הפסוק "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" (דברים כ"ו, ה') מתאר את תחילת ההיסטוריה של עם ישראל, ובהתאם לכך הוא מופיע כחלק ממעמד הביכורים שבו אדם מודה על השפע שה' נתן לו. הפסוק מדגיש את כוחה של ההודיה וההכרה בגדולתו של ה' ובחסדיו, שמאפשרים את התיקון הרוחני ואת העלייה מתוך הירידה.
פרשת כי תבוא במצוות הבאת ביכורים, שבמהלכה אומר המביא פסוקים הנקראים מקרא ביכורים. בין שלל הדברים שנאמרים שם, יש ביטוי אחד שהוא קשה להבנה - ארמי אובד אבי. קושי פרשני זה הביא לשלל פרשנויות, שהמקובלת ביותר היא שלבן הארמי ביקש לעקור את יעקב ואת בניו. בפרשנות הקבלית, הן של הזוהר והן של יוסף ג'יקטיליה בחיבוריו התאוסופיים, שערי צדק ושערי אורה, מחדד ג'יקטיליה את העובדה שלבן היה רב מג, שאפילו בלעם דורות אחריו למד את כשפיו.
פרשת כי תצא מתארת בדבריה סיטואציה בו יש לאיש שני נשים, אחת אהובה והשנייה שנואה, ולאישה השנואה נולד בן בכור. או אז המחוקק המקראי נותן לו זכויות אולם מעיון בפסוקים עולה כי הדבר בא להגן יותר על האישה השנואה מאשר לעגן את דין הבכורה בישראל. כך או אחרת, אין במקרא בנמצא דיון שיטתי אודות זכויות הבכור, אבל קיימת חלוקה של בכור מהאב או בכור מהאם. כל אחד מהם הוא בעל זכויות שונות, והדבר שופך אור על המנהג הישראלי הקדום בעניין המשפחה, שהיה דומה לעמי האזור.
הקשר בין פילוסופיה ואמונה נעוץ במתח שבין חקירה רציונלית לבין אמונות המושרשות במסורות דתיות או תרבותיות. לפניכם אוספים של מאמרים בתחומים שונים של פילוסופיה ואמונה, ע"פ הא"ב, בסדר עולה. לחיצה על כל אחד מהם תביא אתכם לכל מאמרי האתר על התחום המבוקש, לפי סדר הכותבים. אנו מאחלים לכם קריאה נעימה ומועילה!
בסוף פרשת שופטים מופיע ריטואל דתי מורכב וקשה, הידוע כעגלה ערופה. קשה להבין את הטקס עצמו, כאשר המדובר ברצח לא מפוענח. הרמב"ם הציע טעם סביר האומר שבגין הטקס בעלי המקום בו הטקס נערך יחפשו באופן אינטנסיבי את הרוצח. לפי התפיסה של הזוהר עגלה ערופה הינה סוג של קורבן ריצוי לכוחות הטומאה, הסטרא אחרא וסמאל, היות ואותו אדם לפי דברים אלה, לא מת בדרך הרגילה, על ידי מלאך המוות אלא קודם זמנו...
פרשת ראה חוזרת ודנה בנושאי שלושת הרגלים של השנה היהודית. הזוהר דן ברגלים אלה במאמרים רבים, ובדרך כלל מדבר בהקשר הזיווג האלוהי שחגים אלה מסמלים, כלומר התחברות ספירת מלכות עם ספירת יסוד. לעומתו, ג'יקטיליה איננו דן בפרוטרוט בשלושת הרגלים האמורים בפרשתנו, והם מוזכרים בדרך אגבית הקשורה לנושאים אחרים.
בפרשת עקב ממשיך משה את נאומו קודם מותו, ובין שאר הדברים שהוא מזכיר בדבריו, הוא מזכיר את חטא הגאווה ושכחת ה'. דבר זה יכול לנבוע בקלות כאשר האדם נהנה מעוצמה אישית וכלכלית, כך שמחשבותיו תהיה נתונה להגדלת נכסיו, וככול שאלה אכן ירבו, הוא ינכס לעצמו את העניין בבחינת כוחי ועוצם ידי עשתה את החיל הזה. בקבלה בכלל ובזוהר בפרט אין דיון שיטתי בנושא מידות האדם, ודבר זה מצוי בעיקר בספרות המוסר של ימי הביניים ואילך.
המופע השני של מתן תורה נמצא בפרשת ואתחנן. מעבר לשינויי הנוסח מהתיאור המופיע בפרשת יתרו, בספר שמות, בחרנו לדון במעמד עצמו בהיבט הקבלי שלו. הזוהר, בעיקר בפרשת יתרו, עוסק בפירוט רב במעמד זה, ומעבר לפרשנות המדרשית שהוא מביא, הוא קובע כי בני ישראל קיבלו את התורה מתוקף ספירת חסד, למרות שמלכתחילה התורה הייתה אמורה להינתן מתוקף ספירת גבורה/דין. ג'יקטיליה חושב באופן שונה, ולפי דבריו בספר שערי אורה התורה ניתנה מתוקף ספירת דין.
בתקופת המקרא, כמו בימינו, שימש הריגול ככלי אסטרטגי להערכת אויבים ושטחים לפני פעולה צבאית. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות ריגול במקרא, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
חטא המרגלים מתכתב בפרשנות הקבלית עם חטא נוסף המוזכר בספר שמות, חטא מסה ומריבה ברפידים. הדרשן הזוהרי משווה בין הביטויים השונים המופיעים בשני חטאים אלה, היש ה' בקרבנו אם אין בחטא של מסה, והאם יש בה עץ או אין בחטא המרגלים. הפרשנות הקבלית של ג'יקטיליה היא שספירת חכמה מכונה במקרא במילה יש, ואילו ספירת כתר מכונה בטקסט המקראי אין...
