פנחס יחזקאלי: נדב שרגאי על פולחן המוות המוסלמי

הלוויה בעזה

[מקור התמונה: פייסבוק]

במהלך פעילות כוחות ימ"מ וצה"ל בשכם, חוסל המבוקש אברהים אל נאבלסי. אימו יצאה אל מצלמות הטלוויזיה בצהלולי שמחה וחשפה בפנינו את אחד מתחומי השוני המשמעותיים ביותר בין ערבים מוסלמים, המחזיקים בפרדיגמת חשיבה ערבית מזרחית; לבין אנשי המערב: היחס אל המוות.

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

עודכן ב- 9 באוגוסט 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

במהלך פעילות כוחות ימ"מ וצה"ל בשכם, חוסל המבוקש אברהים אל נאבלסי, לאחר שכוחות צה"ל אתרו את דירת המסתור שלו וכתרו את ביתו. אל נאבלסי - כוכב טיק טוק שזכה לתהילה רגעית עקב יכולתו לחמוק מכוחות צה"ל בחצי השנה האחרונה ולהמשיך לפגע - כבר הודיע לעוקבו שלא ייכנע וימות כשהיד, וכך היה.

אימו יצאה אל מצלמות הטלוויזיה בצהלולי שמחה (ראו הסרטון למטה, וחשפה בפנינו את אחד מתחומי השוני המשמעותיים ביותר בין ערבים מוסלמים, המחזיקים בפרדיגמת חשיבה ערבית מזרחית; לבין אנשי המערב: היחס אל המוות.

בסרטון - אימו של אברהים אל נאבלסי מול המצלמות:

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן]

הניסיון העקר, להבין את אויבך בדרך של לשים את עצמך במקומו

אחת הטעויות האנושיות הנפוצות היא הניסיון להבין את אויבך בדרך של לשים את עצמך במקומו. במקרים רבים אין טעות גדולה מזו. חוסר ההבנות הללו היו בבסיסן של מלחמות רבות. למשל, חוסר ההבנה האמריקנית את המנטליות היפנית שדחקה את היפנים לקיר ואילצה אותם להילחם במלחמת העולם השנייה.

דוגמה ממקומותינו: בפברואר 2016, פנה שדרן גלי צה"ל דאז, רזי ברקאי (ראו תמונה למטה) - במהלך ריאיון בנוגע להחזרת גופות המחבלים למשפחותיהן - לשר לביטחון הפנים דאז, גלעד ארדן, ואמר: תאר לעצמך משפחות ישראליות, ואנחנו מכירים לצערנו מקרים כאלה, ב'צוק איתן' למשל, שמחכות ומחכות עד שגופות היקרים שלהן יגיעו.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: רזי ברקאי - אחת הטעויות האנושיות הנפוצות היא הניסיון להבין את אויבך בדרך של לשים את עצמך במקומו... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אורית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0] 

[בתמונה: רזי ברקאי - אחת הטעויות האנושיות הנפוצות היא הניסיון להבין את אויבך בדרך של לשים את עצמך במקומו... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אורית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0] 

המאמר המיתולוגי של נדב שרגאי ב'ישראל היום'

נדב שרגאי

האמירה הזו הייתה טריגר לשרשרת כתבות שעסקה בהבדלים בתפיסת המוות בין מוסלמים ליהודים. אחת מהן הייתה כתבתו של נגב שרגאי, תחת הכותרת: השכול שלנו, פולחן המוות שלהם, שהתפרסמה בישראל היום ב- 19/2/16.

נדב שרגאי (ראו תמונה משמאל) יליד 1959, הוא סופר ועיתונאי ישראלי, עמית מחקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה (התמונה מותרת לשימוש חופשי).

