facts about: ג'יהאד

תקציר: במערכת האידאולוגית האיסלאמית, מוות בג'יהאד אינו משהו להימנע ממנו. זהו אידאל שצריך לשאוף אליו ולהשיגו. עד נבין זאת, המערב ימשיך לתפוס את ההתנהגות הזו וסיבותיה, באופן שגוי.

הכותב המכנה את עצמו facts about הוא ציוני, פרשן פוליטי, מומחה ביטחון וחוקר מזרח תיכון. המאמר מבוסס על פוסט שלו בטוויטר, מיום ה- 29 ביוני 2026.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

על פי הקוראן והחדית', ג'יהאד אינו מאבק מוסרי מופשט. זהו ציווי לפעולה – בעיקר חמושה – ששורשיו נעוצים בכתבי הקודש, והוא ממוצב בהיסטוריה האיסלאמית המוקדמת, ונמשך כחובה חיה.

המקורות האיסלאמיים המוקדמים, ובראשם פסוקי הקוראן שנוצרו בתקופת שהותו של הנביא מוחמד באל-מדינה (כמו "פסוק החרב"), מתארים את הג'יהאד ככלי מרכזי להגנת הקהילה המוסלמית הצעירה ולהרחבת ריבונותו של אללה בעולם. בספרות החדית' (מסורות בעל פה המיוחסות לנביא) מודגש שוב ושוב השכר הרוחני העצום השמור ללוחמים (המוג'אהדין), דבר המעניק למאבק החמוש ממד של פולחן דתי עליון ולא רק כורח פוליטי.

המקורות המצביעים על כך, הם מפורשים:

• קוראן 4:74 קושר את הלחימה בדרכו של אללה לעסקה ישירה: אלה שלוחמים – בין אם הם נהרגים או מנצחים – מקבלים "פרס גדול".
• קוראן 8:39 מדבר על לחימה "עד שהדת תהיה כולה לאללה" (משמע, דת עולמית אחת).
• קוראן 9:5 ו-9:29 מצוטטים שוב ושוב בדיבור הג'יהאדיסטי כהיתרים קבועים ללחום ולהכפיף את הכופרים לאיסלאם.

אלה אינם נתפסים כמקטעים היסטוריים. הם נתפסים כפקודות מתמשכות.

ספרות החדית' משלימה את המבנה. סיפורים כגון אלה באוספים כמו ג'אמי א-ת'רמידי (Jami at-Tirmidhi) מתארים את השהיד כמי שמקבל פרס מיידי: סליחה, עלייה, הצגת מקומו בגן עדן, ומתן פרסים פיזיים ספציפיים, כלומר 72 בתולות. כל זה מייצר הגדרה פנימית ברורה:

• ג'יהאד הוא ציות.
• הרג מותר בתוכו.
• מוות בו הוא הצלחה.

מודל זה לא נשאר מקומי

הגל המודרני מתחיל בתשתית האידאולוגית שנבנתה על ידי האחים המוסלמים, ואז מתרחב, דרך דמויות כמו סייד קוטב (Sayyid Qutb), שפרש את העולם כחי במצב של בורות, שמחייב מאבק. משם, עבר המודל גלובליזציה, דרך רשתות שנוצרו באפגניסטן, הזינו ארגונים כמו אל-קאעדה, ומאוחר יותר דאעש, והגיעו לאירופה וליבשת אמריקה.

מסלולים מקבילים התפתחו באזורים גאוגרפיים שונים:

• חמאס משלב אותו במערכת טריטוריאלית וחברתית.
• בוקו חראם מיישם אותו במערב אפריקה.
• אל-שבאב במזרח אפריקה.
• מבנים הקשורים למדינה כמו משמרות המהפכה האיסלאמית, פועלים דרך לוחמת פרוקסי, תחת דוקטרינה מקבילה.

