האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
נטילת הימורי מדיניות הם חלק מתרבותה האסטרטגית של מדינה. זוהי פעולה חדה, שמשנה לתמיד מציאות קיימת, שמכבידה עלינו. היא יוצרת מציאות חדשה במהותה. אמנם, ליוזם הפעולה אין יכולת לקבוע לאן תוביל (מלחמת רוסיה אוקראינה כמקרה בוחן…); אבל הרשות נתונה בידיו לנסות ולעצב אותה להשגת מטרותיו הלאומיות.
בעימות שגרתי בנבי סאלח, קצין צה"ל צולם סופג סטירת לחי מנערה פלסטינית. בלילה הנערה נעצרה בביתה. בכך האירוע היה יכול להסתיים. לא הנערה ולא המצלמה עשו את האירוע למוקד דיון תקשורתי, אלא אנחנו בחרדותינו, באי יכולתנו להכיל את האירוע כעוד מאותו דבר מוכר, כמו עוד עץ שנפל ביער בסיביר…
נוכחותם של חובשי כיפה בצה"ל בשורות הלוחמים ובשדרת הפיקוד, אכן הפכה בעשורים האחרונים לתופעה בולטת ובעלת השפעה ניכרת על האווירה ביחידות. אולם, לא התנגדות לעצם נוכחותן הגוברת של הכיפות מניעה את המאבק בתופעת ההדתה, כמו החשש מאבדן אופיו של הצבא כמרחב ציבורי ממלכתי…
כנגד אויב נחוש ומאורגן, גם היעיל שבצבאות אינו מסוגל להעניק לאורך זמן הגנה הרמטית. גדרות וחומות – על אף נוכחותן המרשימה במרחב – מספקות מענה טכני, הניתן תמיד למעקף על ידי אויב, הממוקד במאמציו להתגברות על מכשולי הגבול. גם תעלת סואץ לא העניקה לצה"ל מכשול בלתי עביר…
התלבטויות הנשיא טראמפ בסוגיית ירושלים, והחלטתו, התרחשו השבוע על רקע מגמתו הכוללת של הבית הלבן לגיבוש הצעת שלום מקיפה. הלחצים והאיומים שעלו השבוע ממנהיגי העולם הערבי, כמו גם ממדינות האיחוד האירופי, צריכים לעורר תמיהה על הנחות היסוד המנחות את הנשיא, להשגת מה שכינה ה"עסקה הכוללת". כבר בכניסתו לתפקידו לפני כשנה, הכריז הנשיא טראמפ כי כאיש עסקים מנוסה, יוביל לעסקה מועילה לשני הצדדים…
חלפו מאה שנה מאז הצהרת בלפור, והעם היהודי במקום אחר: מצד אחד, בארץ ישראל מתבססת זהות יהודית אתנית מחוברת למקום, שממש אינו עוד רק ״עיר מקלט״. מצד שני, יהדות ארצות הברית מתמודדת באתגרי זהות, שלא נודעו עד כה; ובריבוי הולך וגדל של נישואי תערובת. הגדרת הקהילה זקוקה למסד מחבר, מעבר לזהות האתנית. הסיפור הישן – שחיבר במשך מאות שנים בין התפוצות היהודיות בגולה – מיצה את כוחו. זו הצומת, שבה נדרשת ונוצרת מנהיגות חדשה, שמולידה סיפור מסגרת חדש ורלוונטי. האם יש ביהדות ארץ ישראל פוטנציאל מנהיגותי בשיעור הקומה המתאים לאתגר זה?
שירה רבן לא מעניינת את עורכי הדין שלה, כהוא זה. הדבר היחיד שמעניין אותם הוא הסיבוב הפוליטי, והסיבוב הזה נערך עתה על גבה!
בַּנְדִּיט בתרגום חופשי, הוא עבריין. אבל בישראל המלה הזו השתרשה יותר כמעין מילת חיבה ל'פרחח'. משמע, ערמומי, יצירתי, תכמן… בנדיטים הם צרה צרורה לצבא בעתות שגרה (ופעמים רבות, גם במהלך המלחמה), אולם, אין להם תחליף ברגע של מבחן הישרדותי. כאלה היו, למשל, גנרל האוויריה האמריקני, בילי מיטשל; הפילדמרשל הגרמני, ארווין רומל; הגנרל האמריקני (שלושה כוכבים) ג'ורג' פטון…
שורש התודעה שמכוננת את היגיון המאבק של המאמינים, בני דת האסלאם, מגולם במושג "אל מוּקאוומה" (مقاومة), המתורגם בעברית בטעות ל'התנגדות'. הוא משלב בתוכו שישה מרכיבים: (1) הניסיון המתמיד ליצירת התהוות חדשה, בדרך להשגת המטרה האסטרטגית; (2) המוכנות למאבק אינסופי עד להשגת המטרה; (3) במאבק הזה, כל האמצעים כשרים; (4) חובת ההשתדלות המתמדת, למען קידום חזון דתי נצחי; (5) גמישות ואורך רוח, בהתמודדות עם קשיים; ו- (6) הנכונות לסבול הרבה במעלה הדרך.
זהו מאמרו השני של האלוף במילואים גרשון הכהן, העוסק במושג, "אנחנו עם הקיר הניצב איתן" (נחנא מעא אל חית אל וואקף). זהו פתגם ערבי ידוע. המשמש מפתח להבנת הדינמיקה של מסכת השיקולים המנחים את השחקנים באזורנו. הכהן ממחיש זאת על רקע האירועים בגבולנו הצפוני…