בכתבה זו צוטט, בין היתר, המזרחן מרדכי קידר, שדיבר על מה שכינה, פולחן המוות המוסלמי. בשל חשיבות הדברים אביא אותן פה:

הלוגו של ישראל היום

כותב קידר: הקונספט של חיים ומוות שאנו מכירים מתוך התרבות שלנו, שונה בחברה האסלאמית, ובכלל זה בחברה הפלשתינית. זו תרבות אחרת. בהלוויותיהם - השהידים תמיד נישאים על גבי אלונקה כשפניהם גלויות (ראו בתמונה למטה). זאת, בהסתמך על הפסוק: "אל תחשוב שאלו שמתו למען אללה הם מתים. מיד אללה הם מקבלים את מזונם'". על פי התפיסה הזאת, השאהידים אינם בגדר מתים. מי שיתבונן היטב יבחין בהרבה מאוד אנשים שנדחקים לכיוון הגופה עם טישו בידם. הם מנגבים את המצח ואת הלחיים של השהיד, ואז מורחים את הטישו על פניהם או על מצחם.

[בתמונה: 'שהידים' פלסטיים בעזה - שנקברו חיים בהתמוטטות מנהרה - במהלך טקס ההלוויה שלהם. שימו לב לפנים הגלויות... המקור: התקשורת הערבית]

[בתמונה: 'שהידים' פלסטיים בעזה - שנקברו חיים בהתמוטטות מנהרה - במהלך טקס ההלוויה שלהם. שימו לב לפנים הגלויות... המקור: התקשורת הערבית]

ההיגיון המוזר לכאורה הזה נשען על האמונה, שהשהיד כבר בגן עדן, מחולל עם 72 הבתולות, ולכן הוא מזיע; והם, המנגבים, חפצים להשתתף. העברת הזיעה של השהיד אליהם היא הזדמנות אחרונה מבחינתם לקחת חלק באירועים הללו ב'גן העדן' של השהיד.

לכך יש להוסיף את "ריח המאסק" (ריח מעורר, אשר נמצא בשימוש בתכשירים רבים ומקורו בפרומונים של אייל צפוני), שהוא "ריח גן עדן" על פי האסלאם. באירועי שהידים, הבית מריח ממאסק מקצה לקצה, שהרי השאהיד, באותו שלב, הוא גם פה וגם שם. לכך, מתווספים כל הצהלולים והשמחה.

[בתמונה: ד"ר מרדכי קידר, מתוך סרטון יו-טיוב: ד"ר מרדכי קידר- למה המוסלמים נאבקים כנגד תפילת יהודים בהר הבית?]

">[בתמונה: ד"ר מרדכי קידר, מתוך סרטון יו-טיוב: ד"ר מרדכי קידר- למה המוסלמים נאבקים כנגד תפילת יהודים בהר הבית?]

ההלוויה עצמה - ככל שמדובר בהלוויית שהיד - מכונה 'זפה', כלומר: חתונה, כי המנוח בעצם לא מת, ועומד על פי הקוראן להינשא ל־72 בתולות. רק לפני כמה חודשים נהרגו - ביום אחד, תוך כדי ניסיונות פיגוע נפרדים - בחור ובחורה. עשו להם הלוויות בנפרד, אבל במהלך ההלוויה האבות של שניהם 'חיתנו אותם בשמיים'.

[בתמונה משמאל למעלה: פנחס ענברי. התמונה היא צילום מסך]

קידר טען כי ברקאי אינו מודע מספיק לתרבות הזאת. הבעיה שלו אינה, שהוא משווה את המוות למוות או את השכול לשכול; אלא שהוא לא תופס שמושגי המוות והשכול אצלנו ואצלם שונים. הוא ציין לעומתו לחיוב, מבחינה זו, את כתבת הארץ, עמירה הס, שהלכה לגור בתוך אלה שעליהם היא כותבת, על מנת להבין את תרבותם ואת אורח המחשבה שלהם.

ד"ר ענת ברקו צוטטה בכתבה באומרה כי המציאות המדומה של גן עדן והאמונה שהמפגעים אכן הופכים להיות שהידים, נחשבות בקרב פלשתינים רבים לממשיות. רבים מהם באמת מאמינים שהמפגעים שמוצאים את מותם בפיגועים הולכים למשהו טוב יותר, שהגוף חוזר להיות שלם.

