תקציר: "השלום מנוון!". זוהי קביעה פרובוקטיבית לכאורה לאוזן מערבית, אך בעלת יסוד עמוק ב'חשיבה המערכתית'. תורת המערכות המורכבות - שצמחה במאה ה־20 מתוך חקר הביולוגיה, הפיזיקה והחברה - מלמדת כי מערכות חיות, חברתיות או מדיניות, מתקיימות בזכות מאבקי עוצמה פנימיים. אלו אינם ביטוי להרס, אלא מנגנון הסתגלות חיוני. כשמערכת מאבדת את המתח הפנימי, היא קופאת, מאבדת גמישות, ומנוונת. במונחים אלה, שלום ארוך מדי אינו סימן לבריאות אלא לאנטרופיה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

"השלום מנוון!". זוהי קביעה פרובוקטיבית לכאורה לאוזן מערבית, אך בעלת יסוד עמוק בחשיבה המערכתית. תורת המערכות המורכבות - שצמחה במאה ה־20 מתוך חקר הביולוגיה, הפיזיקה והחברה - מלמדת כי מערכות חיות, חברתיות או מדיניות, מתקיימות בזכות מאבקי עוצמה פנימיים. אלו אינם ביטוי להרס, אלא מנגנון הסתגלות חיוני. כשמערכת מאבדת את המתח הפנימי, היא קופאת, מאבדת גמישות, ומנוונת (Holland, 2014; Mitchell, 2009). במונחים אלה, שלום ארוך מידי אינו סימן לבריאות אלא לאנטרופיה.

השלום כסטגנציה מערכתית

כפי שכתב ההוגה ניקולס לומן (Luhmann, 1995), מערכות מורכבות חברתיות נבנות מתוך תקשורת המבוססת על קונפליקט. המאבק הוא שמוליד הבדלים, הבדלים יוצרים הסתגלות, והסתגלות יוצרת חיים. כשמערכת מנותקת מהקונפליקט, היא מאבדת את יכולתה להסתגל לשינויים סביבתיים. תובנה זו רלוונטית במיוחד להבנת מצבה של אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

מאז 1945, אירופה נהנתה מתקופה חסרת תקדים של שלום פנימי. אך עם ההרגעה באה האטה. המדינות שהיו בעבר מוקדי חדשנות פוליטית, תרבותית ואינטלקטואלית הפכו לשמרניות, ביורוקרטיות ותלויות במנגנונים רגולטוריים כבדים (Judt, 2005). הדינאמיות, שהייתה בעבר תולדת מאבקים - בין מעמדות, מדינות ואידאולוגיות - הומרה בחתירה להרמוניה מלאכותית.

מקור הסלוגן והטאבו הפוליטי

מעניין לציין כי הסיסמה "השלום מנוון" אינה חדשה. היא הושמעה בשנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת, על ידי אידאולוגים פשיסטים ונאצים וגרמנים־לאומנים אחרים, שהאמינו כי החברה האירופית נשחקה בשל עודף נוחות ובשל התנגדותה למאבק (Mosse, 1996). עבורם, השלום סימל את הרפיון של הבורגנות הליברלית, בעוד המלחמה נתפסה ככוח מטהר, מחייה ומחדש. מכאן שאחרי תבוסת גרמניה הנאצית, הרעיון הזה הושלך לפח ההיסטוריה יחד עם יתר השרידים האינטלקטואליים של הרייך.

מאז, "השלום העולמי" הפך לסמל מוסרי חדש. אך בכך איבדה אירופה את הכלי האנליטי שהכיר בכך שקונפליקט הוא מנגנון חיוני לתפקוד מערכות מורכבות. לא עוד מאבקי רעיונות או תחרות אידאולוגית – אלא קונצנזוס נינוח, המדכא כל חריגה ומחלוקת.

