האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
נאומי הפרידה של משה, קודם מותו, בספר דברים, הינם ציון דרך חשוב בקריירה הארוכה שלו. ברם, איש לא העלה על דעתו כי דווקא מתוך נאומים אלה, תצא השאלה, האם משה כתב את כל המקרא, או שהיו לו שותפים בדבר. המענה לשאלה זו מוביל למסקנה מרחיקת לכת…
רוסיה היא כוכב עולה בשמי המזרח התיכון, ופוטין צריך להודות על כך לבית הלבן ולמדיניות הנשיא אובאמה. בתחילת יולי סיימו הרוסים להעביר את כל רכיבי מערכת ה- 300 – S לידי האיראנים. רוסיה ואיראן מתאמות ביניהן את המדיניות האזורית, אולם, כל אלה לא מונעים את הרצון הסעודי לאפשר לרוסיה מעמד משמעותי במזרח התיכון, אף מעבר לזה של ברית המועצות לשעבר. גם ביחסי רוסיה-טורקיה שידעו משבר, זהות האינטרסים גוברת על חילוקי הדעות וטורקיה ורוסיה מוצאות את את הדרך להדק את הקשר ביניהם. גם עם ישראל שומרת רוסיה על קשרים טקטיים טובים. אבל, בסופו של דבר, כרגע לרוסים יש בעלת ברית אסטרטגית אחת במזרח התיכון: איראן! כל השאר סטוצים…
סוף מעשה במחשבה תחילה: בהיעלבותה מתוכניתו של אדיר מילר, הפכה משטרת ישראל ל"דוד לוי של ארגוני הביטחון". לזו שצריך להיזהר בה, ולא לדרוך על "בלוטות ההיעלבות" שלה. בכך רק הזמינה את כולם לצחוק עליה מאחורי גבה. בזכותה, תיכנס התכנית לפנתאון הזיכרון הלאומי שלנו, ותהפוך לנכס צאן ברזל, כתאום העדכני של דמות "השוטר אזולאי" שליווה את תדמית המשטרה מעתה ואילך.
"כל הפילוסופים, משקיפים על העולם מבעד לעדשות שליטש ברוך שפינוזה". אמרה מפתיעה זו באה מפיו של המשורר היהודי היינריך היינה. היא קשורה קשר ישיר לשפינוזה ולאיכות משנתו הפילוסופית. היינה מעולם לא הסתיר את הערצתו לאיש שהגדירו "אחי לאי-אמונה", רמז עבה למוצאם היהודי המשותף…
כמו שאף אחד מגופי המודיעין בעולם לא חזה, שהפלישה האמריקאית לעיראק ב- 2003 תוביל לשינוי טקטוני במזרח התיכון, כך אף אחד לא יכול להעריך את סופן של ההתפתחויות הנוכחיות. דבר אחד ברור: הפגנת הכוח המערבית בעיראק, בשנת 2003, הובילה בסופו של דבר להגדלת טביעת הרגל המזרח תיכונית של של יריבתו העיקרית של המערב – רוסיה, שלאט לאט תופסת את התפקיד אותו מילא המערב במזרח התיכון, ב-100 שנה האחרונות. רק לפני ארבע שנים מילאה רוסיה תפקיד זניח במזרח התיכון. זה לא פחות ממדהים, איך הצליח פוטין במינימום השקעה להשיג כ"כ הרבה בכ"כ מעט זמן, ובהשקעה של כפרומיל ממה שהשקיעו האמריקאים באזור מאז ימי ממשל בוש.
גל רציחות הבודדים היום מזכיר את גל רציחות האנרכיסטים – בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, שכונה: "תעמולה באמצעות פעולה"… ההיסטוריה אמנם אינה חוזרת, אולם, דפוסי הפעולה במערכת מורכבת (והיסטוריה היא מערכת מורכבת) בהחלט חוזרים!
מנהג גואל הדם אינו מוסרי ואינו ראוי. אולם היות והיה מושרש עמוק בתודעת האומה קשה היה לאוסרו בין לילה. התורה אמנם התירה את גאולת הדם אולם המציאה לו תחליף הוגן בדמותה של עיר המקלט, לשם גולה הרוצח בשגגה עד מותו של הכהן הגדול.
למרות שהעיסוק ב-אי הוודאות נחשב בתרבות המערבית לחדשני, בתפיסה הבודהיסטית עיקרון שכזה קיים כבר מהמאה החמישית לפני הספירה. מיתוס הבריאה הבודהיסטי, והעיקרון שאין בנמצא גורם נצחי באדם (נשמה), מביאות בהכרח תמונת עולם ארעית, חסרת יציבות ודינאמית. כל התופעות בעולם הם חסרות מהות כיוון או מטרה, ולכן על האדם יקשה לתכנן את צעדיו במציאות שכזאת. הבודהיזם מטיל את כל כובד משקלו על התנהגותו המוסרית של האדם, שהוא אבן הבוחן היחידה היכולה לקדם את כלל האנושות להארה מחשבתית.
האלוף במילואים גרשון הכהן טוען בראיון לאתר "Defense News" כי הסיוע הביטחוני האמריקני לישראל מכניס מתח מיותר לדיאלוג האסטרטגי עם ארצות הברית, יוצר בה תלות ומנוון את החשיבה הצבאית; פוגע בריבונות הישראלית; ומנוון את הייצור התעשייתי. שיתוף פעולה אסטרטגי נפגם בתנאים של תלות בין המדינות. לכן, ישראל צריכה לברך על הקטנה הדרגתית ומתונה, לאורך זמן, של הסיוע במקום הרחבתו, והשותפות בין המדינות רק תתעצם לאורך זמן, אם תשכיל ישראל להיגמל מהנדיבות הפיננסית האמריקנית.
מאמר זה נכתב בהמשך לויכוח אודות משמעות מעשיו לכאורה, של תת אלוף אופק בוכריס. למרות הניסיונות הרבים לייחס לדוד עובדות מקלות ברומן שלו עם בת שבע, מדברי פשט הפסוקים; ומדברי חלק לא מבוטל מהפרשנים עולה, כי היה כאן חטא וכשל מוסרי ממדרגה ראשונה. לזכותו של דוד יאמר כי ברגע שהבין את חומרת מעשהו, הוא הודה על כך וחזר בתשובה, אולם חרף זאת קיבל עונש חמור למען יראו ויראו, כי גם מלך ישראל שנופל בחטאו נענש, ומעמדו לא מקנה לו חסינות כלשהי בגין מעשיו.
