האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
ההפגנות האנטי-משטרתיות האחרונות בארצות הברית, העלו לסדר היום הציבורי קריאות ודרישות לשינויים בשיטור. הדרישות הללו חסרות הגדרה; משמעות אופרטיבית; חיבור רלוונטי; מדידה, המתארת בבירור מה הבעיה; מה הפתרון מתכוון להשיג; וכיצד הדבר ייעשה בפועל…
הסימנים המעידים, שאי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן, הולכים ומתרבים… האם הפעם יהיה שינוי או שהמשטרה תצליח להתחכם ולמשוך עוד קצת זמן? נחכה ונראה…
חברה איננה יכולה לתפקד ללא מוסדות שיטור ופיקוח; ולתוך הוואקום שיצרה האימפוטנציה של משטרת ישראל נכנס מגוון גדול של משטרות: עירוניות, של השלטון המקומי; פרטיות (למוסדות ולאזרחים עשירים, בדומה לרפואה הפרטית); ואחרות, נוסח המשטרות הקמות במסווה של 'חברות שמירה' במגזר הערבי.
ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות השיטור האלטרנטיבי בישראל והשלכותיו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!
הפירוש שלי לאמירה ״לא בכל מחיר״ היא בעיתוי הנכון; בדרך המתאימה; בשימור מתמיד של מומנטום מוכן לניצול הזדמנויות; ואף פעם לא ישירות, למול החומה הבצורה.
מאחר ובצבא הירוק נמנעים מהפקת לקחים, ברמת/במדרג הזרוע; נסתרה ערכה של תורת הלחימה (תו"ל), לרבות חיזוי מקצועי וההערכות נאותה, לקראת שדה הקרב העתידי, מה שהפך את המנהלת למחקר ופיתוח אמצעי לחימה (מפא"ת), לגורם מתווך ולכספר עבור צרכניה (החיילות והזרועות). בעוד שבנין הכוח ותורת הפעלתו כמכלול, לא עלה אי פעם על שולחן המנהלת…
"שלח לחמך על פני המים" היא ססמת הקרב של נותני השוחד. הסיסמה הזו היא בבסיס החוק הקובע שמתנה הניתנת לפקיד או נבחר ציבור היא בבחינת "שלח לחמך על פני המים". כלומר, לא נדרש כלל להראות שמול המתנה הניתנת יש תמורה מידית…
התבקשתי לאחרונה לדבר ברדיו על שתי תחזיות משנת 2000 – אחת כושלת ואחת שהצליחה. יש תחזיות רבות כאלו, אבל שתיים מהן מעניינות במיוחד מכיוון שאנו יכולים להפיק מהן משמעות והבנה רחבה יותר בנוגע לחיזוי העתיד…
הנרי קיסינג'ר אמר פעם, שלישראל אין מדיניות חוץ. רק מדיניות פנים. הוא לא דייק. לישראל גם אין מדיניות פנים. היא מיטלטלת בין האינטרסים הפרטניים של השחקנים בזירה; והתוצאה מתקבלת, כמעט תמיד, מהסיבות הלא נכונות…
ענני סערה מצטברים מעל ראשה של משטרת ישראל. יותר ויותר סממנים של תנועת המחאה האמריקנית עושים עליה בקצב מהיר לכאן… אציג שניים, לפי סדר הופעתם אצלנו: האחד הוא התופעה של "שוטרים אינם רצויים כאן" – הדרה של שוטרים מעסקים שאינם מוכנים לשרת אותם ומאירועים שבהם אינם רצויים. השני הוא המנהג של מפגינים לקפץ על רכבי משטרה…
ביומים האחרונים גועשת המרשתת בסוגיית הבעות הסולידריות עם העם הלבנוני. פייגלין מזה וחולדאי מזה – אז תרשו לגמל גם כמה מילים?
