תקציר: בשולי חטא המרגלים בפרשת שלח לך, מצוי סיפורים של המעפילים. אלה האחרונים ניסו לתקן את חטא המרגלים בהיפוך תגובה. המרגלים לא רצו לרשת את ארץ כנען, אזי המעפילים מחליטים להיכנס אליה מייד ולהתחיל בכיבושה. והנה זה פלא, למרות שהמספר המקראי מיחס למעפילים הללו חרטה בגין מעשה המרגלים, ארון ברית ה' לא מש מקרב המחנה, ומטריית ההגנה האלוהית לא עובדת, ולכן מעפילים אלה נגפים בקרב...
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
פרשת שלח לך עוסקת בעיקר בסיפור חטא המרגלים. בשולי סיפור זה מצויה פרשיית המעפילים, שנדחקה לקרן זווית בעטיו של הסיפור המרכזי בפרשה, כדלקמן:
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה כִּי חָטָאנוּ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְהוָה וְהִוא לֹא תִצְלָח. אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם. וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה" [1].
מדוע זהו חטא?
על מה בדיוק מדובר כאן? בפשט הדברים העם לאחר שמיעת העונש הכבד בגין חטא המרגלים, רוצה לתקן את המעוות. בשל כך קמה קבוצה של אנשי חיל שרוצים לפעול בדרך הפוכה מזו של המרגלים ולהיכנס מייד לארץ כנען. מדוע דבר זה נחשב להם כחטא?
ישנה מקבילה לסיפור זה בספר דברים בזו הלשון: "וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַיהוָה אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה. וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה"[2]. מקבילה זו מוסיפה בפשט הדברים פירוט צבאי שחסר בפרשתנו, תוספת ההולמת את רוחו הצבאית לאומית של ספר דברים. כמו כן במקור בדברים ארון ברית ה' כלל לא מוזכר. חידוש נוסף בדברים הוא הדימוי של תקיפת המעפילים על ידי האויב בדומה לתקיפתם על ידי להקת דבורים.
לאחר קריאתם של שני מקורות אלה, עולה בבירור כי יש כאן ניסיון של תיקון לחטא המרגלים, ביוזמה צבאית מבורכת, אולם לפי המספר המקראי תגובה זו מאוחרת מדי ולא מקבלת משום מה גיבוי אלוהי. חוסר גיבוי זה מביא למותם של אותם אלה שרצו לתקן את חטא המרגלים, היתכן? על כך נאמרו פרשנויות אין ספור, ובדברינו הבאים נביא את הפרשנויות המרכזיות של אירוע זה.
הנצי"ב מוולוז'ין[3], על אתר טוען כי כוונתם של המעפילים הייתה ראויה ונכונה, אם כך מדוע הם נהרגו? ההרג שלהם מוסבר על ידו בכך שהם רצו להיכנס לארץ כנען ממקום נחות צבאית. היות שהאויב שלט בפסגות ההרים, הייתה לו עדיפות ברורה על פני העולים בהר, והמעפילים הכניסו את עצמם למקום סכנה מיותר. לדעתו לא נעשה להם נס אלוהי להצילם ממוות, היות שמידת הדין האלוהית הייתה מתוחה נגדם כבר קודם לכן בגין מעשיהם. לדבריו אלה יש הד קודם בפרשנותו של רלב"ג [4] על התורה (בספר דברים), שם הוא אומר כי אמנם רוחם של המעפילים הייתה שזורה בחרטה אמיתית אודות חטא המרגלים אולם חרטה זו לא הועילה לבטל את הגזירה האלוהית של העונש החמור שהוטל על העם לאחר חטא המרגלים.
לעומתם טוען אברבנאל [5] בפרשנותו על אתר, כי המעפילים הללו כלל לא חזרו בתשובה כנה ואמיתית בעקבות מעשה המרגלים. הם נקטו במעשה פזיז ללא חשיבה צבאית או רוחנית. אילו היו חוזרים באמת בתשובה שלמה, הם היו מבקשים ממשה רשות לעלות להר, ובמהלך ההעפלה להתפלל עבורם שלא יינגפו בפני אויביהם. היות ולא עשו כך, מעשיהם היו ונשארו בגדר תגובה לא ראויה נוכח המצב.
נכון לומר כי לדבריו של הנצי"ב מוולוז'ין יש הגיון צבאי, אולם פרשנותו של אברבנאל איננה מחזיקה מים היות שהכתוב אומר במפורש על המעפילים שאמרו שהם עולים למקום אשר אמר ה', כלומר – כוונתם על פי הפשט הייתה ראויה. ברם על פי שני כיווני פרשנות אלה, אין אנו מבינים מדוע הם לא זכו למטרית הגנה אלוהית על מעשה שעשו, מעשה שבסיסו ראוי ונכון.
