[תמונה חופשית שהועלתה על ידי miss_millions לאתר flickr]

ד"ר חגית לרנאו (בתמונה למטה משמאל), משפטנית, קרימינולוגית ומכהנת בעשור האחרון כמשנה לסנגור הציבורי הציבורי הארצי. מחברת הספר עבריינות ואכיפת חוק ומנהלת דף פייסבוק בשם זה, העוסק בסוגיות הקשורות למשפט פלילי, עבריינות ואכיפת חוק.

*  *  *

מאמר מרתק שהתפרסם באוקטובר האחרון תחת הכותרת BETTER BY HALF עוקב אחר מגמות אכיפת החוק בעיר ניו-יורק מאמצע שנות ה-90 ועד היום.

המספרים ברורים ומעוררי התפעלות:

בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20 הובילה ניו-יורק בראש טבלת המדינות הכולאות. שיעורי הכליאה בעיר ניו-יורק היו גבוהים מאלו שבכלל ארצות הברית ועמדו על כ-900 כלואים לכל 100,000 תושבים.

כיום, נמצאת ניו-יורק בתחתית הטבלה עם כ-400 כלואים לכל 100,000 (בבית כלא עירוניים ומדינתיים). צמצום כה דרמטי בשיעורי הכליאה אפשר סגירה של תריסר בתי כלא ברחבי המדינה והביא לחיסכון של מיליוני דולרים.

[למאמר המקורי לחץ כאן]

ובמקביל – שיעורי הפשיעה ירדו בשיעורים חדים אף יותר. במהלך שנת 1990 שברה NYCC שיא שלילי במספר הרציחות שעמד על 2,200 מקרים בשנה. ואילו בשנת 2015, במהלכן גדלה אוכלוסיית העיר ניו-יורק ביותר ממיליון תושבים, התרחשו רק 350 מקרי רצח בעיר. ירידה חדה, בשיעור של עד 60%, נרשמה גם בעבירות חמורות נוספות. כיום נחשבת העיר ניו-יורק אחת מהערים הבטחות ביותר בארצות הברית.

אז איך עושים כזה קסם?

המאמר, שנכתב על ידי Judith A. Greene ו- Vincent Schiraldi, מנסה לאתר את הגורמים שהביאו להצלחת המגמה הכפולה של הפחתת רמות העבריינות לצד הפחתת מספר הכלואים. הכותבים מצביעים על שני גורמים מצטברים:

האחד, לחץ מתמשך של יזמים חברתיים להציב רפורמות וחלופות לכליאה: ארגוני זכויות אדם, מכוני מחקר, פעילי שטח, עורכי דין ואנשי מדיניות שפעלו במרץ כדי לגרום לשינוי במדיניות אכיפת החוק והענישה נעזרו גם בתקשורת ובקמפיינים ציבוריים על מנת לפרסם נתונים המצביעים על נזקי כליאת ההמונים ולגייס את תמיכת הציבור ברפורמות השונות. המשקל המצטבר של הפעילות החברתית הענפה והצלחתה בגיוס דעת הקהל גרמו לכך שקובעי המדיניות הפכו למודעים יותר לבעיות של כליאת המונים ופתוחים לבחון ולקדם רפורמות שיסיטו משאבים מכליאה לטיפול ולשיקום עוברי חוק.

גורם שני חשוב מוצאים הכותבים בתחושת הביטחון שנוצרה בקרב תושבי העיר והמדינה בעקבות הירידה המתמשכת והחדה בשיעורי הפשיעה. ירידה זו אפשרה לציבור ולקובעי המדיניות להפנים כי ניתן להשיג ביטחון אישי ללא כליאה מסיבית – ולקדם מדיניות הפוכה מזו שעוצבה ברוב ארצות הברית.

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Max Moreau לאתר flickr]

שיעורי הכליאה בניו-יורק עדיין גבוהים מאוד יחסית למקובל ברוב מדינות העולם המערבי, והכותבים מסיקים שיש עדיין מקום להמשך פיתוח חלופות ופיתוח רפורמות אמיצות. אך הלקח של ניו-יורק ושל מדינות נוספות כמו ניו-ג'רסי וקליפורניה הוא שניתן לפתח מדיניות מושכלת שתפחית את הן רמות הכליאה והן את רמות הפשיעה. מדיניות כזו לא חייבת להתחיל ממדינאים וראשי מערכת אכיפת החוק ולחלחל לרמת השטח. בניו-יורק היא התפתחה מלמטה - "מהשורשים" - מעשייה חברתית, יזמות מקומית, מחקר והסברה.

[בתמונה: גרף המשקף את הירידה ברמות העבריינות וברמות הכליאה בעיר ניו יורק מתחילת שנות התשעים ועד 2014. הפשיעה לא ירדה בגלל כמות הכלואים וגם לא עלתה כשזו הופחתה!]