האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20 הובילה ניו-יורק בראש טבלת המדינות הכולאות. שיעורי הכליאה בעיר ניו-יורק היו גבוהים מאלו שבכלל ארצות הברית ועמדו על כ-900 כלואים לכל 100,000 תושבים. כיום, נמצאת ניו-יורק בתחתית הטבלה עם כ-400 כלואים לכל 100,000 (בבית כלא עירוניים ומדינתיים). צמצום כה דרמטי בשיעורי הכליאה אפשר סגירה של תריסר בתי כלא ברחבי המדינה והביא לחיסכון של מיליוני דולרים. והפשיעה? ממשיכה לרדת בלי קשר…
שני ניצבים בגמלאות, מהטובים ששרתו במשטרת ישראל, נשפטו עד היום למאסר בפועל. שניהם יצירתיים ופורצי דרך בתפקידיהם; שניהם שימשו, בין היתר, כמפקדי משמר הגבול; שניהם הפכו לראשי ערים מצליחים. שניהם סימנו לניצבי המשטרה שיש חיים אחרי ה'כחול' ושניתן להצליח בגדול 'בחוץ'. שניהם הסתבכו בפרשיות שוחד. שניהם מצאו עצמם, בערבו של יום, בבית הסוהר. עצוב… וכדאי גם לבחון: האם השורשים לא נבטו במשטרה? האם יש פה תופעה? האם צריכה משטרת ישראל לבדוק את עצמה?
מצטער על גסות הרוח אבל לא מצליח למצוא כבר מלים טובות… עייפתי להסביר, לפרשן, לכתוב מאמרים מלומדים… לעוד אדם נורמטיבי הוכתם העתיד בגלל 'משטרת המספרים והסטטיסטיקה', שמכה שנית: הנה לפניכם כתב אישום נוסף בשרשרת, של אדם ללא עבר פלילי שאוהב לעשן בבית… מה יש למשטרה לעשות בחדר השירותים שלו? פשוט נמאסתם!
בשנת 2001 יצאה פורטוגל במהלך נועז ראשון מסוגו והחליטה לעשות דה קרימינזליציה לכל סוגי הסמים – התוצאות היו מדהימות. התברר, שאחוז השימוש בסמים בקרב צעירים בגילאי 15-24 ירד בעשרות אחוזים, ובנוסף ירד באופן דרסטי גם כמות מקרי המוות כתוצאה ישירה מסמים. מה זה יכול ללמד אותנו לגבי הויכוח על הליגליזציה של הקנביס בישראל?
המאמר בוחן הפעלת כוח קטלני על ידי שוטרים בכלל ועל ידי צלפי משטרה בפרט. נבחנת הפעלת הצלפים באירועי אוקטובר 2000 ובאירועים נוספים בישראל, ומוצג מקרה השוואה מארצות הברית. לבסוף נגזרות מסקנות לגבי תורת ההפעלה של צלפי משטרה, בהתבסס על ייחוד מערכת נשק הצלפים ועל המאפיינים המוגדרים של מקצוע הצליפה.
"ילדה שלי קטנה, אני לך מבטיחה, שזו תהיה ההטרדה האחרונה…"כך שרו "האימהות הלוחמות" בפייסבוק (ראו סרטון בסוף הדף). מן הסתם – וכל עוד ימצאו גברים ונשים בכפיפה אחת – הטרדות תמיד תהיינה, אבל הרבה פחות. מדינת ישראל יישרה קו עם העולם המערבי, וביצעה 'קפיצת מדרגה' למציאות חדשה. האם זו המציאות עליה חלמו ה'אימהות'? לא! האם היא טובה יותר? הכל בעיני המתבונן. דבר אחד בטוח: היא שונה לחלוטין!
אחד הפרדוקסים של מערכת מורכבת הוא שמאזני הכוח שבה נוטים להתהפך. משמע, הטוב מצמיח בתוכו את זרעי הרע ולהיפך. היפוך כזה מתרחש לנגד עינינו בסוגיית הסכמתה של המתלוננת לקיום יחסים, בהבחנה בין אינוס ובין קשר מיני לגיטימי. הנה הפרדוקס: ככל שהסכמת המתלוננת ממלאה תפקיד מרכזי יותר, כך גדלה המוטיבציה השיפוטית לבחון ביסודיות כל תג בהתנהגותה של המתלוננת ובאישיותה; וככל שפוחת משקלה של האלימות אשר הופעלה על ידי הנאשם – כך פוחת העניין השיפוטי בנאשם, ומפנה מקום לבחינת המתלוננת וחלקה באירוע הנדון…
רפורמות קרובות צפויות במשטרה, וחרושת השמועות גועשת. על פי 'ניצב-משנה שמועתי', ייפרד סוף סוף הסיור – ביחד עם המשמר האזרחי הגוסס מאגף המבצעים, ויהפוך לאגף משלו (למה המשא"ז גוסס? כי משטרת ישראל לא אוהבת מתנדבים, אבל זה כבר נושא למאמר אחר…). אל תזלזלו בעוצמת השינוי הזה, שאם יבוצע, יבצע המפכ"ל אלשייך צעד גדול לקראת הבראת המשטרה…
האם יכול, באמת, להיות חוק אחד לעיר ולפריפריה? על פי האמנה שבין המשטרה לאזרחים בחברה דמוקרטית, הם העניקו חלק מחירויותיהם למשטרה כ"הלוואה מתמדת" ("Perpetual Loan"). בתמורה הם אמורים לקבל סדר ובטחון. אבל, מה אמורים לעשות אזרחים, כאשר השלטון (באמצעות המשטרה) אינו פורע את ההלוואה?
מקרים של כבאים-פירומנים מוכרים בעולם, כיוון שמה שמשותף – לכבאים ולמציתים כאחד – הוא המשיכה לאש… כך למשל, פרסמה ד"ר חגית לרנאו מאמר על הכבאי-הפירומן מקליפורניה; ידוע גם מקרה של כבאי גרמני, שגרם לעשרות דליקות נשלח למאסר. הוא נהג להצית, לברוח ולשוב במדי כבאי (ynet, 2015). להלן סיפור על כבאי-פירומן תוצרת ישראל, סרן יוסף לב – מפקד תחנת כיבוי – שהיה מצית סדרתי…
