פנחס יחזקאלי: השנאה כמשאב אסטרטגי של הווק

תקציר: ה"ווק" גילה שהשנאה היא מנוע צמיחה פוליטי, אך הוא עלול לגלות שהיא גם כוח שמכלה את הבסיס שעליו הוא עומד, כי כאשר חברה מפסיקה לחפש מכנה משותף ובמקום זאת משקיעה בחימוש רגשי של קבוצות זהות, התוצאה היא שחיקה של האמון הציבורי, משאב שבלעדיו אף קבוצה אינה יכולה להוביל לאורך זמן.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בעשור האחרון, המושג "ווק" (WOKE) עבר טרנספורמציה ממילת סלנג המציינת "ערנות לצדק חברתי" למערכת אידאולוגית מורכבת ורבת עוצמה, שמופעלת בין היתר באמצעות ליבוי שנאה וקיטוב, לא כתוצאת לוואי, אלא כמשאב אסטרטגי לשינוי סדרי עולם.

השימוש בשנאה כמשאב אסטרטגי הוכח כיעיל ביותר עבור תנועת ה"ווק" בטווח הקצר. הוא אפשר לה לכבוש מוקדי כוח תרבותיים ולשנות את השפה היומיומית. עם זאת, אסטרטגיה המבוססת על פירוד ושנאה טומנת בחובה סיכון ליציבות החברתית כולה.

הפוליטיקה של הטינה: מחלוקה מעמדית לחלוקה זהותית

המרקסיזם הקלאסי התמקד במאבק כלכלי בין מדכאים (בורגנות) למדוכאים (פרולטריון). ה"ווק" אימץ את המבנה הזה אך החליף את המעמד הכלכלי בזהות.

• הגדרת האויב: כדי ליצור לכידות קבוצתית, יש צורך באויב משותף. על ידי תיוג קבוצות מסוימות (לרוב על בסיס גזע, מגדר או נטייה מינית) כ"מדכאות מבנית", התנועה מייצרת דה-לגיטימציה לקיומן הציבורי.
• הזנת הכעס: השנאה הופכת לדלק המניע גיוס המונים. ככל שתחושת העוול (האמיתית או הנתפסת) גדולה יותר, כך המחויבות האידאולוגית של הפרט מתחזקת.

"ביטול" כמנגנון הרתעה: השימוש האסטרטגי בשנאה בא לידי ביטוי בצורה המובהקת ביותר בתרבות הביטול. כאן, השנאה מופנית כלפי יחידים הסוטים מהדוגמה הרעיונית. "תרבות הביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture) אינה רק ענישה על חטאי העבר; היא כלי לניהול פחד המבטיח ציות עתידי."

• בידוד חברתי: הפיכת אדם למושא לשנאה קולקטיבית גורמת לאחרים לחשוש מלהביע דעות דומות.
• טיהור המרחב הציבורי: השנאה משמשת כפילטר המרחיק קולות ביקורתיים מהאקדמיה, מהתקשורת ומחברות הטכנולוגיה.

[לאוסף המאמרים על ביטול, השתקה ותביעות השתקה, לחצו כאן]

מי שהפך את השנאה לכלי מניע עבור הווק היה האנרכיסט סול אלינסקי

ב- 1971 – שנה לפני מותו – פרסם סול דייוויד אלינסקי (Saul David Alinsky;‏ 1972-1909), אקטיביסט שמאל רדיקלי ותאורטיקן פוליטי יהודי-אמריקאי, את ספרו: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals; ראו תמונה למטה). אלינסקי תרגם את תורת ההפעלה – שפיתח ולדימיר איליץ' לנין בברית המועצות – ושהועתקה גם ע"י המשטרים הפשיסטים – למציאות של מדינות דמוקרטיות. היא אומצה ע"י יועצים אסטרטגיים מימין (למשל, ארתור פינקלשטיין) ומשמאל, וזכתה לעדנה במיוחד עם עליית הפרוגרס.

