[בתמונה: כתיבה ע"פ רוחו של אפרם קישון... התמונה היא צילום מסך]

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

אייל גונן (LL.B, MBA) הוא עורך דין בתחומי המשפט האזרחי והעסקי; מרצה באוניברסיטת בן גוריון, במכללה להנדסה סמי שמעון בבאר שבע ובמכללת אחווה. בלוגר בנושאי טכנולוגיה ומחשבים מאז שנות התשעים של המאה הקודמת.

*  *  *

בחג הטילים שחל עלינו בט' באב תשפ"ב – בהיותי במרחק 40 שניות מהממ"ד צפיתי בסדרה "קישון: שמו הולך לפניו". סגנונו של קישון הינו כתיבה מהירה, גולמית והומוריסטית עד כדי צינית. ברב הסיפורים הקצרים יש גם אלמנט של קהלת "כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל-מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת ... מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ." (קהלת א 7,9). בבחינת כל מאמץ של המספר או הגיבור הינם בערך כמו הקביה על הגלגל בכלוב.

למרות שהעברית אינה שפת אימו, הוא מצליח להשתמש בה, להגמיש אותה ולהוציא ממנה דברים שלא היו בה קודם לכן. הפתיח המפורסם "באחד מהאמשים" (ראו הסרטון למטה), הוא דוגמה להמצאת מילה כאשר 'אמש' משמעותה שעות החושך של אתמול, ואינו יכול להיות ברבים. לעומת זאת ברור כי הוא מדבר על אירוע שקרה, לאו דווקא בשעות החושך של אתמול (אמש), אלא באחד הערבים הקודמים.

קישון, במעט מילים, בקצב מטורף ומשפטים קצרים מצליח גם להצביע על הבעיה, גם ללעוג לכך שמקור הבעיה נובע מהאנשים שאמורים דווקא למנוע מבעיות כאלה לקרות, וגם צוחק על זה (ועל עצמו ועל הקורא). יש הטוענים כי "שביתה איטלקית" הינה מקרה בו עובדים לפי הספר למרות שאין לאף אחד מושג על פי איזה ספר או מי כתב אותו. אם אכן זו "שביתה איטלקית" אז "שביתה ישראלית" (או שמא עלי להכליל כל "עבודה עברית"?) היא המקרה שבו עובדים לפי ספריו של קישון, מתוך טעות גמורה ואמונה מלאה כי מדובר בספרי הדרכה.

[למאמר המלא של ליאור גוטמן ב'כלכליסט', לחצו כאן]

באחד מהסגרי הקורונה, הרשמתי לסדנה של ד"ר מתן חרמוני באוניברסיטה הפתוחה, ובאחד המפגשים האתגר היה לכתוב כמישהו אחר. אז הינה סיפור של קבלת שירות על פי רוחו של אפרים קישון:

מישהו מטפל בך?

בערבו של יום, בעודי מנסה להעביר את תשלום המע"מ הודיע לי המחשב חד משמעית כי "בשל שינויים ברשת לא ניתן לבצע את דרישתך".

והינה ידוע זה מכבר כי תשלום המע"מ במדינתו הינו חשוב מאוד – ואי תשלומו גורר ישיבה בקלבוש, עד כי המסרב לשלם יעדיף לשבת על עבירות של אונס קטינות ורצח קשישות, בו זמנית, ולא את כובד יד השופט באי תשלום מס. מיד התקשרתי למוקד שהודיעני בלשון מוקלטת כי "שיחתך חשובה לנו" ומיד נדרשתי להקיש את מספר תעודת הזהות שלי ושל גרושתי, מספר הילדים, מספר הנעליים של אמי ז"ל לפני הנשואים ואת שבע הספרות האחרונות בכרטיס האשראי בסדר הפוך.

ואכן חזרתי להקלטה המודיעה לי כי "שיחתך חשובה לנו" ומנגינה נעימה החלה לנגן כאשר כל כמה שניות נאמר לי כי "מיקומך בתור 723" והזמן המוערך בתור הינו כ "2 דקות".

מאחר וזו אינה הפעם הראשונה בה אני נדרש לקבל שירות - מיד שמתי את הטלפון על ספיקר, וקמתי להכין לי תה, חביתה, צלי וטירמיסו. בעודי לוגם את התה שמעתי את ההקלטה שבה ומהללת את חברת התקשורת אליה התחברתי, ובכך כי הם פועלים בסיבים אופטיים. מיד נזכרתי בהמלצת הרופא והוספתי סיבים תזונתיים לסלט שעמדתי להכין ליד הצלי.

[בתמונה: מיד שמתי את הטלפון על ספיקר, וקמתי להכין לי תה, חביתה, צלי וטירמיסו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

שיחתך חשובה לנו...

