תקציר: העובדה - שהאליטה חושפת עוד ועוד את מנגנוני השליטה שלה - איננה אירוע שולי, אלא שלב קריטי בתהליך קריסתה. תיאוריות השליטה וההגמוניה (גראמשי, בורדייה, פוקו) מלמדת אותנו על קשר ישיר בין שליטה לבין הסתרה, ועל תהליכי החשיפה כסימן לקריסת מערכות כוח.

"כל עוד ההגמוניה שקטה – היא כמעט בלתי נראית" (ולהיפך...) (גראמשי)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

השימוש - שעושות אליטות ה- WOKE במערכות אכיפת החוק לסילוק יריבים פוליטיים בכל העולם המערבי הפרוגרסיבי - הוא כבר סוד גלוי, אבל בכל סוד שראוי לתת לו 'מרחב הכחשה' נכבד [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מערכת אכיפת החוק ככלי שליטה פוליטי במדינות המערב, לחצו כאן].

והנה מהפך... פרופ' מני מאוטנר, אחד האנשים החכמים, המפוכחים והשקולים שבתנועת המחאה, פנה ב- 27 במאי 2025, במכתב גלוי מעל דפי עיתון הארץ לבנימין נתניהו, ומפציר בו לקבל את הצעתו: 'איתרוג' - סגירת תיקיו בבית המשפט "לשביעות רצונו" - אם רק יכיר בזכויות הפוליטיות של העם הפלסטיני בשטחים, ויעלה על מסלול של הסדר שלום עם הפלסטינים... (מאוטנר, 2025).

למה הוא עושה את זה, אם לפי הסקרים בערוצי הליבה, האופוזיציה תזכה בשלטון?

ראשית, בדומה לסקרים שהציגו הרשתות הפרוגרסיביות בארצות הברית לפני הבחירות, גם הסקרים הללו הם 'פייק' המהווה חלק מהקמפיין של המחאה (מומלץ לבדוק את הפער שבין הסקרים הללו לסקרים של 'דיירקט פולס' בערוץ 14, ולזכור שכך היה גם לפני בחירות נובמבר 2022..

שנית, מאוטנר מבין שזמנה של המחאה מתקתק לאחור, שבנימין נתניהו היה משך שנים 'עושה המשחק' העיקרי של האליטה ומתייחס אליה בכבוד ובחשש, ושמחליפיו יהיו לוחמניים ונטולי עכבות הרבה יותר ממנו.

שלישית, הוא יודע שרק אדם כנתניהו מסוגל לשנות (אם בכלל...) את הסחף שחל בציבוריות הישראלית אחרי ה- 7/10, שמסרבת לשמוע על מדינה פלסטינית. כך היה גם ערב ההתנתקות ואחרי ניצחון אריאל שרון במאבק המזוין עם הפלסטינים בין 2000 ל- 2004. רק הוא היה יכול לבטל את פירות הניצחון הזה, להמירו בהתנתקות, ולהשאיר את הליכוד מפורק עם 12 מנדטים, והכל, לטעמי, תמורת 'איתרוג' וביטול תיקיו הפליליים, בעיקר תיק האי היווני...

כשמעמד האליטה מתערער

ביסודה, אליטה שלטת היא מערכת של ידע, כוח וסמלים, שמקיימת עצמה תוך שמירה על נרטיב של עליונות מוסרית, פונקציונלית או תרבותית. אך כאשר מנגנוני השליטה שלה נחשפים – בדרך כלל, על ידה – מתערער הקונצנזוס הציבורי שתומך בקיומה.

חשיפת הסודות איננה טעות תקשורתית אלא סימפטום סוציולוגי: היא מעידה על חרדה קיומית של אליטה הנמצאת על סף אבדן אחיזה. זהו רגע שבו הניסיון לחזק שליטה חושף את חולשתה. במאמר זה אטען כי חשיפת מנגנוני השליטה איננה אירוע שולי אלא שלב קריטי בתהליך קריסת האליטה. אסקור את תיאוריות השליטה וה'הגמוניה' (גראמשי, בורדייה, פוקו), את הקשר בין שליטה לבין הסתרה, ואת תהליכי החשיפה כסימן לקריסת מערכות כוח.

[לאוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות, לחצו כאן] [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: חרדת ההתחלפות של אליטת ההון הישראלית, לחצו כאן]

האליטה והשלטון הסמוי: בין הגמוניה לאידאולוגיה

המונח "אליטה" מתייחס לקבוצת אנשים בעלת שליטה לא פורמלית על מנגנוני הכוח, התרבות והמשאבים. פראטו (Vilfredo Pareto) וּמוסקה (Gaetano Mosca) הגדירו כבר בראשית המאה ה-20 את האליטות כקבוצה קטנה המצליחה לכפות את רצונה על הרוב דרך תחכום ולאו דווקא דרך אלימות (Mosca, 1939).

בהמשך לכך, גראמשי (1971) הציע את מושג ההגמוניה: היכולת של קבוצה לשלוט לא רק דרך כפייה, אלא דרך יצירת קונצנזוס תרבותי, דרך צריבת תודעה קולקטיבית. שלטון יציב מתקיים לא כאשר הוא מדכא – אלא כאשר הוא משכנע. הוא מקיים את עצמו בכך שהוא מפנים בתוך הציבור את סדרי העולם שהוא עצמו בנה. זוהי השליטה באמצעות אידיאולוגיה: לא באמצעות שוט, אלא באמצעות "שכל ישר".

כפי שכתב גראמשי: “ההגמוניה מושגת כאשר הרוב מקבל את ערכיה של האליטה כאילו היו ערכים כלליים אוניברסליים... כל עוד ההגמוניה שקטה – היא כמעט בלתי נראית."

מנגנוני שליטה וחשאיות כמנגנון הכרחי

הוגים מאוחרים יותר, ובראשם מישל פוקו, הדגישו את המימד המיקרו-פוליטי של שליטה: כיצד כוח פועל דרך שיח, ידע ונראות. בספרו השגחה וענישה (Foucault, 1977), מתאר פוקו את תהליך המעבר משליטה באמצעות ענישה גלויה לשליטה מוסווית במוסדות "נאורים" כמו בתי ספר, מרפאות וכלא.

בהקשר זה, מנגנוני השליטה האפקטיביים ביותר הם אלו שאינם מזוהים כשליטה. מערכת השלטון האפקטיבית ביותר היא זו שמציגה את עצמה כ"טבעית", "מקצועית" או "ניטרלית".

האנלוגיה המפורסמת היא מגדל הפאנופטיקון של בנת'הם – מבנה המאפשר צפייה תמידית באסירים מבלי שהצופה עצמו נראה. פוקו טען שהפנמת המבט היא לב לבה של המשמעת. מרגע שהאזרח מרגיש שהוא נצפה כל הזמן, הוא מתנהג בהתאם גם מבלי שתהיה נוכחות פיזית של סמכות.

פרדוקס החשיפה: כאשר האליטה מגלה את סודותיה

כאשר אליטה חשה שהקרקע רועדת מתחת לרגליה – היא מנסה להיאחז בשליטה באמצעות הפעלת יתר של כוח, רגולציה או שיח תקשורתי. אלא שבמצב כזה, היא נדרשת לפרש את פעולתה, ובכך לחשוף לציבור את מה שהיה עד כה סמוי. לדוגמה:

• כאשר מוסד שיפוטי מסביר לציבור כיצד הוא חוסם חקיקה מסוימת בשם "איזונים ובלמים" – הוא למעשה מודה בכך שהוא מהווה מוקד כוח שמעל נבחרי הציבור.
• כאשר עיתונאים טוענים בגלוי שעליהם "להציל את הדמוקרטיה" מפני בוחרים מסוימים – הם אינם עוד מדווחים ניטרליים, אלא שחקני כוח בעלי אג'נדה.

