האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
ישנם כאלה, שמשהו בם מופעל אחרת: היציאה אל מרחבי אי הוודאות, בחיכוך דינמי עם מציאות בלתי יציבה, היא עבורם מרחב הנוחות. כאלה היו גיבורי התנ"ך: שמשון ויפתח הגלעדי, חריגים שנפלטו אל מרחבי הספר, ובשעת מצוקה נקראו להושיע את אלה שהשתוקקו להמשיך בשגרת מרחב הנוחות…
אין להסתנור ובטח שלא להשתכר מהצלחתה של כיפת ברזל. הכותרות בטלוויזיה ובעיתונות זועקות, כתבי הביטחון מצהירים: "כיפת ברזל יירטה ובהצלחה למעלה מ- 90 אחוז מהרקטות המסוכנות ששוגרו בסיבוב הנוכחי מעזה לשטח מדינת ישראל". ראשית אנחנו שמחים ואסירי תודה. אבל האם זו תרופת הפלא? היא שתושיע אותנו במלחמה?
סיכול ממוקד או חיסול ממוקד (Targeted killings) הוא, במקור, כינוי לחיסול או ניסיון חיסול של אדם או מספר אנשים למטרות מדיניות, אך נעשה בו שימוש גם למטרות אחרות… ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הסיכולים הממוקדים, האפקטיביות שלהם והשלכותיהם, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!
כדאי להבהיר שאין טעם בביטוי "מדיניות הסיכולים הממוקדים". סיכול ממוקד הוא אמצעי של הגנה עצמית; ונוקטים בו כשיש הכרח לנקוט בו, להגנה על האזרחים, החיילים והמדינה, יש אפשרות לנקוט בו, על יסוד מודיעין ברמת אמינות גבוהה, ואין מניעה לנקוט בו, על יסוד השיקולים המשפטיים והאתיים הרלוונטיים…
סוגיית החיסולים הממוקדים חזרה, ועמה הדילמות המלוות אותה. דילמות אלה הביאו לגיבוש דוקטרינה האתית שפותחה במכללה לביטחון לאומי של צה"ל בתחילת המילניום, על רקע המאבק המזוין בפלסטינים באותה עת. מפאת חשיבותם של הדברים והרלוונטיות שלהם, הם מובאים לפניכם כאן. המאמר פורסם לראשונה בכתב העת 'ביטחון לאומי', גיליון מס' 3-2, ספטמבר 2003, עמ' 12-5.
לו היו משקיעים בלייזר רק חלק קטן מהמשאבים שהושקעו בטילי יירוט, כבר מזמן הלייזר היה פועל, והאיומים הבליסטיים כלפינו היו מוסרים. לא עשינו את זה בזמנו… וצריך לעשות זאת עכשיו. מהר. מיידי. אין פתרון אחר. המשך הברבורים על למה לא, יביא אסון כבד, מחדל המחדלים, שטראומת מלחמת יום הכיפורים תתגמד לעומתו…
מקובל לומר: "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". מקור האמירה הזו הוא של מרקוס טוליוס קיקרו, שהיה מדינאי סופר ונואם רומי שחי בין 106 ל-43 לפנה"ס (האמירה המקורית: "בזמן מלחמה נאלמים החוקים"…). אני מעז להסתכן, לסטות מהנורמה ולשאול: האם במדינת חלם אנו חיים?
אלכסנדר הגדול כבר, אמר שאי אפשר לנצח מערכה בלי להסתכן; וזו מהות האופורטיוניזם. כשזה מגיע ללחימה, קברניטי מדינת ישראל – שלא מוכנים לעמוד בפני הביקורת הפוליטית על הפעלת הצבא – מבקשים מהציבור הישראלי להסתכן. הישועה לא תגיע מהדרג הצבאי, שגם הוא שכח כבר די מזמן, שעם הדרגות על הכתפיים שלו מגיעה גם אחריות לשלום הציבור הישראלי; ולא ההפך…
נכון לעכשיו, ישראל מברכת על קיומם של הסכמי שלום פורמליים עם מצריים וירדן כאות לסיכוי קבלתה של הישות הציונית במזרח התיכון. זאת, תוך "בליעה" של הפרות גלויות, ואף בוטות לעיתים, של הסכמי השלום עם מצרים וירדן, המאפשר הרחבת הקשרים עם מדינות ערביות שאינן שכנות, על בסיס שיתוף פעולה אזורי. הדבר מעיד על כמה בעיות מהותיות…
ממלכתיות היא ביטוי ישראלי – עמום ורב הגדרות – שאין לו מקבילה מדויקת לועזית – שנטבע על ידי דוד בן גוריון; ושמשמעותו היא העברת מרכז הכובד של ההכרעות שעניינן אופייה והתנהלותה של המדינה, ממוסדות המפלגות, התנועות וההסתדרות אל מוסדות מדינת ישראל. בעידן המחאה עבר גם המושג הזה היפוך משמעות (מניפולציה סמנטית). ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות ממלכתיות ומשמעויותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
