האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
לאסקלציה לעיתים יש חיים משלה; ועל ישראל להיערך בהתאם. הנחת העבודה של תר"ש גדעון הייתה, שקיים הסכם בין המעצמות לאיראן. האיום האיראני בהפרת ההסכם מחייב את שינוי הנחות היסוד של תר"ש גדעון ואת ההערכות המחודשת – תקציבית ואחרת – מצד מדינת ישראל להתמודדות עם האיום האיראני. להערכות התקציבית עלולות להיות משמעויות מרחיקות לכת לנוכח הגירעון העצום בתקציב!
ספר שופטים הוא הסיפור על הנורמליות הישראלית-יהודית: אחרי שיצאנו ממצרים בנסים; יש לקיים את סדר החיים בארץ ישראל כמו כל עם, שיושב על אדמתו: עם חרב ביד; כי זו משמעותה של ריבונות. ללא חרב, אנחנו בבעיה…
92% מהארגונים מיישמים שינויים ארגוניים למיניהם, מידי שנה (מיזוגים, רכישות וארגון מחדש של המבנה הארגוני). אולם 75% מהיוזמות הללו נכשלות מסיבות שונות. הדמייה (סימולציה) של השינויים האפשריים ברמת העובדים יכולה לאתר את השינוי האופטימלי; לחסוך תקלות וחסמים בדרך לשינוי; ולמקסם את הערך לבעלי המניות…
"שמעת על נטורי קרתא, שעצרו כבאית שהוזעקה כדי לכבות שריפה בשכונה שלהם?" שאל אותי חברי, איש המחשבים נאור, באפטר-פארטי שאחרי מסיבות יום העצמאות. "כן," הסכמתי איתו. "נורא, מחריד, וכל זה…". "אבל יש לי פתרון!" הוא הכריז…
הגיע הזמן להצטרף לקריאתם המתמשכת של ההורים השכולים, להאריך לשלשה ימים את חג העצמאות. תחילתו ביום זיכרון לנופלים, המשכו ביום שכולו "חשבון נפש לאומי" (שימוקד במורשת ובלקחים), וסיומו, בהנפת הדגל ובחגיגות העצמאות. חובה.
דיין לא נכנס לפוליטיקה בזחילה איטית, על ידי כך שנראה בציבור כאילו הוא עוד עסקן חדש שנכנס לפעילות, כמו שעשו, אולי, אחרים. הוא הבין, שכדי שיוכל להגיע גבוה, הוא מוכרח להתחיל בפיצוץ גדול, בהרגזה גדולה ובאמירת אמת גדולה. יחד עם זאת, בכל הדברים שאמר והרגיז את כולם, הוא האמין עד הסוף…
אין לטעות בין אהבתו הגדולה של דיין לשטח, הצורך לגעת בדברים, לבין התעניינותו בנושאים צבאיים. דיין, הקדיש את רוב זמנו כראש המטה הכללי לנושאים שהיו פוליטיים ומדיניים. כאשר פרש, בסופו של דבר, בינואר 1958, דומני, כי הנכס העיקרי שלקח עימו מהצבא, משירותו הקצר בצה"ל, היה ניסיון מדיני ופוליטי יוצא דופן, יותר מאשר ניסיון צבאי…
להחלטות ביטחוניות – לא חכמות ולא מקצועיות במיוחד, לצערנו – התרגלנו. אבל, האם לעיתים, תהליך קבלת ההחלטות בתחומים הביטחוניים – החיוניים ביותר לחיינו ולעתידנו כאן – הוא מושחת? אולי מה שבאמת קובע זו העדפת האינטרסים הארגוניים והאישיים על האינטרס הלאומי?
תאמינו או לא… למרות זיכרון השואה, מסתבר שהחיפוש אחר כלי המתה אפקטיבי הוביל את גורמי האכיפה לנסות מחדש את השיטה, גם על נדונים למוות. התוצאה לא יצאה מלבבת במיוחד: בית משפט פדרלי בקליפורניה הכריז על תא הגזים כ"עונש אכזרי ויוצא-דופן"…
מסתבר שגם במקרה של זריקת הרעל כמו של הכיסא החשמלי, "הדרך לגיהינום" – במקרה זה של הנדונים למוות – "רצופה כוונות טובות…" תומכי הזריקה ביקשו לייצור כלי הריגה הומניטרי… הם קיבלו, בפועל, מכשיר עינויים משוכלל…
