תקציר: צריך לומר, הקדנציה הזו היא טראומה שתיצרב בימין עוד שנים רבות. אחרי כמעט תשעה חודשים, ברור כי קברניטי הימין רחוקים מלהשתוות לקבוצת המוחות המנהיגה את המחאה. במקום להיאבק בה בתבונה הם עושים את ההיפך הגמור: מתדלקים אותה ומסייעים לה. בקצב הזה דומה שהליכוד בדרך להתרסקות, באין מושיע. הנה הסיבות לכך...

[לאוסף המאמרים על מנהיגות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על משילות באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מאמר מבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה על יכולת המשילות של ממשלות בישראל. למאמר האחר לחצו כאן:

• דב תמרי: ממשלות בישראל חסרות יכולת משילות;
• פנחס יחזקאלי: רוצים, אבל לא יודעים למשול!

*  *  *

מבט על תשעת החודשים הראשונים לכהונת הממשלה מלמד על קטסטרופה ניהולית ופוליטית. זוהי, כפי הנראה, הקדנציה הגרועה ביותר בתולדות ממשלות ישראל. 

מאזן העלות-תועלת של הממשלה גרוע: לא טופלה שום בעיה רצינית (משילות, אבדן פריפריה, פשע מאורגן ופרוטקשן) והקואליציה, במו ידיה, דרדרה מדינה לכאוס, תמורת הישגים אפסיים, ופגיעה בסדר החיים האזרחי: חקיקה לא משמעותית ולא רלוונטית.

גרוע מכך: לא נראה שמישהו למד לקח... וצריך לומר: לבוחרי הימין מגיע (הרבה) יותר!

בעגה ניהולית, מכונה מצב כזה, 'מפעל זבל של ארגון'. זהו כינוי למכלול פעולות הסרק המבוזבזות של ארגון, שאינן מייצרות ערך: כשלים ונפל בפס הייצור; בזבוז בחומר, באנרגיה, בזמן, במקום, ובמאמצים פקידותיים וניהוליים. 'הר זבל' גדול במיוחד מאפיין ארגונים בסטגנציה קשה. הארגון עובר תהליך של השמדה עצמית, ומכלה את משאביו בפעולות סרק.

מותה של האסטרטגיה

ב- 6 בספטמבר 2022, הודיע היועץ האסטרטגי, משה קלוגהפט, 48 שעות אחרי מינויו ליועץ של נתניהו בקמפיין הליכוד, כי הוא מוותר על התפקיד, בשל: "התנגדות של גורמי חוץ". לאלה שיודעים לקרוא 'בין השורות', צריך היה להיות ברור כבר אז, שאם אסטרטג 'משופשף' כקלוגהאפט נוטש, הוא יודע למה, והקדנציה הזו הולכת לכיוונים רעים.

עם עזיבתו, נעלם גם הגורם האחרון שחשב אסטרטגיה בצוות המוביל של הליכוד. אין מטרה אסטרטגית קבוצתית, אין התוויית דרך ואין 'משחקי מלחמה' לפני החלטות גדולות. את מקום האסטרטגיה תפסה אמונה צדקנית, ליניארית, בצדקת הדרך. את מקום העורמה והתחבולה תפס הרצון לנקום על "גניבת השלטון". כשהולכים עם הראש בקיר, נשבר בדר"כ הראש, לפני הקיר!

למרות שתוכניותיו של אהוד ברק היו ידועות כבר עשור; למרות המחאות המאורגנות בבלפור, ולמרות ההצהרות שיצאו ממארגניה, לא הייתה עבודה מקדימה שתבחן מה מחכה לה לממשלת הימין החדשה, כשתזכה בבחירות, ומה תהיה הדרך שבה תלך. הימין היה רחוק מלהבין אפילו, מה מסוגל לעשות השילוב של הון ואסטרטגיה, שהתממש בקבוצת האישים שכללה את: אהוד ברק, יוסי קוצ'יק, גלעד שר, מיקי גיצין, קובי ריכטר, אורני פטרושקה, ואיתי בן חורין (שכחתי מישהו?).