בכך, האליטה חושפת את מפת הפעולה שלה, את כלי המשחק, ולעתים גם את מוקדי החרדה שלה – ומספקת ליריביה מדריך תפעול למתקפה נגדה.

חרדת ההתחלפות: מנגנון של פניקה מוסדית

בכל רגע שבו אליטה מרגישה שהיא עומדת לאבד את בכורתה – מופיעה תגובת נגד. קרלו גינצבורג (1983) כינה זאת "טראומה של שקיפות": כאשר מי שהיה רגיל להפעיל כוח מבלי שיראו – פתאום נאלץ להסביר ולהתנצל.

בישראל, לדוגמה, הופיעו בשנים האחרונות שיחים כמו "מדרון חלקלק", "קץ הדמוקרטיה", ו"הרס המדינה" – בעיקר מפי שופטים בדימוס, עיתונאים בכירים, או מרצים מן האקדמיה. שיח זה, מעבר לתוכנו, משמש גם כסימן מצוקה: זעקה על כך שיכולת השליטה המובנית שלהם נחשפה ונשחקה.

מנקודת מבט סוציולוגית, זו תופעה המוכרת היטב: קריסת אמון במוסדות פורמליים (Hibbing & Theiss-Morse, 2002) מלווה בעלייה בנרטיבים של קונספירציה או אפוקליפסה מוסדית – כולם משקפים חרדה מן האפשרות של שינוי סדרי עולם.

המהפכה כתגובה לחשיפה – מקרה המהפכה הצרפתית

הדוגמה ההיסטורית הבולטת לחשיפת מנגנוני שליטה כמקדימה לקריסה – היא המהפכה הצרפתית. המלוכה הצרפתית של המאה ה-18 שמרה על כוח ריכוזי עצום, אך עם הזמן הפכה שקופה מדי: מבנה המיסוי הלא שוויוני, קשרי ההון-שלטון, פריווילגיות האצולה – כל אלה נחשפו דרך סאטירות, כתבים, והפצת רעיונות פילוסופיים (כמו אלו של רוסו ומונטסקייה).

הציבור, שעד אז היה פסיבי או משלים, החל לראות את "החוטים". המהפכה לא פרצה רק בשל רעב – אלא בשל הבנה פתאומית של העוול המובנה. במילים אחרות: גילוי הסוד המעמדי והמבני הוביל לתגובה חדה.

ישראל כמעבדה סוציולוגית: קרב החשיפות

ישראל של העשור האחרון הפכה למעין "מעבדה" להבנת תהליכים אלו. תהליכי חשיפה מואצים של מוקדי כוח (מערכת המשפט, התקשורת, צה"ל, האקדמיה) התרחשו במקביל למאבק אידיאולוגי על זהות המדינה.

כך, למשל, כאשר שופטים בכירים, כולל נשיאים בדימוס של בית המשפט העליון, התראיינו והזהירו ש"המדינה עומדת בפני הפיכה משטרית" – הם חשפו את התפיסה לפיה בית המשפט הוא לא רק פרשן של החוק אלא שחקן פעיל בשימור סדר חברתי. הציבור החרדי או הדתי-לאומי – שתפס עצמו כמדוכא במערכת – ראה בכך אישוש לחשדותיו.

התוצאה: הפוליטיקה הישראלית כיום נעה סביב צירי שליטה וחשיפה. הצדדים היריבים אינם נאבקים רק על חוקים – אלא על ההגדרה של "מי שולט" ו"מי אמור לשלוט", ומה מותר לחשוף.

כשסודות הופכים ליעדים אסטרטגיים

הסכנה המרכזית מבחינת האליטה איננה עצם חשיפת הסוד – אלא הפיכתו למדריך פעולה. כשלוחמים נחשפים לתרשים המפקדה של האויב, הם יכולים לתכנן מהלכים חכמים לפירוקו. מרגע שהציבור יודע מי מקבל את ההחלטות, מי מממן, מי מכתיב סדר יום – אפשר לאתגר, לפרק או לחדור למערכות.

