יאיר רגב: "טלי הודתה, ולכן חייבים להרשיעה". האמנם?

תקציר: החסינות המהותית ועדה להגן על הציבור מפני מצב, שבו נבחריו יחששו לחשוף, להתריע ולבקר את מוקדי הכוח במדינה מחשש להליך פלילי. זו השאלה האמיתית שעומדת להצבעה.

עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות – בישראל ובחו"ל – כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה על ניסיונות היועמ"שית להעמיד את ח"כ טלי גוטליב לדין. למאמר האחר:

1. פנחס יחזקאלי: "מגן ולא יראה?" הדינוזאורים בליכוד חוברים אל ה'דיפ-סטייט'.
2. יאיר רגב: טלי גוטליב וגבולות החסינות המהותית.

הטענה ש”עו"ד טלי גוטליב הודתה במעשה ולכן חייבים להרשיע אותה” מחטיאה את כל הרעיון של החסינות המהותית.

אין מחלוקת שטלי פרסמה את השם. השאלה אינה מה עשתה, אלא למה עשתה.

טלי טוענת שבזמן אמת סברה שקיים חשד למחדל ביטחוני חמור שלא נחקר, שפעלה כחברת כנסת כדי לעורר עניין ציבורי, ביקורת וחקירה, ושזו בדיוק הפעילות הפרלמנטרית שהחסינות המהותית נועדה להגן עליה.

לכן השאלה שעל ועדת הכנסת להכריע בה אינה, האם טלי פרסמה את השם, אלא, האם הפרסום נעשה במסגרת מילוי תפקידה ולמען מילוי תפקידה כחברת כנסת.

החסינות המהותית לא נועדה להגן על חברי כנסת מפני ביקורת. היא נועדה להגן על הציבור מפני מצב שבו נבחריו יחששו לחשוף, להתריע ולבקר את מוקדי הכוח במדינה מחשש להליך פלילי.

זו השאלה האמיתית שעומדת להצבעה.

גוטליב אינה זקוקה לעורך דין שיכין עבורה את בקשת החסינות. לו הייתי אני אמור להגיש את הבקשה, כך הייתי כותב:

אדגיש: המסמך אינו מתיימר לשקף את טיעוניה של חה"כ גוטליב, ומותר לציין שאיננו על דעתה. אבל הוא מציג את האופן שבו ניתן, לדעתי, לנסח ולבנות באופן סדור, ממוקד וקוהרנטי את טענות ההגנה האפשריות בבקשתה להענקת חסינות מהותית ודיונית.

מבוא

עניינה של בקשה זו אינו בשאלה האם חברי הוועדה מסכימים עם דעותיה של חה"כ טלי גוטליב, עם סגנונה או עם מסקנותיה. עניינה של הבקשה הוא בשאלה אחת ויחידה: האם המעשים המיוחסים לחה"כ גוטליב נעשו במסגרת מילוי תפקידה ולמען מילוי תפקידה כחברת כנסת, באופן המקנה להם הגנה מכוח החסינות המהותית.

לצורך הכרעה בבקשה, אין הוועדה נדרשת לקבוע האם טענותיה העובדתיות של חה"כ גוטליב נכונות או שגויות, האם התקיים מחדל כזה או אחר, או האם מי מהגורמים שעליהם מתחה ביקורת פעל כשורה. השאלה היחידה היא, האם פעולותיה בוצעו במסגרת פעילותה הפרלמנטרית ותוך ניסיון למלא את תפקידה כנבחרת ציבור.

הרקע לפעולתה של חה"כ גוטליב

לאחר אירועי 7 באוקטובר, אשר מהווים את אחד הכשלים הביטחוניים החמורים בתולדות המדינה, סברה חה"כ גוטליב כי קיימים סימני שאלה כבדי משקל שלא זכו למענה מספק. לשיטתה, הצטברו נתונים, עדויות, פרסומים ונסיבות אשר חייבו בירור ציבורי וחקירתי רחב יותר מזה שנערך בפועל. היא סברה כי גורמי הביטחון, שירות הביטחון הכללי, מערכת האכיפה וגורמי הפיקוח נמנעו מלבחון לעומק שורה של שאלות מהותיות שעלו בעקבות המחדל.

מנקודת מבטה, כנבחרת ציבור, לא רק שהייתה לה זכות לפעול בנושא – הייתה לה חובה ציבורית לפעול, להציף את השאלות ולדרוש תשובות.

