אבי הראל: שתי החצוצרות במשכן ולדורות

תקציר: בפרשת בהעלותך מצווה משה להכין שתי חצוצרות מכסף. החצוצרות הללו שימשו למתן אות למסע המחנות של בני ישראל במדבר ולהזעקת העדה סמוך לאוהל מועד. תפקידן של החצוצרות לדורות היה לתקוע בהן בזמן מלחמה ובעתות שמחה, חגים ומועדים. החצוצרה במקרא הייתה כלי נגינה הדומה לאבוב קצר ואורכה היה לפי דבריו של יוסף בן מתתיהו פחות מאמה אחת, 48 ס"מ לערך.

[בתמונה: תקיעה בחצוצרות להודעה על קידוש החודש... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: תקיעה בחצוצרות להודעה על קידוש החודש... התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ', לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת בהעלותך בפרק י', מצווה משה על עשיית שתי חצוצרות לשם הזעקת העדה למסע המחנות וכקריאה לכינוסה של העדה על מנהיגיה. 

[בתמונה: החצוצרה המקראית כפי שיצרה הבינה המלאכותית. התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]
[בתמונה: החצוצרה המקראית כפי שיצרה הבינה המלאכותית. התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]

תפקידן של החצוצרות לדורות הוא לתקוע בהן בשעת מלחמה או בזמנם של חגים ומועדים [1], כדלקמן:

"עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת-הַמַּחֲנוֹת. וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"..."ְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת, וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"[2].

כלומר - התרועה בחצוצרות בשעת מלחמה כאשר פולש אויב לארץ באה להזכיר את העם לפני ה', כדי שיחוש ויציל את עמו. מנגד, בחגיגות מועדים ובראשי חודשים נעשה שימוש בחצוצרות כליווי לקורבנות העולה וזבחי השלמים. גם כאן המדובר בהזכרת העם לפני ה'.

[בתמונה: כלומר - התרועה בחצוצרות בשעת מלחמה כאשר פולש אויב לארץ באה להזכיר את העם לפני ה', כדי שיחוש ויציל את עמו. מנגד, בחגיגות מועדים ובראשי חודשים נעשה שימוש בחצוצרות כליווי לקורבנות העולה וזבחי השלמים. גם כאן המדובר בהזכרת העם לפני ה'... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]
[בתמונה: כלומר - התרועה בחצוצרות בשעת מלחמה כאשר פולש אויב לארץ באה להזכיר את העם לפני ה', כדי שיחוש ויציל את עמו. מנגד, בחגיגות מועדים ובראשי חודשים נעשה שימוש בחצוצרות כליווי לקורבנות העולה וזבחי השלמים. גם כאן המדובר בהזכרת העם לפני ה'... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]

החצוצרה ככלי נגינה מוזכרת במקרא שלושים פעם, מהם עשרים פעמים בספר דברי הימים [3]

[בתמונה: תמונת שתי חצוצרות במטבע של כסף מתקופת בר כוכבא. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי wiki/User:IsraelXKV8R. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
[בתמונה: תמונת שתי חצוצרות במטבע של כסף מתקופת בר כוכבא. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי wiki/User:IsraelXKV8R. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
הנהגת השימוש בחצוצרה יוחסה במקרא למשה, כפי הנאמר בפרשתנו, לשם מקרא העדה כינוסה, למסעות בני ישראל ובזמן מלחמה. 

מחבר ספר דברי הימים מזכיר את חצוצרות התרועה בנאום של אביה במלחמתו כנגד ירבעם. לדבריו חצוצרות אלה מבטיחות את ניצחונו בקרב העתידי: "וְהִנֵּה עִמָּנוּ בָרֹאשׁ הָאֱלֹהִים וְכֹהֲנָיו, וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה לְהָרִיעַ עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַל תִּלָּחֲמוּ עִם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם כִּי לֹא תַצְלִיחוּ"[4].

החצוצרה גם הוזכרה בתיאור טקס המלכתו של יהואש: "וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת, וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת בְּגָדֶיהָ וַתִּקְרָא קֶשֶׁר קָשֶׁר"[5].