כשסיימתי את החביתה ובעודי בודק את הצלי, שמעתי את הקול הדיגיטאלי מזכיר לי כי "שיחתך חשובה לנו" וכי "מיקומך בתור 958" וזמן ההמתנה המוערך הינו "דקה וחמישים שניות". בשלב מסוים, לאחר אכילת הצלי, סלט והטירמיסו, ובשעה שבה היה מוקרן פסוקו של יום, התחילה ההקלטה להגיד במרווחים הולכים וקטנים כי "זמן ההמתנה כ 2 דקות" אך מיקומי בתור היה קטן מ 10 ולכן עורר בי תחושת תקווה כי הינה אני מגיע לפתרון הבעיה.

ואכן לא חלפו כשעתיים, ובעודי מעפץ להנאתי פתאום מבין ערפילי השינה שמעתי קול "שלום, מדבר עמית הבת, איך אפשר לעזור". מיד שטחתי בפני עמית הבת את סיפור המע"מ הלא משולם. "אני מבינה" ענתה לי עמית הבת בטון שאיני זוכה לקבל אפילו מהפסיכולוג שלי, "לפני שאני עוזרת לך אני חייבת לוודא זיהוי" ועמית הבת דרשה ממני את מספר תעודת הזהות שלי, המספר האישי בצבא, כמה מדינות יש בארה"ב והאם מלפפון הוא יותר ארוך או יותר ירוק? (כמובן יותר ירוק – כי הוא ירוק גם לרוחב) ופקדה עלי בטון שלא פקדו עלי מאז ימי הטירונות "הוצא את התקע של הנתב, חכה חמש דקות והחזירו לשקע".

מיד הוצאתי את התקע של הנתב, דבר שגרם מידית גם לניתוק השיחה – כי יש לי "חבילה" הכוללת גם את הטלפון. מדדתי חמש דקות והחזרתי את שקע הנתב לתקע. צפיתי איך הנורות על הנתב נדלקות והופכות ירוקות ושבתי וניסיתי לשלם מע"מ אך ההודעה "בשל שינויים ברשת לא ניתן לבצע את דרישתך" שבה.

[בתמונה: "בשל שינויים ברשת לא ניתן לבצע את דרישתך"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

אני מבין...

הפעם התקשרתי באמצעות הטלפון הסלולארי, ובעודי לובש פיג'מה שמעתי כי "שיחתך חשובה לנו" ובעודי מוריד את משקפי שמעתי כי חברת התקשורת שלי הינה בסיבים אופטיים ומיקומי בתוך 669 וכי זמן ההמתנה כ-2 דקות. שמתי שעון מעורר לשלוש שעות.

לשמחתי כשהתעוררתי, שמעתי את הנייד מציין כי מיקומי בתור 374 וכי זמן המתנה הינו כדקה וחמישים שניות. קמתי, התקלחתי, התגלחתי והחלפתי מפיג'מה לבגדי עבודה. כשהפציע השחר שמעתי לבסוף את הקול האנושי "שלום, מדבר יובל הבן, איך אוכל לעזור?". בפני יובל הבן שטחתי את הסיפור, בתוספת הוצאת השקע. יובל הבן אמר לי בטון אבהי "אני מבין" והוסיף "לפני שאני עוזר לך אני חייב לוודא זיהוי" ויובל הבן דרש ממני את מספר תעודת הזהות שלי, מספר חשבון הבנק, כמה אזרחים יש בישראל והאם טסתי בשלוש השנים לחו"ל?

בסיום הזיהוי ולפני שהיה לי סיפק להגיד ולו דבר נוסף, הודיעני יובל הבן "אני מעביר אותך למחלקת טיפול בלקוחות שאשכרה רוצים לקבל שירות" (או משהו דומה). והינה אני בחזרה בהקלטה האומרת לי כי "שיחתך חשובה לנו" ומיקומי בתור 844 וכי זמן ההמתנה המשוער כ-2 דקות. לקחתי את מפתחות המכונית, נסעתי לדואר, משכתי מספר 703 כאשר בצג הודיעו כי הם מטפלים במספר 655. ישבתי והמתנתי, בעוד הטלפון ממשיך לזמזם לי על חברת התקשורת בעלת הסיבים האופטיים הנהדרת שלי. לאחר כשלוש שעות הגיע מספרי בדואר, שילמתי את המע"מ וחזרתי לביתי.

הקול בנייד הזכיר לי כי מיקומי בתור הינו 1033 וכי זמן ההמתנה הינו כ-1 וחמישים שניות. לבשתי שוב פיג'מה, צחצחתי שיניים ושקעתי בשינה עמוקה.

[בתמונה: לבשתי שוב פיג'מה, צחצחתי שיניים ושקעתי בשינה עמוקה. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי katya-guseva0 לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]