והשכבה התרבותית תומכת בו: ה"שהיד" (שהיד) אינו נתפס כקרבן. הוא מועלה ומפואר כמודל חיקוי. דמויות כמו עז א-דין אל-קאסאם (Izz ad-Din al-Qassam) מונצחים בכל מקום, ויחידות צבאיות שלמות נקראות על שמם. דמויות היסטוריות כמו סלאח א-דין (Saladin) מוזכרות כהוכחה לכך שהתמדה במלחמה דתית מובילה לניצחון, וממחישות מסירות דתית. המסר הוא שזה נעשה בעבר, וחייב להיעשות שוב.

המטרה אינה הישרדות. היא השלמה!

זו הסיבה שאנשים פרטיים שכשלו בפיגועי התאבדות הביעו, בראיונות מתועדים, חרטה, לא על המעשה, אלא על כך שנשארו בחיים, והביעו רצון לנסות שוב. במסגרת זו, המטרה אינה הישרדות. היא השלמה, וזה לא שולי.

סוכנויות ביטחון – כמו MI5 ולשכת החקירות הפדרלית – משקפות את הדפוס. חלק גדול מהמקרים הטרוריסטיים שהן עוקבות אחריהם ארגונים כוללים רשתות או אנשים, הפועלים בהשראת הג'יהאד, ששואבים את כוחם המניע מאותו מאגר אידאולוגי. השחקנים משתנים – מתאים מאורגנים ועד לתוקפים בודדים – אבל שפת ההצדקה עקבית באופן מפתיע.

הכתובים מספקים הסמכה:

• החדית' מספק פרס.
• ההיסטוריה מספקת תקדים.
• התרבות מספקת אישור.

במבנה זה, אלימות אינה תאונה. זהו מאפיין מובנה. מה שהופך את זה לקשה לחברות המערב להבין הוא שהמסגרת המוסרית כולה הפוכה. לכן, ההנחה היא שפיגועי ההתאבדות הם פועל יוצא מטינה שצברו המתאבדים כתוצאה מקיפוח, כי הרי רק משהו כל כך קיצוני חייב לדחוף אנשים לזה. המוות נתפס כמניע האולטימטיבי, ולכן המסקנה היא, שמישהו חייב לגרום לזה. לעתים קרובות, אותו "מישהו" הוא ישראל או "היהודים".

אבל הניתוח הזה מתחיל מהנחת יסוד שגויה. במערכת האידאולוגית הזו, מוות בג'יהאד אינו משהו להימנע ממנו – זהו אידאל שצריך לשאוף אליו ולהשיגו. עד נבין זאת, המערב ימשיך לתפוס את ההתנהגות הזו וסיבותיה, באופן שגוי.

[לאוסף המאמרים על הצד האפל של האיסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האיסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על השתלטות האיסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על כניעתה של צרפת למהגריה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הכלה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על הצד האפל של האיסלאם.
• אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האיסלאם.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'טקטיקה'.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת'.
• אוסף המאמרים על השתלטות האיסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• אוסף המאמרים על כניעתה של צרפת למהגריה.
• אוסף המאמרים על 'הכלה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: פולחן המוות המוסלמי.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: פרדוקס התמיכה הלהט"בית באיסלאם והשלכותיה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), הצד האפל של האיסלאם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/12/23.
• פנחס יחזקאלי (224), אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האיסלאם, ייצור ידע, 17/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על הברית הבלתי קדושה, שבין ה- WOKE המערבי לאיסלאם הקיצוני, ייצור ידע, 30/7/25.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האיסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על כניעתה של צרפת למהגריה, ייצור ידע, 26/7/25.
• פנחס יחזקאלי (2019), אסטרטגיית ההכלה – השלמה והתמודדות תגובתית…, ייצור ידע, 31/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), פולחן המוות המוסלמי, ייצור ידע, 9/8/22.
• פנחס יחזקאלי: פרדוקס התמיכה הלהט"בית באיסלאם והשלכותיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 20/9/25.