אירופה בעידן הפוסט־קונפליקטואלי

'המלחמה הקרה' שימשה, במידה רבה, כמסגרת חיצונית ששמרה את אירופה במתח חיובי. היא סיפקה גבולות עוצמה, איזונים, והכריחה את המערב להתחדש טכנולוגית ומדינית (Gaddis, 2005). עם סיום 'המלחמה הקרה', נעלם גם הלחץ המווסת. האיחוד האירופי הפך למנגנון ביורוקרטי אדיר אך חסר חיות.

תופעות כמו ירידה בפריון הדמוגרפי, היחלשות הזהות הלאומית, שקיעת מערכות החינוך והיעדר יוזמה צבאית או טכנולוגית הן כולם סימפטומים של מערכת שאיבדה את דחף ההישרדות שלה. במובן זה, ה"שלום האירופי" מתפקד כמנגנון הומאוסטטי יתר־על־המידה, הכופה יציבות עד כדי שיתוק (Morin, 2008).

ה'אנטי־שבירות' כתרופת הנגד לניוון השלום

בתורת הניהול והארגונים, נבחנה בעשורים האחרונים התובנה הדומה מאוד לעקרון "השלום מנוון". ניקולאס טאלב (Taleb, 2012) טבע את המושג אנטי שביר (Antifragile) : מושג המתאר מערכות שאינן רק שורדות לחץ, אלא מתחזקות ממנו. הוא מצביע על כך שבני אדם, מוסדות וכלכלות אינם נבנים משקט ושלווה אלא משיבושים, סיכונים ואי־ודאות.

במובן זה, מערכת ללא קונפליקט דומה לאורגניזם שלא מתאמן: שריר שלא מופעל מתנוון. השקט המדיני של אירופה מאז 1945 דומה לתהליך של "חוסר־אימון מערכתי" – תהליך שבו המערכת מאבדת את גמישותה ואת יכולתה להגיב לאיומים. התוצאה היא שבריריות תחת מסווה של שלום: כל משבר קטן - כלכלי, פוליטי או ביטחוני - מטלטל אותה מעבר למידת ההסתגלות שלה.

ההקבלה בין אנטי־שבירות בתורת הניהול, לבין מאבקי העוצמה בתורת המערכות המורכבות, אינה מקרית. שתיהן גורסות כי הלחץ אינו אויב המערכת אלא מקור חוסנה. טאלב מתנגד לרעיון של “ניהול סיכונים” המנסה לבטל את הלא צפוי; במקום זאת הוא מציע לאפשר למערכות “להסתכן” במידה מבוקרת, משום שדווקא הסיכון יוצר הסתגלות ויצירה.

בתורת הניהול הקלאסית, הניסיון למנוע כל קונפליקט בארגון הוביל פעמים רבות לקריסות שקטות. ארגונים שנראו “שלווים” היו בפועל קפואים, חסרי גמישות ורגישים לזעזועים חיצוניים (Senge, 1990). לעומתם, ארגונים שחיו באקלים תחרותי ומעורר מתח – כמו חברות טכנולוגיה צעירות או שווקים פתוחים – גילו עמידות גבוהה יותר לשינוי.

באופן דומה, אירופה שלאחר 1945 אימצה תרבות ניהולית של יציבות מוחלטת: שווקים מוסדרים, רגולציה הדוקה, וערכים קולקטיביים המדכאים קונפליקט חברתי. כך נוצרה מערכת “שבירה”, שאינה מסוגלת עוד לייצר אנרגיה משלה.

שבירות מוסרית ומערכתית

בהיבט הסוציולוגי, השלום המנוון יצר גם שבירות מוסרית. חברה שאינה חווה אתגרים קיומיים מאבדת את תחושת המשמעות והיעוד. טאלב מזהיר מפני עידן של “עובדי משרד שמנים” – ביטוי לחברה שהתמכרה לנוחות ולמניעת סיכון, עד שאיבדה את היכולת לחיות (Taleb, 2012).
ההשוואה למצב האירופי מתבקשת: תרבות פוליטית שמעדיפה נוחות על תחרות, רגולציה על יוזמה, ותקינות פוליטית על ויכוח אמיתי, נראית בדיוק כמו מערכת ביולוגית שאיבדה את מנגנוני ההסתגלות שלה.