ספר דברי הימים מרבה כאמור להזכיר את השימוש בחצוצרות. כך למשל הוא מזכיר את החצוצרות כאשר ארון ברית ה' מועלה לירושלים בימיו של דוד: "וּשְׁבַנְיָהוּ וְיוֹשָׁפָט וּנְתַנְאֵל וַעֲמָשַׂי וּזְכַרְיָהוּ וּבְנָיָהוּ וֶאֱלִיעֶזֶר הַכֹּהֲנִים, מחצצרים (מַחְצְרִים) בַּחֲצֹצְרוֹת, לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְעֹבֵד אֱדֹם וִיחִיָּה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן"[6], או בקביעתן של החצוצרות בין שאר כלי המוזיקה באוהל שבנה דוד לה' בירושלים:" וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם לְמַשְׁמִיעִים וּכְלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים וּבְנֵי יְדוּתוּן לַשָּׁעַר"[7], ובסיפור חנוכתו של מקדש שלמה:" וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרְרִים לְכֻלָּם לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים בּוּץ בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת עֹמְדִים מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ, וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מחצררים (מַחְצְרִים) בַּחֲצֹצְרוֹת. וַיְהִי כְאֶחָד למחצצרים (לַמְחַצְּרִים) וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לַיהוָה וּכְהָרִים קוֹל בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית יְהוָה"[8].

[בתמונה: כך ראתה הבינה המלאכותית את התקיעה בחצוצרות, בעת מסע ארון הברית לירושלים... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]
[בתמונה: כך ראתה הבינה המלאכותית את התקיעה בחצוצרות, בעת מסע ארון הברית לירושלים... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]

לחצוצרות יש ייחודיות הקשורה אך ורק בהן

[בתמונה: לחצוצרות יש ייחודיות הקשורה אך ורק בהן... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי gfkDSGN לאתר FIXABAY]
[בתמונה: לחצוצרות יש ייחודיות הקשורה אך ורק בהן... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי gfkDSGN לאתר FIXABAY]
בדרך כלל תוקעים בהן הכוהנים בלבד: 

"ובְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם"[9]. בכל התרבויות של המזרח הקדום הוגבל השימוש בחצוצרות לכת קבועה של מנגנים ולמטרה ממוקדת או לצורך פולחן דתי או טכסי מלכות או יציאה למלחמה, בדומה למסופר בפרשתנו. בתרבויות אלה כמו גם במקרא, התופעה של זוג חצוצרות הינה מקרה תדיר, כפי שנאמר גם בפרשתנו:" עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם..."[10].

החצוצרות ששימשו לצורך פולחן דתי או לצורך טכסי מלכות היו עשויות ממתכת יקרה, ומעוטרות, בפיתוחים נאים ולכן בעולם העתיק הן היו בין הראשונות לביזה. ביזה זו מסבירה מדוע לא נמצאו חצוצרות בחפירות הארכיאולוגיות שנעשו בארץ ישראל.

שתי החצוצרות שמתנוססות בקשת טיטוס ברומא, נחשבות לחצוצרות המקדש שנבזזו על ידי הרומיים. זוג חצוצרות כסף גם נמצאות על מטבעות מתקופת בר כוכבא, אולם הציור על מטבעות אלה פשטני ואין אפשרות ללמוד ממנו דבר על גודלן ויופיין.

במקורות חז"ל, במשנה, יש מבוכה טרמינולוגית בין חצוצרה לשופר. הבבלי נותן ביטוי לאותה מבוכה בזו הלשון: "ומאי שופר נמי חצוצרות כדרב חסדא שאמר ר' חסדא הני תלת מילי אישתני שמייהו מכי חרב בית המקדש חצוצרתא שופרא שופרא חצוצרתא"[11]. הן בחצוצרה והן בשופר, כינויי הפעולה דומים – תקיעה ותרועה. במגילת מלחמת בני האור ובני החושך מצויים תיאורים מפורטים על קולותיה של החצוצרה שהופקו בהתאמה למעמד בו השתמשו בהן.

ההבדל בין החצוצרה לשופר מצוין בבירור בתרגום השבעים לפסוק הבא בתהילים: "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְהוָה"[12]. התרגום של חצוצרה הוא חצוצרת מתכת, ואילו המונח שופר מתורגם כחצוצרת קרן, כלומר – כלי נגינה העשוי מקרן של בעל חיים. ברם, היות והחצוצרה והשופר מוזכרים לעיתים יחדיו, לא מן הנמנע שהם שימשו בימי קדם לתפקידים חופפים.