תפקידה של הכנסת ותפקידו של חבר הכנסת:

תפקידה של הכנסת אינו מסתכם בחקיקה בלבד. הכנסת היא הרשות המפקחת על הממשלה, על מערכת הביטחון, על שירותי המודיעין ועל כלל רשויות המדינה. חבר הכנסת נדרש לבקר, לחשוף, להתריע, להציף מידע ולדרוש בירור ציבורי גם בנושאים הרגישים והמורכבים ביותר. חובה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בגופים ביטחוניים הפועלים מטבעם תחת מעטה סודיות ומחזיקים בכוח רב ובמידע רב שאינו חשוף לציבור.

החסינות המהותית נועדה בדיוק למצבים אלה – להבטיח שחבר הכנסת יוכל למלא את חובתו הציבורית ללא חשש כי עצם העלאת שאלות קשות כלפי מוקדי כוח שלטוניים תוביל להליך פלילי נגדו.

מטרת הפרסום והקשר הישיר למילוי התפקיד

חה"כ גוטליב אינה טוענת כי פעלה מתוך רצון לפגוע באדם פרטי. היא אינה טוענת כי ביקשה לפרסם זהות של אדם לשם החשיפה בלבד. עמדתה היא כי בזמן אמת סברה שהמידע שפורסם היה חלק בלתי נפרד מן התמונה העובדתית שאותה ביקשה להביא לידיעת הציבור. לשיטתה, לא היה מדובר בפרט שולי או מקרי, אלא במידע שלדעתה היה חיוני להבנת התמונה המלאה של האירועים, הקשרים והחשדות שאותם ביקשה להציף.

חה"כ גוטליב סברה כי ללא הצגת מלוא המידע, לרבות זהות הגורמים שלדעתה היו קשורים לאותם אירועים, לא ניתן יהיה לעורר עניין ציבורי אמיתי, לא ניתן יהיה להניע בירור ציבורי אפקטיבי ולא ניתן יהיה להביא לפתיחת בדיקה וחקירה בנושאים שלדעתה לא זכו למענה. לכן, מבחינתה, הפרסום לא היה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי שנועד לאפשר ביקורת ציבורית, פיקוח פרלמנטרי ודרישה לבירור האמת.

בחינת הדברים בזמן אמת

את פעולותיה של חה"כ גוטליב יש לבחון בהתאם למידע, לחשדות, לנסיבות ולאווירה הציבורית שעמדו בפניה בעת הפרסום. החסינות המהותית אינה נבחנת לפי חוכמה שלאחר מעשה. אין לבחון את פעולותיה על בסיס מידע שהתגלה, הופרך או אושר חודשים או שנים לאחר מכן.

השאלה היא מה הייתה הבנתה בזמן אמת ומה הייתה מטרת פעולתה באותה עת. גם אם בדיעבד יתברר שחלק מהחשדות היו שגויים, בלתי מבוססים או מוגזמים, אין בכך כדי לשלול את העובדה שבזמן אמת חה"כ גוטליב האמינה כי היא פועלת במסגרת תפקידה הציבורי ולמען חשיפת מידע שלדעתה היה בעל חשיבות ציבורית ולאומית מן המעלה הראשונה.

טענת האכיפה הבררנית, הרדיפה וחוסר תום הלב

בנוסף לטענת החסינות המהותית, טוענת חה"כ גוטליב כי כתב האישום נגדה הוגש בחוסר תום לב, תוך אכיפה בררנית ומתוך יחס רודפני ומתמשך כלפיה מצד היועצת המשפטית לממשלה ומערכת האכיפה. במהלך הדיונים הצביעה חה"כ גוטליב על שורה ארוכה של פרסומים, הדלפות וחשיפות של מידע ביטחוני, אשר לטענתה לא הובילו לפתיחת חקירות ולא להגשת כתבי אישום. היא הפנתה, בין היתר, לפרסומים עיתונאיים ולפרסומים ציבוריים שונים אשר עסקו במידע ביטחוני רגיש, בזהויות של גורמי ביטחון ובמידע שמקורו במערכות הביטחון והמודיעין, מבלי שננקטו הליכים דומים.