בספר, 13 'כללי זהב' להשגת השלטון, שהפכו כלי משחק אפקטיבי מאוד בפוליטיקה האמריקנית, ו'עשו עליה' גם לישראל. הם מאיימים היום, להקריס את הדמוקרטיה האמריקנית – וגם את זו שלנו.

לסוגיית השימוש בשנאה כמשאב מניע רלוונטיים במיוחד הכללים ה- 5, ה-8 וה- 13, שהחיבור שביניהם גורס כך: בוז ולעג הם הנשק האימתני ביותר של האדם: אין נגדו הגנה. זה לא-רציונלי, זה מרתיח. זה גם פועל כנקודת לחץ, המאלצת את האויב/היריב להציע ויתורים. לכן, בחרו את האנשים המתאימים, הפכו את המתקפה לאישית, קטבו ובודדו אותם מכל אהדה, היצמדו אליהם והתמידו. לחצו לחץ הולך וגובר, והמשיכו להפעיל לחץ, אל תרפו….
ועוד מדגיש אלנסקי: רדפו אנשים ולא מוסדות. אנשים חשים כאב מהר יותר ממוסדות.
ואפשר להוסיף, כי השימוש בבוז ובלעג תורם עוד לקבוצה הלועגת, בכך שהוא מייצר לה 'שפה פנימית' שמבדילה אותה מאחרים, מייחדת אותה בעיני חבריה, ומגבשת אותה.

[ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי (2023), כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי].

פירוק הסולידריות הלאומית

אחד המשאבים האסטרטגיים החזקים ביותר של ה"ווק" הוא פירוק מושג ה"אנחנו" הרחב. באמצעות התמקדות בנרטיבים של שנאה היסטורית, התנועה משיגה מספר יעדים:

היעד	האמצעי
החלשת מוסדות	הצגת המדינה והחוק כמנגנונים של "עליונות" ודיכוי.
יצירת תלות	ככל שהחברה מפולגת יותר, הפרט זקוק יותר לקבוצת הזהות שלו להגנה.
שכתוב ההיסטוריה	התמקדות בלעדית בנקודות השפל של העבר כדי למנוע גאווה לאומית או המשכיות.

הדינמיקה של "הקורבן הקדוש"

בפרדיגמה הזו, השנאה מופנית לא רק כלפי חוץ, אלא משמשת לתיקוף פנימי. ככל שאדם "שנוא" יותר על ידי המערכת הישנה, כך מעמדו המוסרי בתוך קבוצת ה"ווק" עולה.

1. זיהוי עוול: מציאת מיקרו-אגרסיות או מבני כוח בכל אינטראקציה.
2. תגובה רגשית: החצנת זעם ושנאה כלפי ה"תוקף".
3. צבירת כוח: שימוש בזעם הזה כדי לדרוש משאבים, תקנים או שינויי חקיקה.

אבל, 'אין ארוחות חינם'!

ה"ווק" גילה שהשנאה היא מנוע צמיחה פוליטי, אך הוא עלול לגלות שהיא גם כוח שמכלה את הבסיס שעליו הוא עומד, כי כאשר חברה מפסיקה לחפש מכנה משותף ובמקום זאת משקיעה בחימוש רגשי של קבוצות זהות, התוצאה היא שחיקה של האמון הציבורי, משאב שבלעדיו אף קבוצה אינה יכולה להוביל לאורך זמן.

[לאוסף המאמרים על שנאה 'פשעי שנאה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ביטול, השתקה ותביעות השתקה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה, והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על שנאה 'פשעי שנאה'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על התודעה – והניסיונות להשפיע עליה.
• הרחבה על תרבות הביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture).
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• הרחבת המושג: 'עוצמה'.
• המאמר: כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), שנאה ופשעי שנאה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/12/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), תרבות הביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture), ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי, ייצור ידע, 9/3/23;