רשימת הטעויות הגדולות שנעשו, עד כה, בלתי נגמרת:

• היעדר שליטה אפקטיבית במשא ומתן הקואליציוני והפקרת תיקי המפתח בידי שותפות קיצוניות, ככלי סחיטה אפקטיביים.
• פטפטת בלתי נשלטת של גורמי קואליציה מרגע הזכייה בבחירות ועד היום, המסכלת ביצוע של אסטרטגיה כלשהי, גם אם הייתה כזו.
• היגררות לרפורמה הלא נכונה: ניתוח מערכתי יראה, שמבנה משרד המשפטים הוא הבעיה ולא בית המשפט (הוא גם 'פס הייצור' המזין את בית המשפט בשופטים): קיום שני שרי משפטים – השר והיועמ"ש; תופעות קשות של חוסר מקצועיות ושיקולים זרים בפרקליטות המדינה... העמדת הפרקליטות במגננה ושינוי פניה מחד גיסא והתמקדות בבעיות הבוערות מאידך גיסא היה מניב תוצאות טובות הרבה יותר.
• פעולות לא מתואמות של שרים. דוגמאות כאלה הן מסיבת העיתונאים על הרפורמה המשפטית של שר המשפטים; מסיבת העיתונאים של שר התקשורת על הרפורמה בשוק התקשורת ותוצאותיה; ניסיונות החרדים להגיש הצעות חוק, ועוד.
• היעדר הפקת לקחים ("אין שכל להצטער"...): למשל, חזרה על דפוס הפעולה בנושא החקיקה המשפטית אחרי ה'כניעה' ב- 27 במרץ, תוך ציפייה לתוצאות שונות...

התוצאה כפולה: כאוס בקואליציה מחד גיסא; ו'תדלוק' המחאה בכל פעם שהיא נחלשת מאידך גיסא. אפשר לומר, שיותר משתנועת המחאה הצליחה לערער את המדינה, עשתה זו הקואליציה במו ידיה.

היעלמותו של בנימין נתניהו

התופעה הבולטת ביותר היא 'היעלמות נתניהו': מרגע הניצחון בבחירות ובניגוד מוחלט לפעלתנותו באופוזיציה ובקמפיין הבחירות, נעלם בנימין נתניהו ואיננו. כבר בעת המשא ומתן הקואליציוני היה ברור שאיננו בעניינים. הוא כבוי, נראה מנותק, סובל מפער רלוונטיות, אינו קורא את המצב נכוחה, ונראה שאיבד את מגע הקסם על מפלגתו ועל הקואליציה שלו. אין לו עניין יותר ב'פוליטיקה קטנה'. כל שהוא מבקש הוא שיניחו לו לעסוק במדיניות החוץ, שתקבע את המורשת האישית שלו.

זו תופעה מוכרת בקדנציות מאוחרות של קברניטים, אולם בדרך כלל, קיימת מכונה משומנת מהקדנציות הקודמות הפועלת בעצמה, בלי הצורך של הקברניט להתערב. זה לא המצב אצלנו. ההשפעות הרסניות, ובאות לידי ביטוי, בעיקר בהיעדר 'משחק קבוצתי'. כל ח"כ מלהג כרצונו. כל שר הוא 'דיאדוך' במשרדו, העושים כרצונו ומצהיר על רפורמות וחוקים ברצונו. 

הקואליציה נראית מרגע הזכייה בבחירות כספינה שהגאיה נשברו. אנשי צוותה מתרוצצים ללא יד מכוונת ומתקוטטים ביניהם, והיא מיטלטלת בסערה, באין מושיע. מתמכר לעיסוק במדיניות במקום להקפיד על גיבוש קואליציוני, מחירים סבירים למפלגות השותפות והתוויית אסטרטגית: מה עושים מתי. ספק אם ידע ואישר את מסיבת העיתונאים של שר המשפטים שלו וברור שלא הבין את השלכותיה (מרגע ההפסד בבחירות חיפשה תנועת המחאה נושא שיסחוף המונים, והימין סיפק אותה להם, בתרועות שמחה). ברור גם שלא ידע שגם לשר התקשורת רפורמה משלו, שרק שפכה דלק על האש, ונותרה בגדר הכרזה חלולה.

את המחיר של היעדר 'יד מכוונת' ניתן לראות בנוסחת ההצלחה/הכישלון של פרופ' יצחק אדיג'ס: כשהמכנה שלילי כל הפונקציה הופכת שלילית (כישלון):

פתאום, גם אנחנו גילינו את הסוד, שהבינו כבר כבר בימי אתונה העתיקה ורומא העתיקה, שנכון תמיד להגביל את כהונתו של מנהיג - ותהיינה זכויותיו אשר תהיינה - לפני שיקלע לסטגנציה, יאבד מכוחו, ישקע ויטביע את מפלגתו ומדינתו ביחד איתו.

קללת 64 המנדטים - חוסר הבנה של מאזן הכוחות

היעדר אסטרטג מוביל הביא ל'הערכת יתר' של משמעות 64 המנדטים בהם זכתה הקואליציה, ולתחושת כוח מוטעית. בהיוודע תוצאות הבחירות, דמה הימין לאדם שזכה בפיס, נגרר לכאוס, ונכנס לסחרור התאבדותי שבסופו התרסקות. נעלמה מהקברניטים התובנה שסיבת הניצחון בפער כזה נבע מכשל וזחיחות בניהול היערכות השמאל לבחירות, שהביא לכך ששתי מפלגות לא עברו את אחוז החסימה... ה'בון טון' היה ש'העם אמר את דברו ברוב עצום'... 'השתן עלה לראש', ועימו התחושה של 'כל יכולים'.

רוב בבית המחוקקים איננו מעיד על עוצמה שתאפשר שינויים במוקדי כוח. עוצמה מוגדרת כיכולת של גורם במערכת מורכבת לכפות את רצונו על האחר, אפילו אם לא בא לו, ואפילו אם זה מנוגד לאינטרסים הבסיסיים שלו. עוצמה מצויה תמיד בידי מעטים ('אליטת ההון', המנווטת את ישראל מאז תחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת), ומוקד הכוח הפוליטי הוא רק אחד במגוון מוקדי כוח – התקשורת, הביטחון, המשפט, האקדמיה, החינוך, הבריאות וכדומה – ואיננו העוצמתי שבהם. כולם מוחזקים בידי היריב. 

המשמעות: הקואליציה היא הצד החלש. היא איננה יכולה 'לתקוף חזיתית'. כל הסתערות ישירה משמעותה שבירת המפרקת. לכן, עליה להפעיל אסטרטגיות 'מתחת לרדאר', הכוללות עורמה ותחבולה!

שגיא אלבז וניוה גולן-נדיר פותחים את ספרם 'אליטות אסטרטגיות בישראל, חלוקת הכוח בחברה הישראלית' (ראו תמונה למטה), במילים הללו:

"אנו רגילים לחשוב שקבוצה גדולה גוברת על קבוצה הקטנה ממנה במאבק על כוח ועל שליטה, בתחרות על חלוקת משאבים ובהשפעה על הסדר הקיים. באופן דומה, אנו מסיקים כי הרוב חזק משמעותית מהמיעוט, וכי המפלגה השלטת מבטאת את בחירת הרוב (היחסי) והעדפותיו במשטר דמוקרטי. כך למדנו בשיעורי האזרחות במערכת החינוך הישראלית.

אלא ש"היגיון בריא" זה אינו עומד במבחן המציאות המעשית. בדיוק להפך. בעולם האמיתי דווקא הקטן מנצח את הגדול (אנו מכירים זאת, בין היתר, גם מתורת הרשתות, לפיה העוצמה תהיה לעולם נחלתם של מעטים, פ"י). כיצד זה קורה? איך קבוצה קטנה מצליחה לתמרן קבוצה גדולה, לשלוט בה ואפילו לשכנע אותה כי היא משרתת את האינטרס של הרוב למרות הפגיעה בו?"

איך מעבירים שינוי במצב של נחיתות?