אפשר אולי לומר כי המעפילים דבקו באידיאל של ירושת ארץ כנען ששונה בעקבות חטא המרגלים [6], ואף מרדו בנבואתו של משה על פי פרשנותו של שאול זלבסקי. על פיו משה הציג בדבריו מתווה חדש לכיבוש הארץ, שלא היה מקובל על המעפילים, שדבקו במתווה הישן והידוע – עלה רש. האם פרשנותו זו פותרת את הדילמה שקיימת כאן מדוע הם נענשו? ספק רב.
אחרית דבר
בשולי חטא המרגלים בפרשת שלח לך, מצוי סיפורים של המעפילים. אלה האחרונים ניסו לתקן את חטא המרגלים בהיפוך תגובה. המרגלים לא רצו לרשת את ארץ כנען, אזי המעפילים מחליטים להיכנס אליה מייד ולהתחיל בכיבושה. והנה זה פלא, למרות שהמספר המקראי מיחס למעפילים הללו חרטה בגין מעשה המרגלים, ארון ברית ה' לא מש מקרב המחנה, ומטריית ההגנה האלוהית לא עובדת, ולכן מעפילים אלה נגפים בקרב.
הדבר כמובן יצר בעיה פרשנית סבוכה שספק רב אם יש לה פתרון. הדבר ודאי בסיפור המעפילים הוא דמותם שאיננה מתוארת כדמותם של חוטאים או רשעים גמורים. נהפוך הוא - בולטת מגמה חיובית של המספר המקראי לתארם כאנשים שחיפשו דרך אמיתית לתקן את חטא המרגלים. אלא שזו הייתה ככול הנראה תשובה לא מידתית, שהביאה אותם להמרות את פי ה' ומשה. מכן אתה למד שתשובה לא מידתית הגם שיש בתוכה רצון טוב, אין היא מתקבלת רובה ככולה, ולכן אותם מעפילים נגפו בקרב בפני אויביהם.
נספח: שיר המעפילים/ לוין קיפניס (1919)
שיר המעפילים חובר על ידי לוין קיפניס בשנת 1919. השיר נסב בעיקר על עלייה ועל טיולים ברחבי ארץ ישראל, ההררית ברובה; ובמובן המטפורי, על המאבק היהודי הלאומי בארץ ישראל.
אל ראש ההר! אל ראש ההר!
הדרך מי יחסום לפדויי שֶבי,
מעבר הר הן זה מכבר,
רומזת לנו ארץ צֶבי.
העפילו, העפילו,
אל ראש ההר העפילו!
אחים עלו! אחים אלו!
לב מי יֵרך יֵחת מאבן נגף,
צעד עשו, ראֹה תראוּ,
אנו פי שניים אז נשגֵב.
העפילו...
נָהין לרום! נהין לרום!
הטרם תראו דרך זו סלּוֹנוּ,
אחד פתאום נפל לתהום
קרבן ראשון, אך לא אחרון הוא.
העפילו...
ירמוז השיא! ירמוז השיא!
אחד נפל, האין רוח חי בנו,
הֶאָח נמריא לנוף הצבי
נעפיל, הניצחון אתנו.
העפילו...
[לאוסף המאמרים על פרשת 'שלח לך', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
מקורות והעשרה
[1] במדבר, פרק י"ד, פסוקים: ל"ט – מ"ה.
[2] דברים, פרק א', פסוקים: מ"א – מ"ד.
[3] הרב נפתלי צבי יהודה ברלין(הנצי"ב מוולוז'ין) היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19. 1893 – 1816.
[4] רבי לוי בן גרשון(רלב"ג), היה פרשן מקראי, אסטרונום, מתמטיקאי, מהנס ורופא, ומחשובי הפילוסופים היהודיים בימי הביניים. פעל בחבל פרובנס בדרום צרפת. 1344 – 1288.
[5] רבי יצחק אברבנאל, היה מדינאי יהודי, פילוסוף ופרשן המקרא וספרי הנביאים. היה ממנהיגי היהודים בספרד. פעולתו לביטול גירוש ספרד לא צלחה. שימש כשר אוצר של מספר ממלכות באירופה(פורטוגל, קסטיליה, אראגון ונאפולי). 1508 – 1437.
[6] שאול זלבסקי, מעמדו הנבואי של משה על רקע עלייתן ונפילתם של המעפילים, בתוך: ב"צ לוריא (עורך), ספר ד"ר ברוך בן-יהודה: מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל, תל-אביב, תשמ"א, עמודים: 104–120.