אירופה כארגון מנוון

בהקשר זה ניתן לראות באיחוד האירופי מעין "תאגיד־על" המנוהל בגישה ניהולית של סיכון אפסי. כלכלה אחידה, מדיניות זהירה, צמצום חיכוכים לאומיים – כל אלו נראים לכאורה כמודל של שלום ויציבות, אך בפועל הם הופכים את היבשת ל'ארגון שביר', כזה שאינו מסוגל עוד להגיב למצבי קיצון.

המשבר הכלכלי של 2008, משבר הפליטים של 2015, ומלחמת אוקראינה 2022–2025 חשפו את חוסר היכולת של אירופה להתמודד עם לחץ. זוהי תוצאה ישירה של "שלום ניהולי": מערכת שדיכאה את עצמה בשם האיזון (Tooze, 2018).

ישראל כמודל הפוך, אנטי־שביר, המשגשג מתוך קונפליקט

במבט היסטורי השוואתי, ישראל מהווה חריג כמעט יחיד במינו בעולם המערבי: מדינה שנמצאת מאז הקמתה במצב מתמשך של עימות, אך דווקא מכך צמחה, התחזקה, וצמחה כ'מערכת אנטי־שבירה': כזו שלא רק שורדת את הזעזועים, אלא מתפתחת באמצעותם...

אירופה ניסתה לייצר שלום נטול קונפליקט, ויצרה קיפאון וניוון מדיני ואישי. ישראל, מנגד, חיה בתוך קונפליקט, ויצרה חדשנות. ההבדל אינו רק בכמות המלחמות, אלא באופן שבו המערכת מגיבה להן. בעוד שהמערכת האירופית שואפת לבטל את אי־היציבות, המערכת הישראלית משתמשת בה כחומר גלם לצמיחה. זהו ההבדל שבין מערכת “שבירה” למערכת “אנטי־שבירה”: הראשונה מתמוטטת מלחץ; השנייה לומדת ממנו.

ישראל מוכיחה, במובן זה, שתורת המערכות המורכבות אינה רק מושג מדעי אלא גם מודל קיומי־תרבותי. היא מהווה דוגמה למערכת שמצאה דרך להפוך מלחמות מתמשכות למנגנון של אבולוציה מוסדית וחברתית.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: ישראל כמודל אנטי־שביר: שגשוג מתוך קונפליקט, לחצו כאן]

השלום כאתגר מערכתי

אין פירוש הדבר ששלום הוא דבר רע, אלא שהוא דורש עיצוב מחודש. במקום שלום שמדכא קונפליקט, נדרש שלום שממנף אותו. תורות המורכבות מציעות גישה דינאמית: יציבות נובעת משיווי־משקל בין כוחות מתחרים, לא מהיעדרם. מערכות בריאות - בין אם אקולוגיות, ביולוגיות או חברתיות -מתקיימות דווקא בקצה הכאוס, במקום שבו סדר וכאוס מתאזנים זה מול זה (Kauffman, 1993).

במילים אחרות, אם אירופה רוצה לשרוד, עליה לשוב ולאמץ את המאבק: לא במובן הצבאי בהכרח, אלא האינטלקטואלי, התרבותי והערכי. עליה לשוב ולהתמודד עם שאלות זהות, ריבונות וגבולות, ולא לברוח מהן בשמה של הרמוניה מזוייפת.

סיכום: השיבה אל הדינאמיות

מה שתורת הניהול מלמדת אותנו, ותורת המורכבות מאשרת, הוא כי מערכות צריכות ללמוד להרוויח מהכאוס. לא לפחד ממנו, לא לנסות לבטל אותו, אלא להכניסו לתוך מנגנון התפקוד. אירופה של המאה ה־21 זקוקה למודל של “שלום אנטי־שביר” – שלום שמכיל עימותים, תחרות, חוסר יציבות מבוקרת – כדי להישאר חיונית.

