם אינם מעניינו של הצבא.. לשם כך, יש לחלץ את הדיון מן המבוך העקרוני ערכי, ולהציבו על ממדי תבונת המעשה, ומומלצת ההליכה בנתיב הפשרה המפ"איניקית. במסורת זו – המעדיפה להימנע מהכרעות מזיקות ובלתי הכרחיות – טמון מפתח לניווט פרגמטי ומכבד בסבך המחלוקות הבלתי פתור בו שסועה  החברה הישראלית.

בשני הפרקים הקודמים ראינו את הדרג המדיני נחלש ונשען על הדרג הצבאי, שביטחונו העצמי גבר והעיסוק במדינאות ובעיצוב מדיניות התבסס בתוך תרבותו הארגונית. הפרק הזה מביא את הסיטואציה הבעייתית הזו לשיא, כשהדרג המדיני מתחלף והדרג הצבאי-ביטחוני הופך ללעומתי…

זהו מאמר שני הבוחן את עשרת אבני הדרך במטוטלת הכוחות שבין הדרג המדיני לדרג הצבאי ביטחוני, שהביאו אותנו למידור הדרג המדיני מההכנות לטבח ה- 7/10. זהו כזכור, תהליך היסטורי ממושך, שבו שני הדרגים מתחלפים ביניהם בדומיננטיות של האחד על האחר. הוא מתמקד בקדנציה השנייה של יתחק רבין כראש ממשלה. נכנה אותה: 'עידן הגנרלים הדיפלומטים'.

עצמאות היתר של ארגוני הביטחון בישראל לא התחילה בשל "מרד גנרלים" או של מזימה מכוונת. היא צמחה מתוך תנאים מבניים שנוצרו משנות השבעים עד ראשית שנות התשעים של המאה הקודמת: מצד אחד, עליית מעמדו של היועמ"ש; מצד שני, חולשת ההכרעה המדינית בתקופת האינתיפאדה הראשונה; ולבסוף, השינויים החוקתיים והמשפטיים שהגבילו את הריבונות המעשית של הממשלה.

מול המרד בממשלה נבחרת – שאוכל בנו כל חלקה טובה בעיצומה של מלחמת קיום – עמדה אישה אחת וחשפה קשר שחייב להיבדק לעומק. על כך היא ראויה לתשואות, לא לחקירה פלילית.