האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אין ספק שאם מדינת ישראל הרשמית רוצה להידמות ל"קול הרעם מקהיר" (השידורים המצריים בעברית ערב מלחמת ששת הימים, שדווקא העלו את המורל הישראלי, ושימשו נושא פופולרי לבדיחות… ראו למטה) היא בדרך הנכונה. מצד שני, הדרך ל"ניצחון מובהק" – כמו בסדנה של כוכבי – לא עוברת דרך איבוד האמון של אזרחי ישראל. איך אמר הגשש ? בחורף בקיץ בצהריים עובדים עלינו ישר בעיניים ואנחנו לא לומדים. הבעיה הגדולה היא שבצה"ל לא לומדים…
גם מדינות דמוקרטיות מערביות יכולות לנהל מלחמת התשה בהצלחה בתנאים הבאים: אימוץ גישה רב ממדית, אסטרטגיה רבתי במקום גישה צבאית צרה; נחישות והתמדה, המגובים על ידי לגיטימציה פנימית וחיצונית; והצלחה לשמור על רמה נסבלת של אבדות.
הוגה הדעות, נסים ניקולס טאלב, הגדיר במושג 'אנטי שביר' כ"דבר שניעור ומגיב ונוקט פיצוי יתר לנוכח גורמי לחץ ונזק". יעל ואיל בן ראובן מצאו לתופעה הזו שם מוצלח יותר, שהפך לכותרת ספרם. הם כינו את הרגע המכונן הזה – שבו, דווקא מתוך כאב גדול מתקיימת צמיחה – בשם: "נקודת ההכרח"…
העובדה שישראל תקפה בעיקר את הקולות האלקטורלים של תנועת הליכוד ולא פגעה מהותית ביעדי חמאס / גא"פ תאפשר לעזתים להכיל את התגובה הישראלי ולהיעתר לדרישות המצרים להפסקת אש מידית ובלתי תלויה. תשובות לתהיות יתקבלו במהלך השלוש שעות הקרובות…
ברמה הלאומית, המעשה הביטחוני, נתון בזיקות גומלין – שאינן ניתנות להתרה – בין ממדיו הרוחניים של הקיום הלאומי, לבין ממדיו הפיזיים. אלא, שבכל הקשור לדיון הביטחוני מדיני, המכוון מזה שנים את דרכה של מדינת ישראל, הוא צומצם למיקוד יתר בסוגיה הביטחונית…
ההתשה מילאה מקום מרכזי בחייה הביטחוניים-לאומיים של ישראל; ובניגוד לדעה הרווחת, ואולי אף בניגוד לציפיות, נראה, שדווקא "הסתדרנו" עם דפוס ההתשה. ישראל לא רצתה להגיע למצב שכזה אבל למדה לתפקד היטב במציאות. אנחנו מחויבים למחשבה מחודשת על המושג, מחשבה מורכבת יותר מזו שהורגלנו אליה בעבר…
אסטרטגיית ההתשה בעימות מוגבל – בחירה או כורח, היא החוברת הרביעית של כתב העת עיונים בביטחון לאומי, שראתה אור במרץ 2003 במכללה לביטחון לאומי, צה"ל. היא מבוססת על יום עיון משותף למרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, ולמכללה לביטחון לאומי, צה"ל, שהוכן והובל על ידי אלוף משנה במילואים גדעון טרן…
על כך יאמר, שמעולם לא נשמעו אמירות חריפות שכאלה מפיו של רמטכ"ל, על חוסר הכשרות המבצעית של כל חטיבות היבשה. שהרי עסקינן בחטיבת הצנחנים, הנחשבת ליחידת עילית. וכאן המקום לשאול – "אם בארזים נפלה השלהבת,מה יגידו אזובי הקיר"?
עם ישראל אף פעם לא ידע להתנהג ככובש במובן המלא של המושג. אם ניקח לצורך השוואה את כיבושי ג'ינגיס חאן המונגולי, הרי ישראל רחוקה מכך שנות אור. גם כיבוש הארץ בהנהגת יהושע לא תמיד עמד במבחן הציווי האלוהי, שדרש כיבוש מלא חסר רחמים; אי הזדהות עם תרבות העמים המקומיים; ובמקרה של עמלק, אף נדרשו העברים לבצע רצח עם טוטלי; וגם פה ניכשלנו ונענשנו קשות…
רק 25% מרבי הסרנים בצה"ל הן נשים; רק 8% מקרב אלופי המשנה הינם נשים; רק 8% מקרב תתי האלופים הינם נשים; ועד היום מונתה אלופה אחת (אורנה ברביבאי). מדוע קשה ומורכב לאישה להתקדם במערכת הצבאית? איך יכול להיות, שעם אותם נתונים, ולפעמים אפילו גבוהים יותר, יש כל כך מעט נשים בקצה הפירמידה?