השלום המנוון הוא שלום נטול עוצמה. זוהי מציאות שבה חברה מוותרת על המתח הפנימי שמחולל חיים, ומעדיפה נוחות על הסתגלות. תורת המערכות המורכבות אינה מטיפה למלחמה, אלא מזכירה כי מאבק הוא נשימתה של המערכת. אירופה שלאחר המלחמה, בשאיפתה הנאצלת ל"שלום עולמי", שכחה את עקרון החיים הפשוט הזה. אם תרצה לחדש את עצמה, יהיה עליה להיזכר בו.

[לאוסף המאמרים על חשיבה מערכתית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'אנטי שבירות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות הפנים השונות של ההסתגלות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סוציו-אנטרופיה: אנטרופיה בגרסת המערכות המורכבות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הישרדות, מטרת העל של מערכת מורכבת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על חשיבה מערכתית.
• אוסף המאמרים בנושא 'אנטי שבירות'.
• אוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום.
• מאמר: ‘שלום עולמי’: אוטופיה מערבית, שמחירה כבד...
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת'.
• אוסף המאמרים בנושא מורכבות ומערכת מורכבת.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• הרחבת המושג: 'עוצמה'.
• אוסף המאמרים על 'עוצמה'.
• אוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה'.
• הרחבה בנושא 'פער רלוונטיות'.
• הרחבה על 'תורת המערכות המורכבות'.
• אוסף המאמרים על סוציו-אנטרופיה: אנטרופיה בגרסת המערכות המורכבות.
• הרחבה בנושא הסתגלות / גמישות אסטרטגית / אג'יליות.
• אוסף המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• אוסף המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה'.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.
• אוסף המאמרים על הישרדות, מטרת העל של מערכת מורכבת.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: ישראל כמודל אנטי־שביר: שגשוג מתוך קונפליקט.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), חשיבה מערכתית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/24.
• טאלב ניקולס נסים (2014), אנטי שביר, איך לשרוד ולנצח בעולם של ברבורים שחורים, אור יהודה: דביר.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על שבירות, חוסן ואנטי שבירות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 13/7/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), ‘שלום עולמי’: אוטופיה מערבית, שמחירה כבד…, ייצור ידע, 26/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), עוצמה, ייצור ידע, 14/8/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מאבק העוצמה במערכת מורכבת, ייצור ידע, 14/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על סוציו-אנטרופיה, אנטרופיה בגרסת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 15/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2019), גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 21/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפנים השונות של ההסתגלות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 25/6/22.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ביורוקרטיה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 25/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על הישרדות, מטרת העל של מערכת מורכבת, ייצור ידע, 10/8/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), ישראל כמודל אנטי־שביר: שגשוג מתוך קונפליקט, ייצור ידע, 18/10/25.

• Gaddis, J. L. (2005). The Cold War: A New History. Penguin Press.
• Holland, J. H. (2014). Complexity: A Very Short Introduction. Oxford University Press.
• Judt, T. (2005). Postwar: A History of Europe Since 1945. Penguin Books.
• Kauffman, S. (1993). The Origins of Order: Self-Organization and Selection in Evolution. Oxford University Press.
• Luhmann, N. (1995). Social Systems. Stanford University Press.
• Mitchell, M. (2009). Complexity: A Guided Tour. Oxford University Press.
• Morin, E. (2008). On Complexity. Hampton Press.
• Mosse, G. L. (1996). The Image of Man: The Creation of Modern Masculinity. Oxford University Press.
• Senge, P. (1990). The Fifth Discipline: The Art and Practice of the Learning Organization. Doubleday.
• Taleb, N. N. (2012). Antifragile: Things That Gain from Disorder. Random House.
• Tooze, A. (2018). Crashed: How a Decade of Financial Crises Changed the World. Viking