אמונה

העשייה, הבנייה, הצבא, הסייבר, הטכנולוגיה, המדע, בתי המדרש מלאי תלמידי חכמים ושאר הדברים שתפארתם נישאת בפי מנהיגנו – כולם טובים ויפים. אבל אם לא נערבב אותם עם מוסר וערכים אנושיים, נגלה שאינם אלה כקליפת השום…

בפרשת במדבר מסופר על כך שהלוויים החליפו את הבכורים כעובדי משמרת הקודש. הטעם לקידושם המקדמי של הבכורים היה מכת בכורות, בה ניצלו כנגד בכורי מצרים שהוכו למוות. כך או אחרת ההחלפה תמוהה היות ולא ניתן לה טעם בפרשתנו. יתרה מזאת. החלפה זו מעלה שאלה תיאולוגית סבוכה, האם האל שינה את רצונו בגלל סיבה מתחדשת.

שיבת ציון מתוארת במזמור כמהלך פנטסטי, כמעט לא מציאותי, חלום… וצריך לעמוד על המשמר. חייבים להישאר ערים. כי יש מי שמייחס את המציאות לחלום ה"גאולה" ושואף להחזיר אותנו לחלום…

בפרשת בְּהַר מופיע האיסור של לקיחת נשך/ ריבית מאדם שירד מנכסיו. איסור זה מופיע סמוך לגאולה של שנת היובל, ולדיני עבדים הבאים לאחר מכן. מקור האיסור להגשת עזרה לאח או לבן משפחה הוא בחברה השבטית הקדומה, ובאה למנוע עיוותים במעמד השוויוני של חבריה. תוקף האיסור הינו מוסרי בלבד היות ולא מצאנו בכתובים עונש למי שעשה זאת…

פרק כ"א בפרשת אמור עוסק בציוויים מיוחדים ונוספים בנושאי טהרה וטומאה על הכוהנים. לכאורה הדבר איננו מובן הרי כל בני ישראל נצטוו להיות קדושים, ומדוע המקרא מטיל על הכוהנים ציוויים נוספים ומיוחדים? התשובה לכך היא זאת. הכוהן נדרש לשמור על טוהר גופו כדי להגן על קדושת המשכן/מקדש. האיסור להיטמא למת, ואיסורי נישואין שונים, יאפשרו לכוהן להיות באופן תדיר טהור, גם אם איננו עובד באותה עת במשמרתו בקודש.

במקרה של "המקלל" ראינו שאמנם היו שני שלבים, אך שניהם היו רק לאחר ביצוע המעשה – ההנחייה של אלהים למשה להודיע לבני ישראל על הוראות חוק חדש האוסר נקיבת שם אלהים ומיד בסמוך לו הוראה אלהים על הוצאתו של העבריין להורג לאלתר וברגימה, ואז בוצע העונש מיד. כיצד השתלשלות פרשיה זאת מתיישבת עם העקרון ש"אין עונשין אלא אם כן מזהירים"? אתמהה.

על שמו של הנביא ישעיהו רשום הפטנט על העתיד, שמבטיח לעם ישראל שלא משנה מה קרה, העבר הנורא יימחק ו"מעתה ועד עולם" אלוהים יגן עליו מפני כל רע. זו הייתה דרכו ליישב את הקושי של חורבן למול הברית ההיסטורית.