מה היה אורכה של החצוצרה? על פי ממצאים של החצוצרה המצרית הקדומה, ולפי החצוצרות שנטבעו על מטבעות בארץ יהודה, היתה החצוצרה כלי נגינה בפורמט של אבוב קצר וצר עם פיה מתרחבת, ואורכה פחות מאמה אחת, לפי דבריו של יוסף בן מתתיהו [13].

מעשה החצוצרה מזכיר את מעשה מנורת הזהב, והיא מיוצרת בהקשת קורנס על גוש כסף אחד. את זאת אנו למדים מהתיאור המקראי שדורש לעשותה ממקשה אחת. על פי האמור, מי שיתקע בחצוצרת הללו הם הכוהנים בלבד כפי שנאמר בפרשתנו ובמקומות נוספים לדוגמא:" וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל יְהוָה וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת יְהוָה עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל"; "וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת זְכַרְיָה בֶן יוֹנָתָן בֶּן שְׁמַעְיָה בֶּן מַתַּנְיָה בֶּן מִיכָיָה בֶּן זַכּוּר בֶּן אָסָף"[14].

[בתמונה: החצוצרה המקראית כפי שיצרה הבינה המלאכותית. התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]
[בתמונה: החצוצרה המקראית כפי שיצרה הבינה המלאכותית. התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]

אחרית דבר

[בתמונה: אחרית דבר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]
[בתמונה: אחרית דבר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]

בפרשת בהעלותך מצווה משה להכין שתי חצוצרות מכסף. החצוצרות הללו שימשו למתן אות למסע המחנות של בני ישראל במדבר ולהזעקת העדה סמוך לאוהל מועד. תפקידן של החצוצרות לדורות היה לתקוע בהן בזמן מלחמה ובעתות שמחה, חגים ומועדים. החצוצרה במקרא הייתה כלי נגינה הדומה לאבוב קצר ואורכה היה לפי דבריו של יוסף בן מתתיהו פחות מאמה אחת, 48 ס"מ לערך.

החצוצרות ששימשו לצורך פולחן דתי או לצורך טכסי מלכות היו עשויות ממתכת יקרה, ומעוטרות בפיתוחים נאים, ולכן בעולם העתיק הן היו בין הראשונות לביזה. ביזה זו היא הגורם המרכזי מדוע לא נמצאו חצוצרות בחפירות הארכיאולוגיות שנעשו בארץ ישראל.

במקורות חז"ל, יש מבוכה טרמינולוגית בין חצוצרה לשופר, זאת למרות העובדה שההבדל בין חצוצרה לשופר מצוין בבירור כבר בתרגום השבעים למקור בתהילים (פרק צ"ח, פסוק ו'). שם מתורגמת המילה חצוצרה במונח היווני חצוצרת מתכת, ואילו השופר מתורגם במונח היווני חצוצרת קרן, כלומר עשויה מקרן של בעל חיים. מכיוון שתפקידו של השופר הושווה לחצוצרה במקומות מסוימים במקרא, ברור שייעודיהם של שני כלים אלה היה במקרים רבים חופף. 

[בתמונה: אחרית דבר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KELLEPICS לאתר Pixabay]
[בתמונה: אחרית דבר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KELLEPICS לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

[1] עולם התנ"ך, במדבר, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים:65 – 63.

[2] במדבר, פרק י', פסוקים: ב' – ג' ; ט' – י', בהתאמה.

[3] אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', מוסד ביאליק, ירושלים, 1968, עמודים: 762 – 761.

[4] דברי הימים ב', פרק י"ג, פסוק י"ב.

[5] מלכים ב', פרק י"א, פסוק י"ד.

[6] דברי הימים א', פרק ט"ו, פסוק כ"ד.

[7] שם, פרק ט"ז, פסוק מ"ב.

[8] דברי הימים ב', פרק ה', פסוקים: י"ב – י"ג.

[9] במדבר, פרק י', פסוק ח'.

[10] שם, פסוק ב'.

[11] בבלי, שבת, דף ל"ו עמוד א'. הגמרא מתקשה להבחין בין שופר לחצוצרה.

[12] תהילים, פרק צ"ח, פסוק ו'.

[13] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות, מוסד ביאליק, ירושלים, ג', י"ב, ט"ז, 1967.

[14] עזרא, פרק ג', פסוק י' ; נחמיה, פרק י"ב, פסוק ל"ה, בהתאמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *