האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
כך אני זוכר את דיין. אני חושב, שבימים אלה, חסרים לנו גם אומץ ליבו, גם תעוזתו, גם זהירותו וגם היכולת להגיע, באמת, לפתרונות מבריקים, בלתי מקובלים ובלתי שגרתיים. הדבר הזה נוטע בי תחושה, שבהיעדרו של אדם כמו דיין, אדם מיוחד במינו, האחריות שמוטלת על כתפינו, על כל אחד מאיתנו, היא גדולה יותר. כך אני זוכר את משה דיין!
במקום להיות תלוי בערוצי הפצה של התקשורת הממוסדת, הקים נתניהו לעצמו מגוון ערוצי הפצה משלו. ערוצים, שדרכם הוא יכול להעביר את המסרים שלו, בלי ביקורת, בלי הערות, בלי שאלות לא נעימות, בלי התקלות…
לפני כמה ימים הוענקו דרגות סג"מ לנוח קרלן, לרחל דויד וליהושע פרנקויסט. לא שמעתי עליהם עד שקראתי כתבה על סיום מחזור נוסף של קצינים באקדמיה של צבא היבשה של ארה"ב, ווסט פוינט. כעשרת אלפים יהודים משרתים עתה בזרועות הצבאיות השונות של ארה"ב; ועוד כחמשת אלפים משרתים במשמר הלאומי שיש לכל מדינה בפני עצמה בארה"ב…
בשביל מה כתבתי את כל הג'ז הזה? זה עתה ממש תמול שלשום, נכנסו שלושה רבי אלופים לפוליטיקה. שאינם פוסקים לדבר בכל תחום, זולת הימנעות מוזרה לדבר צבא. מן הראוי שהללו יפנימו כי נוכח מעמדם, יוצרת שתיקתם תחושת כזב. דומה כתאום סיאמי לתחושה ששלטה בכיפה, ערב צום כיפור אוקטובר 1973!
אחרי שרות אוכלת ושבעה, בעז שוב מדבר אל הפועלים ומנהל העבודה, ומתרה בהם שיאפשרו לה להמשיך וללקט מכל סוגי הגידולים, ואוסר עליהם לבייש אותה בשום צורה שהיא. כנראה שבעז ידע שיש מקרים בהם מלקטות סבלו מהטרדות מיניות, והוא דאג מראש שאצלו בשדה זה לא יקרה… כך מתנהג מנהל עם חוש נכון לדוגמה אישית ולאחריות, על הנעשה בתחום אחריותו; וזה מאוד מרשים לראות, עד כמה כל זה קרוב להתרחשויות בעולם המודרני בוא אנחנו חיים…
חנוכת המשכן נחגגת ברוב עם, הכולל את מתנות הנשיאים להיכל האל. המקרא מביא את תרומת הנשיאים באריכות מייגעת, שאינה אופיינית לכיתוב המקוצר הרגיל של המקרא. יתכן שהייתה כאן השפעה מהנהוג בתרבויות המזרח הקדום, ויתכן, שהמקרא רצה להראות כי כל יום של תרומה של נשיא אחד, שווה ערך לתרומתם של שאר הנשיאים…
בן-גוריון חשש, שלמרות שהעם היהודי הצטיין בנביאים, הצטיין במפקדים והצטיין במלכים, הוא היה חסר, באופן כרוני, מדינאים. הוא חשב, שהחורבן שפקד אותנו פעמיים, נבע מחוסר יכולת מדינית של העם היהודי. הוא חשב, שלעם היהודי יש כושר נבואי, אך אין לו כושר מדיני. אין חוש של פרופורציה, אין יכולת הבחנה מוקדמת, מתי עלול להתרחש אסון או מתי נולד סיכוי…
בצידה האחד של 'זירת האביונים' עומדים נפגעי העבירה, המתמודדים עם הפגיעה; מתקשים בהליכים המשפטיים ושסיכוייהם לקבל את הסכום שנפסק להם קטן; בצידה האחר עומדים הפוגעים שרבים מהם מגיעים מאוכלוסיות מוחלשות…
מאמר זה עוסק במגילת רות, פרק א – גרים; ונגיע בו גם לגירוש ה"מסתננים" מודל 2019. בסיפור הזה היו נעמי, אבימלך ומשפחתם, גרים מכורח הרעב במואב. בהמשך הייתה רות גרה "מגוירת" בישראל. וכל זה על רקע הציוויי המופיע מספר פעמים בתורה: יט וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. איפה הסיפור הזה ואיפה ישראל 2023?
מערכת אכיפת החוק עמוק בתוך הבור; ומשיחות שאני מקיים, פה ושם עם בכירים בתוכה – בעבר ובהווה – אינני סבור שהם מטמיעים לאיזה בור עמוק דרדרו אותה… אמחיש עבורכם את הקביעה הקשה הזו בסיפור הדמיוני הבא…
