גרשון הכהן: חשיפת מנהרה נוספת ברצועת עזה – תיאום ציפיות

[בתמונה: המנהרה שנחשפה. המקור: דובר צה"ל]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

ישראל היום

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

צה"ל ומערכת הביטחון ראויים להערכה על הישגם המבצעי החשוב בהתמודדות באיום המנהרות בגבול רצועת עזה. גם בפיתוח השיטתי לפעולת השמדת המנהרה, בגילוי מינון מבצעי  מחושב ומדויק, הובא לביטוי  שיכלול ממשי ביעילות המבצעית של צה"ל.

עם זאת, דווקא לנוכח ההישג המבצעי, מביעים תושביי היישובים בקרבת הגבול דאגה מן האפשרות, שלמרות המאמץ המקיף לאיתור ולסיכול האיום, עלולה להיוותר מנהרה נוספת בלתי מאותרת, דרכה יגיח האויב. למול חרדת התושבים, ראוי לתאם ציפיות.

נדרש להבהיר כי כנגד אויב נחוש ומאורגן, גם היעיל שבצבאות אינו מסוגל להעניק לאורך זמן הגנה הרמטית. גדרות וחומות - על אף נוכחותן המרשימה במרחב - מספקות מענה טכני, הניתן תמיד למעקף על ידי אויב, הממוקד במאמציו להתגברות על מכשולי הגבול. גם תעלת סואץ (ראו תמונה למטה) לא העניקה לצה"ל מכשול בלתי עביר.

[בתמונה: גם תעלת סואץ לא העניקה לצה"ל מכשול בלתי עביר. המקור: ארכיון צה"ל]

נדרשת בשל כך רשת הגנה וביטחון במעגלים נוספים: צה"ל בפריסת כוחותיו במעגל הראשון והאזרחים בהצטיידותם וארגונם למענה חירום במעגל השני. גם בפיגוע הדקירה האחרון בתחנה המרכזית בירושלים, כמו במקרים רבים אחרים, הייתה זו תושייתם האמיצה של האזרחים שהביאה לנטרול התוקף ולסיומו המהיר של האירוע.

נכון כי בקו הראשון צריכים להתייצב החיילים, במאמץ לאפשר לאזרחים לחיות בבטחה את שגרת חייהם. אולם, במענה לאיום הטרור המכוון ישירות כנגד אזרחים, במיוחד באזורי הספר, למוכנות האזרחים תפקיד משמעותי במאמץ ההגנה הכולל. בנקודת מבט זו, היישובים בספר, לא רק שאינם נטל על כוחות הביטחון, אלא שבהתארגנות נכונה במימוש יתרונם כבני המקום, הם מעניקים תמיכה למערכת  הביטחון.

בשנותיה הראשונות, לאחר מלחמת העצמאות, הכירה מדינת ישראל בייחודו של האתגר הביטחוני במרחב הספר וכוננה בהתאם אתוס התיישבותי חלוצי. גם לאחר שבעים שנות קיומה, מדינת ישראל עדין נדרשת להכרה בייחודה של ההתיישבות בספר כרכיב חיוני במערכת ההגנה בגבול. בתיאום ציפיות, מומלץ לשוב על הכרזת בן גוריון: "המלחמה הזעירה בספר איננה תופעה חדשה. היא הייתה בצורה זו או אחרת מנת חלקה של ההתיישבות הציונית, החל מימי העלייה הראשונה והשנייה ואזרחי מדינת ישראל יצטרכו להתרגל ולחיות עם תופעה זו עוד שנים רבות." ("במעגל בעיות הביטחון" , ישראל בר, עמ' 196, ראו תמונת כריכה משמאל).

כוח עמידת היישובים בספר בשימור וטיפוח שגרת החיים, היה וממשיך להיות מפתח לניצחון במאבק שסופו לפי שעה, אינו נראה באופק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *