האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
שמעתי שיש אלופים גם רמטכ"לים לשעבר – שחלקם הם כיום פוליטיקאים – שמתנגדים לברית ההגנה, שאולי הנשיא טראמפ מוכן לתת לנו. מעניין… מסתבר שהמפקדים הבכירים ההם – וכנראה שגם מרבית הציבור – לא הטמיעו את המציאות הביטחונית של העת הזו. הם עדיין חיים על אדי הדלק של תהילת העבר… רבותי תתעוררו!
בטיולי הרבים במדינות מתפתחות שמתי לב, כי נשים עניות, לא נשואות נכנסות לעיתים קרובות להיריון צעיר מאוד. לאחר שילדו את תינוקן, רבות מהן הופכות – בסופו של דבר ובלית ברירה – לשפחות מין. למה?
דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְבִתִּי-עַל כְּאֵב: צהלות יְלָדִים מְשַׂחֲקִים הָיוּ פַּס קוֹל שֶׁל חַיֶּיהָ, הַרְחֵק מִדִּבּוּרי מְבֻגָּרִים. אֵלֶּה הָיוּ כְּמוֹ זִמְזוּם זְבוּבִים טורדניים בַּחֹם הַגָּדוֹל וְהַמַּתִּישׁ. שָׂם בְּאֹהֶל הָיוּ מְשַׂחֲקוֹת הַנָּשִׁים, מְסָרְקוֹת שׁיערן שָׁרוֹת נִגּוּנִים עַתִּיקִים… איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת וישלח…
"פרטנו על רגשות הציבור, הצפנו את המדיה בטיעונים קיטשיים ומחוות פופוליסטיות שלא היה בהם גרם של פרספקטיבה, ונתנו לבטן להכריע, במקום לעבוד מהראש. זו לא הייתה עיתונות. זה היה קמפיין…": חנוך דאום על קמפיין גלעד שליט…
מדינה למול אזרחיה זקוקה לא רק למסגרת חוק מלכדת, אלא קודם כל ובעיקר לסיפור לאומי מאחד לאורו פועלים בתודעת שליחות ובכוחו אפשר לתבוע מאזרחים הקרבה עד כדי סיכון החיים. עם מתגייס למלחמה ולמאמצים לאומיים בשגרה ובחירום, לא רק מתוקף חובת החוק. כאן המפתח להבנת האיום הטמון בהנפת יתר של דגלי שלטון החוק…
הגשם שנכח כאן עזב; והותיר אחריו טיפות על עלים ירוקים. עכשיו הן יכולות לבחור מה להיות- דימעה של חמלה, אגל טל של שמחה, או סתם בועה שקופה של מים… רגעים?אירית כהן נר-גאון כָּתְבָה וצילמה: טיפות…
מדוע קבר יעקב את רחל על אם הדרך ולא באחוזת הקבר של המשפחה במערת המכפלה? בארץ ישראל, לערבים וליהודים גם המוות לא משחרר מהשורה, כי המתים מחזיקים נכסים חיוניים. קברים הם כלי אסטרטגי לסימון טריטוריה!
התיאור המקראי של פגישת יעקב ועשו – לאחר פירוד של שנים רבות ושל איבה גלויה – מכיל בתוכו אלמנטים רבים הידועים לנו ממפגשים דומים שהתרחשו בממלכות המזרח הקדום. זאת ועוד, גם תבניות הלשון הכתובות במפגש האמור דומות ולעיתים אף שוות לאיגרות מאכד מצרים ושומר. ברם, בטקסט המקראי מנוקדת המילה וישקהו בנקודות מעליה, לכאורה ללא כל סיבה לכך…
כל הסימנים של קוצר הראות הפוליטי אסטרטגי – שאפיינו את צרפת ערב מלחמת העולם השנייה – כבר פה. לאן פנינו? לקריסה או להתאוששות?
במשבר 1958 בצרפת היה לצרפת את מושיעה ממלחמת העולם השנייה להישען עליו… ואנחנו? איפה הדה גול שלנו??
לפני כשבוע תופף שר הביטחון נפתלי בנט על חזהו, והצהיר בקול גדול על לחימה נחושה בהתבססות האיראנית בסוריה. בצה"ל מיהרו להכחיש דרך הכתבים הצבאיים כל שינוי במדיניות. גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו התראיין – בעת שהותו בפורטוגל – והצהיר שאין שינוי במדיניות הישראלית בסוריה…
