[לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]
על חשיבות לימוד ההיסטוריה הצבאית
הכתב הצבאי יוסי יהושע הביא ראיון עם אלוף פיקוד הצפון האלוף ברעם, אחד הקצינים החושבים הבודדים בצה"ל. הכתב הצבאי ראיין את האלוף לרגל חגיגות התרגיל השבלוני הנוכחי - המתנהל במתארים הקבועים, גם הפעם - ובסיומו ינצחו כוחות צה"ל ניצחון מובהק. מה'ניצחון' הזה יופקו לקחים ויוסקו כל המסקנות ה'נכונות'... גם במלחמה הבאה חיל האוויר יצניח לכוחות היבשה אספקה, במרחקים של 500 מטר מהגדר...
הראיון עם האלוף ברעם עסק באיום חוצה הגדר של חיזבאללה ובמהלכו שטח האלוף את משנתו לפני הכתב הצבאי יהושע. וכך אומר האלוף בראיון:
"האלוף ברעם מאמין כי מכה קשה ולא פרופורציונלית על הכפרים השיעים מעוזי חיזבאללה על הגדר הם שיעשו את השינוי. אותם כפרים מאוכלסים הפכו למרחבי לחימה, והאלוף ברעם סבור כי שם צריך להפעיל את דוקטרינת האדחייה בריבוע ולהבהיר זאת לצד השני מראש כך שמהלך התקפי שכזה שלהם לא יהיה כדאי".
שוב דוקטרינת הדאחיה?
דוקטרינת הדאחיה התפתחה בפיקוד הצפון של האלוף גדי אייזנקוט עם תום מלחמת לבנון השנייה; והובילו אליה האירועים השונים במהלך המלחמה.
[תמונתו של הרמטכ"ל אייזנקוט משמאל, באדיבות דובר צה"ל]
אייזנקוט האמין שהפצצת מרכז העצבים החיזבללאי ברובע הדאחיה בבירות - שבוצעה בין הימים השני והחמישי למלחמת לבנון השנייה - תביא את החיזבאללה להתחנן להפסקת אש. כראש אגף המבצעים (אמ"צ), אייזנקוט היה אחד התומכים והדוחפים למהלך. עם סיום המלחמה, מנה הרמטכ"ל דאז, דני חלוץ את החרבת רובע הדאחיה כאחד מהשגייה הבולטים.
כמו כל אמונה דתית התפתחה אמונתו זו של אייזנקוט במנותק מהאירועים במהלך המלחמה עצמה. היא הובילה ל'פסטיבל מטרות העצם' ברצועת עזה; ומשכנעת בעיקר את מקבלי ההחלטות שהם עושים משהו. כמו בכל דת מציאות, לחוד ואמונות לחוד. חיזבאללה לא הזדרז להפסיק את האש לאחר החרבת רובע הדאחיה; והאש נמשכה עוד 29 יום לאחר מכן.
[התמונה המקורית היא נחלת הכלל]
אני רחוק מלהיות צמחוני; ואם צריך להפעיל אש מסיבית לתכלית, לבלימה ולסיוע כלפי יעד בנוי, אז אהלן וסהלן. אבל דוקטרינת הדאחיה? זה כבר טמטום מסוג אחר, שקנה לו אחיזה במנותק מהמציאות בקרב הקצונה הבכירה של צה"ל, שמדברת המון ועושה מעט.
לו היו טורחים כל הנוגעים בדבר לפתוח איזה ספר היסטוריה צבאית, שעוסק במלחמת וייטנאם, הם היו יכולים להסיק מסקנה או שתיים מלקחי ה- Rolling Thunder...
באמירת סוגריים:
מבצע רעם מתגלגל (Operation Rolling Thunder) היה כינויה של מערכת הפצצה אווירית הדרגתית וממושכת של דיוויזיית האוויר השנייה של ארצות הברית (מאוחר יותר חיל האוויר השביעי של ארצות הברית), צי ארצות הברית וחיל האוויר של דרום וייטנאם (VNAF), שנוהלה נגד צפון וייטנאם החל מ-2 במרץ 1965 ועד 2 בנובמבר 1968, במהלך מלחמת וייטנאם. זו הייתהלמערכת האוויר-יבשה האינטנסיבית ביותר בתקופת המלחמה הקרה; והמערכה הקשה ביותר של חיל האוויר של ארצות הברית מאז ההפצצה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה (ויקיפדיה: מבצע רעם מתגלגל). התוצאות? אתם כבר מנחשים...
אבל, מה לעשות, ולימוד - מההיסטוריה הצה"לית ומההיסטוריה הצבאית העולמית - הוא מוקצה מחמת מיאוס בצה"לינו...
אגב, הם אפילו לא צריכם לקרוא את הספר. עמר דנק (Omer Dank) כתב סדרת מאמרים נהדרת בנושא הם יכולים לקרוא את התקציר:
[למאמרו של עמר דנק: ניצחון ע”י הפצצה אווירית – פרק ב’: מבחן המציאות, לחצו כאן]
כמובן שללמוד היסטוריה זה דבר חשוב, נכון שאותה תרופה לא תתאים לכול אדם, ולכן צריך לאבחן קודם לכן, ולבטח לא לבטל על הסף, תרופה שלא הצליחה במקום אחד- אפשר שתתאים מאד למקום בקונטקסט אחר.
באופן דומה דיברו על קו ברלב שלא עמד ביעודו כי גורלו היה כמו קו מזינו, אבל טעות היא, אילו קו ברלב היה מופעל כפי שתוכנן- יתכן ובכלל לא היו המצרים חוצים את התעלה, אך מאחר ולא הופעלה התכנית- מה כי נלין? ומדוע בהגדרה נגזור דעה זהה בין זה ולבין קו מזינו? ומדוע לגזור גזרה שווה באופן צאוטומטי בין הכישלון בוויאטנם ובין התכנית המוצאת (מבלי להיכנס לעומקה).? לכן יש לבחון כול תכנית לגופה בקונטקסט הספציצפי שלה ורק אז לקבוע את מידת התכנותה.יישומה.
האמונה שאים נחריב את הדחיה ואת כפרי דרום לבנון אזי הם יפסיקו את מטחי הרקטות והטילים היא חסרת בסיס.
הסטורית הוכח שהחיזבאללה ועזה ירו עד תום המלחמה.
לא יהיה פיתרון התקפי ללא הגנה אקטיבית יעילה נגד רקטות וטילים.
לא תהיה הגנה אקטיבית יעילה ללא מעבר ליירוט באמצעות לייזר רב עוצמה הוא הסקייגרד