הדרך לכפות שינוי במצב של של נחיתות מחייב שימוש באסטרטגיה הקרויה 'שינוי מתחת לרדאר': קרי, שינוי, המבוצע בשקט ובאטיות בקשרי הגומלין של המערכת - ללא הצהרות על כוונות שינוי. זאת, במטרה לנטרל התנגדות לשינוי מצד בעלי עוצמה ארגונית, שיזהו סכנה למעמדם [לאוסף המאמרים על אסטרטגיית העשייה 'מתחת לרדאר', לחצו כאן]. 

כך, מבלי שאנשי הארגון יבחינו, נוצרת התהוות חדשה, המשנה בהכרח את פרודוקטיביות הארגון ו-התרבות הארגונית שלו, משום שהיא מחברתת את חברי הארגון, מבלי שיהיו מודעים לכך!).

דרכי פעולה נדרשות:

• ניהול אפקטיבי של הקואליציה, כמו בימי הישיבה באופוזיציה. אין יותר פעולות לא מתואמות ואין הצהרות עצמאיות של ח"כים.
• מחד גיסא, התמקדות בהתחלה בבעיות שיש עליהן קונצנזוס ציבורי רחב: משילות, שליטה, ביטחון... תוך הרגעה של היריב בהצהרות, ששום דבר לא משתנה, להקטין התנגדות לשינוי.
• מאידך גיסא, 'ניצול הזדמנויות' להעמדת היריב במגננה: למשל, ליבוי סיפור פגסוס ומינוי ועדת חקירה. ניצול שערוריות רגעיות למינוי פיקוח בעל שיניים לפרקליטות; וכדומה.
• פירוק שיטתי 'מתחת לרדאר' של מוקדי הכוח: מאבק של הפריפריה לשריון 50% מהמקומות לבני הפריפריה כמקובל במדינות רבות (היום הכל בידי בני ת"א בגלל הסעיף של 'אנגלית כשפת אם' והראיונות האישיים; מאבק לשינוי הקריטריונים לטייס וליחידות הטכנולוגיות באופן שיתקיים 'מגוון תעסוקתי', ועוד.

צריך לומר שבמצבה הנוכחי של הקואליציה הסיכוי לכל אלה אפסי.

[לאוסף המאמרים על מנהיגות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על משילות באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על מנהיגות;
• אוסף המאמרים על משילות.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הכל על 'מפעל הזבל' של ארגון;
• הרחבת המושג 'ניצחון'.
• הרחבת המושג: כאוס;
• אוסף המאמרים על 'עוצמה';
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת'.
• הרחבת המושג 'תורת הרשתות'.
• אוסף המאמרים אודות  שינוי ארגוני והשלכותיו;
• אוסף המאמרים על אסטרטגיית העשייה 'מתחת לרדאר';
• הרחבת המושג: 'התנגדות לשינוי';
• אוסף המאמרים על 'הצלחה' ו'כישלון';
• אוסף המאמרים על ההיבטים השונים של מטרה;
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת';
• הרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית';
• אוסף המאמרים על עורמה ותחבולה;
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'`;
• מאמרו של ד"ר דב תמרי: 'ממשלות בישראל חסרות יכולת משילות';

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ‘משילות’ באתר ייצור ידע, 9/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת הרשתות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על אסטרטגיית העשייה מתחת לרדאר, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 12/12/20.
• פנחס יחזקאלי (2016), פעולה מתחת לרדאר, ייצור ידע, 10/10/16.
• פנחס יחזקאלי: שינוי ארגוני ושינוי בכלל באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 5/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014) התנגדות לשינוי – תגובת הנגד של מערכות, ייצור ידע, 15/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון – סטגנציה: הארגון נסדק מתחת למעטה הקרח…, ייצור ידע, 12/4/14.
• הרחבת המושג: 'סטגנציה';
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה - למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• דב תמרי (2022), ממשלות בישראל חסרות יכולת משילות, ייצור ידע, 30/11/22.
• פנחס יחזקאלי, שרית משיח (2017), הכל על מנהיגות, ייצור ידע, 23/9/17.
• רן בוקר (2023), קרעי: "אקצץ מאות מיליונים מהתאגיד"; מנכ"ל כאן בתגובה: "פירוש הדבר - סגירה" YNET, 14/1/23.