לטענתה, העובדה שדווקא נגדה הופעל הדין הפלילי מחייבת בחינה מעמיקה של שאלת השוויון באכיפת החוק ושל שיקולי התביעה במקרה זה. לשיטתה, אין מדובר באירוע נקודתי אלא בדפוס פעולה רחב יותר, המלמד על יחס עוין ומתמשך כלפיה מצד היועצת המשפטית לממשלה.

במהלך הדיונים הצביעה חה"כ גוטליב על שורה של מחלוקות ציבוריות ומשפטיות שבמסגרתן, לטענתה, פעלה היועצת המשפטית לממשלה בניגוד לעמדת הממשלה ותוך פגיעה ביכולתה לממש את מדיניותה. לשיטתה, התנהלות זו מלמדת על שיקול דעת לקוי, על חריגה מתפקידה המקצועי ועל חדירת שיקולים זרים ופוליטיים להחלטותיה. טענתה של חה"כ גוטליב היא כי הצטברות מכלול האירועים, ההחלטות, האבחנות וההתנהלויות שעליהן הצביעה יוצרת לכל הפחות ספק ממשי האם ההחלטה להגיש נגדה כתב אישום התקבלה משיקולים מקצועיים טהורים בלבד. לטענתה, מדובר באכיפה סלקטיבית וברדיפה אישית ופוליטית שנועדה להרתיע אותה מלמלא את תפקידה הציבורי ומלהמשיך לעסוק בנושאים הנוגעים לביקורת על מערכת הביטחון ומערכת אכיפת החוק.

האפקט המצנן ותכלית החסינות

מוסד החסינות המהותית לא נועד להעניק לחברי הכנסת יתרון אישי או פטור גורף מהחוק. תכליתו היא להגן על עצמאות הכנסת ועל יכולתם של נבחרי הציבור לבצע את שליחותם הציבורית ללא מורא. אם חבר כנסת יחשוש שכל ניסיון לחשוף מידע, לבקר את מערכת הביטחון, להציף חשדות למחדלים או לדרוש בירור ציבורי יוביל לפתיחה בהליך פלילי נגדו, תיפגע יכולתה של הכנסת למלא את תפקידה כרשות מפקחת.

זהו בדיוק האפקט המצנן שמוסד החסינות נועד למנוע. לפיכך, אין מדובר רק בעניינה האישי של חה"כ גוטליב. מדובר בשאלה עקרונית, הנוגעת לגבולות חופש הפעולה של כלל חברי הכנסת בעתיד.

סיכום

השאלה העומדת בפני הוועדה אינה האם חבריה מסכימים עם חה"כ גוטליב. השאלה אינה האם הם מאמינים לכל טענותיה. השאלה אינה האם בדיעבד יתברר כי צדקה בכל פרט. השאלה היא האם בזמן אמת פעלה חה"כ גוטליב כנבחרת ציבור אשר סברה כי עליה לחשוף מידע, לעורר דיון ציבורי, לדרוש ביקורת ולפעול לבירור סוגיה בעלת חשיבות לאומית מהמעלה הראשונה.

אם הוועדה תמצא כי המעשים המיוחסים לה נעשו במסגרת מילוי תפקידה ולמען מילוי תפקידה כחברת כנסת, וכי הפרסום היה בעיניה חלק מן הפעולה הפרלמנטרית שנועדה להניע בירור ציבורי של מחדל לאומי חמור, הרי שמדובר בדיוק בסוג המקרים שלשמם נועדה החסינות המהותית.

לפיכך, מתבקשת הוועדה לקבוע כי בעניינה של חה"כ טלי גוטליב מתקיימת חסינות מהותית, ולחלופין כי מתקיים לכל הפחות חשש ממשי לאכיפה בררנית ולחוסר תום לב המצדיקים את הענקת החסינות גם מן הטעמים הדיוניים הקבועים בחוק.

הבהרה והסתייגות

המסמך שלהלן אינו נכתב מטעם חה"כ טלי גוטליב, אינו משקף בהכרח את עמדתה המלאה, ולא נערך, אושר או הוגש על ידה או על ידי מי מטעמה.

מדובר בניתוח עצמאי ובהשערה מקצועית בלבד של עורך דין שעקב אחר הדיונים בוועדת הכנסת, צפה בשידורים הפומביים, עיין בדיווחים העיתונאיים, בפרסומים השונים ובפרשנויות המשפטיות שפורסמו בנושא.

[לאוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.