יאיר רגב: הרהורים נוגים על חזקת החפות

במקום שהתביעה תוכיח בראיות ישירות או נסיבתיות את היסוד הנפשי של "המחשבה הפלילית", צצה לפתע חזקת המודעות, המייתרת נטל זה של התביעה, ואף מעבירה לנאשם את הנטל להביא ראיות כדי לסתרה.

אבי הראל: הלנצח נאכל חרב?

בכל פעם שהטרור (או תרחיש ביטחוני אחר) מרים את ראשו, חוזרת השאלה הידועה, הלנצח נאכל חרב? האם המלחמות והטרור הם גזירת עולם, מקדמת דנא, ואין דרך להימלט מהם? את הדיון סביב השאלה הזאת היטיב לנסח הרמטכ"ל לשעבר, משה דיין, בעת ההספד הנוקב שנשא על קברו של רועי רוטנברג מנחל עוז…

פנחס יחזקאלי: אנחנו, הטרור ותופעת המסגור

פאב הסימטה

[הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י דוד שי. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

מוקדש בהערכה רבה ליאיר גרמזה, שהוויכוח בינינו הוליד את הפוסט הזה…

מרתק לראות את השיח שהתרחש פה שבוע, בעקבות אי לכידת המחבל בתל אביב. שוב ושוב הוקרנו הסרטים על הבלבול שאחז בציבור ובכוחות הביטחון זמן קצר לאחר האירוע… גם המרדף – שגבה ימים ולילות מאנשי שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל – נתפס על ידי 'מומחי' התקשורת, וגם בציבור – ככשל מהותי; שהרי לימדו, אותנו – בעולמנו המסודר והרציונלי – שלכל בעיה יש פתרון: כואבות השיניים – הרופא מתקן; בעיה ברכב – המוסך מתקן; פיגוע – הסדר התקין חוזר תוך זמן קצר…

ואם לא מסתדרים הדברים מיד – שוד ושבר… מחדל!

להמשך קריאה

איך עובדים על הסטטיסטיקה המשטרתית?

עד שמשטרת ישראל לא תמצא את הדרך לבחור יעדים נכונים ורלוונטיים למשימותיה, ו"לתרגם" אותם למדדי תוצאה נכונים, ימשיכו המדדים שבהם היא משתמשת לגרום, לא רק לפער רלוונטיות בינה לבין המציאות, אלא גם להחטאת אנשיה בפעילויות סרק ובעבירות מיותרות…

שירות בתי הסוהר וסוגיית בריחות האסירים

 

ירון סנקר

[בתמונה: ירון סנקר – הבריחה ומחירה… הדף הראשון באתר ynet, העוסק בגזרי הדין של סנקר]

פרסום מסקנות ועדת החקירה לנסיבות בריחתו של האסיר, ירון סנקר, הוא הזדמנות טובה לעסוק באחד האיומים המשמעותיים ביותר על שירות בתי הסוהר – סוגיית בריחות האסירים. סוגיה זו אקוטית במיוחד ויוצרת לחץ ציבורי ומערכתי עצום על פיקוד שבס, כיוון שזהו תפקידו העיקרי: קיומה של משמורת בטוחה, משמע: פיקוח מקסימלי ואפקטיבי על אסירים, בתוך ומחוץ לבתי הסוהר.

להמשך קריאה

גרשון הכהן: המלחמה בעמון – תום עידן ברית המיעוטים

פה אנו מזהים כשל: לא הוערך נכון פוטנציאל ההיווצרות של החזית המזרחית, והמלך נשאר בארמון ולא יצא למלחמה. יתכן והסיבה היא מיסוד הממלכה במתכונת המנהל התקין ובהפרדת הסמכויות, כמתואר בסיום פרק ח': "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ויואב בן צרויה על הצבא, ויהושפט בן אחילוד מזכיר"

גרשון הכהן: רק מתמטיקה? ומה עם עמל הכפיים?

יש להתמודד עם תופעת החמיקה מעבודת כפיים. חברה בריאה נדרשת לקיים מגוון עיסוקים, היוצר מלאות הרמונית של תחומי עיסוק ומומחיות. מישהו הרי צריך לעבוד בעבודות הצווארון הכחול. מישהו צריך להיות מכונאי, נגר, בנאי, רתך, ואינסטלטור. זה הפיתוי שגרם ליהודים להתאהב בקיומם בגולה: כמו לחיות לנצח בבית מלון, תמיד קיים שם מישהו, כמו גוי של שבת, שיישא בעול העבודות השחורות.

גרשון הכהן: מה עושים כשאירוע יוצא משליטה? חטא בת שבע כתאונת שרשרת

אם משהו השתבש, אם אירוע יצא משליטה, אפשר להשתלב בהתרחשות באורח מסתגל כמו בגלישת גלים, לגלוש על גלי השיבוש, למצוא דרך אקטיבית להפוך את השיבוש להזדמנות. זו הבשורה התנ"כית, בשונותה מן הדטרמיניזם הכרוך בגזירת גורל

לאן נעלמה הדוברות המשטרתית בפיגוע בתל אביב?

לאן נעלמה הדוברות המשטרתית

כתבי המשטרה – וגם הציבור – פגשו בפיגוע האחרון בתל אביב – שעד כתיבת שורות אלה טרם הסתיים – מדיניות דוברות שונה של המשטרה. הבכירים אינם רצים למיקרופון. מי שדיבר היה מפקד המרחב הרלוונטי ותו לא. האם נהגה המשטרה נכון מבחינתה?

מבחינתה האישית בהחלט כן. מבחינה ציבורית, ממש לא. נבחן את שני ההיבטים הללו:

להמשך קריאה

אקטיביזם שיפוטי ופסק דין הולילנד

אין סמכות בלי אחריות: בית משפט עליון – שאינו רוצה להצטמצם במתן פרשנות לחוק, אלא חפץ לבקר את הרשות המחוקקת והרשות המבצעת ובמידת הצורך גם להתערב בהחלטותיהן (אקטיביזם שיפוטי) – נושא על כתפיו חלק מהאחריות למניעת תופעות המסכנות את סדר החיים התקין ואת הדמוקרטיה, וצריך לפעול באופן אקטיבי לבער אותן.