זה מה שקרה כאשר קבוצות אידיאולוגיות הבינו את מנגנוני קבלת ההחלטות במערכת המשפט, התקשורת והתרבות – והחלו במאבקי חדירה: הקמת עמותות נגדיות, הקמת מוסדות תקשורת עצמאיים, יצירת תשתית משפטית מקבילה.

סיכום: הסוד האחרון

הסוד העמוק ביותר של כל אליטה הוא שהיא שולטת. כל עוד היא מצליחה להסתיר זאת – היא שולטת באמת. מרגע שהציבור מבין שהיא אינה "שקופה", אינה "ניטרלית", אלא מפעילה כוח אסטרטגי – היא מפסידה את קסמה, את הלגיטימציה שלה, ואת יתרונה הגדול ביותר: הסמוי.

כאשר אליטה נאלצת לחשוף את סודות שליטתה – משמע שהגיעה לנקודת שבר. וההיסטוריה מלמדת: משם, הדרך לקריסת ההגמוניה – קצרה להפליא.

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'אתרוג פוליטי', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• מאמרו של פרופ' מני מאוטנר בעיתון הארץ.
• אוסף המאמרים על 'אתרוג פוליטי' באתר ייצור ידע.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• אוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות.
• אוסף המאמרים על 'אתרוג פוליטי'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה.
• אוסף המאמרים אודות הפנים השונות של ההסתגלות.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'לשרוף את הגשרים'. כשאין עוד דרך חזרה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אליטות שמאבדות את ההגמוניה מהגרות מארצן.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה?
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: חרדת ההתחלפות של אליטת ההון הישראלית.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: ניצחון. להשיג את המטרה.
• אוסף המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מערכת אכיפת החוק ככלי שליטה פוליטי במדינות המערב, ייצור ידע, 20/8/24.

מקורות והעשרה

• מני מאוטנר (2025), נתניהו, אנא, זכור את נאום בר אילן, הארץ, 27/5/25.
• פנחס יחזקאלי (2023), אתרוג ואתרוגים פוליטיים באתר יצור ידע, יצור ידע, 31/1/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2025) הכל על תופעת חילופי האליטות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון - סטגנציה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הסתגלות, ניהול מסתגל וארגונים מסתגלים, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), 'לשרוף את הגשרים'. כשאין עוד דרך חזרה, ייצור ידע, 26/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2024), אליטות שמאבדות את ההגמוניה מהגרות מארצן, ייצור ידע, 7/9/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה? ייצור ידע, 25/8/24.
• [פנחס יחזקאלי (2024), חרדת ההתחלפות של אליטת ההון הישראלית, ייצור ידע, 25/7/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2014) ניצחון. להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), ההתנתקות והשלכותיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2024), מערכת אכיפת החוק ככלי שליטה פוליטי במדינות המערב, ייצור ידע, 20/8/24.
• Foucault, M. (1977). Discipline and Punish: The Birth of the Prison. Vintage.
• Gramsci, A. (1971). Selections from the Prison Notebooks. International Publishers.
• Bourdieu, P. (1984). Distinction: A Social Critique of the Judgement of Taste. Harvard University Press.
• Mosca, G. (1939). The Ruling Class. McGraw-Hill.
• Pareto, V. (1916). The Mind and Society.
• Ginzburg, C. (1983). Clues, Myths, and the Historical Method. Johns Hopkins University Press.
• Hibbing, J. R., & Theiss-Morse, E. (2002). Stealth Democracy: Americans’ Beliefs About How Government Should Work. Cambridge University Press.
• Shamir, R. (2005). “Without Borders? Notes on Globalization as a Mobility Regime.” Sociological Theory, 23(2), 197–217.
• Mautner, M. (2008). Law and Culture in Israel at the Threshold of the Twenty-First Century. Oxford University Press.