שרגאי מצטט גם את חוקר החברה הפלשתינית פנחס ענברי (ראו תמונה משמאל), שמזכיר בהקשר זה סיפורו של מחבל מתאבד מג'נין, שהתפוצץ באינתיפאדה השנייה, אך דאג קודם לכן להגן על אשכיו, מכיוון שהאמין באמת ובתמים שאכן יגיע לגן עדן, ושם יצטרך להשתמש באיברים אלה.

[בתמונה משמאל למעלה: פנחס ענברי. התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: עמירה הס - בניגוד לאחרים, היא הלכה לגור בתוך אלה שעליהם היא כותבת, על מנת להבין את תרבותם ואת אורח המחשבה שלהם... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Novecentino. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

[בתמונה: עמירה הס - בניגוד לאחרים, היא הלכה לגור בתוך אלה שעליהם היא כותבת, על מנת להבין את תרבותם ואת אורח המחשבה שלהם... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Novecentino. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

הצד השני של המטבע: האם כולם מאמינים בפולחן המוות?

האם ברקאי טעה לגמרי? האם הדעות הללו מאפיינות את כלל החברה המוסלמית? כמובן שלא. שהרי גם בקרב יהודים אנשים נבדלים ברמת האמונה שלהם ובהדגשיה.

ח"כ ד"ר ברקו (ראו תמונה משמאל) מדגישה, כי לעתים, הצהלולים שאחרי מות 'השאהיד' הם אמיתיים, אבל לעתים מוזמנות, הן רק נועדו לרצות את החברה, שחלק גדול ממנה מקדש את המוות.

[בתמונה משמאל: ד"ר ענת ברקו. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי www.facebook.com. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

ברקו מספרת ממחקריה, כי אימהות פלשתיניות רבות שילדיהן הופכים למפגעים, חוות גם תחושת נבגדות. "לא מעטות מבקשות גורל אחר לילדיהן. לא פעם יש מצג אחד למצלמה ומצג אחר במציאות, וכשהמצלמה נסגרת הן מקללות ובוכות". ברקו מספרת על תחושה קשה של ניצול בקרב אימהות ואבות פלשתינים. "ראיינתי אמא של שאהיד. אמנם נתנו לה קצבה, אבל היא האשימה את ההנהגה, שאינה שולחת את הילדים שלה לאותו גורל שפקד את בנה. לעומת זאת, אצלנו גם בני הגנרלים והמנהיגים משרתים בצבא ואתה יכול למצוא אותם ביחידות קרביות. אצלם ההנהגה שולחת ילדים של אחרים להיות בשר תותחים".

ישראל היום

גם פנחס ענברי מציין בכתבתו של נדב שרגאי, שליתר ביטחון, חלק מהתשלום למשפחות השאהידים ניתן להם כדי שידקלמו את הטקסטים שמקדשים את המוות, ויספרו כמה הם שמחים בגורלם. "מובן שיש גם כאלה שבאמת מספיק מטומטמים כדי להיות שמחים בגורלם", הוא אומר.

הכתבה מביאה לדוגמה את אביה של הנערה בת ה־13 שרבה בחודש שעבר עם הוריה ויצאה כשסכין בידה לשער היישוב ענתות, כדי לבצע שם פיגוע, רץ אחריה בניסיון למנוע ממנה להוציא אל הפועל את זממה ולהצילה. היא הייתה כנראה יקרה ללבו יותר מהשהאדה. האב הגיע אל השער דקות אחדות אחרי שבתו נורתה שם למוות תוך כדי ניסיון הדקירה, והתאבל עליה קשות. גם הורים לילדים ולנערים בשועפט ובבית חנינא ניסו למנוע מילדיהם לבצע פיגועים, אך איבדו שליטה, בשל טירוף השהאדה. שרגאי מציין כי חלק מההורים דיברו איתו מרות, על שטיפת המוח שנעשית לילדיהם.

גם אינטלקטואלים ואנשי תקשורת פלשתינים משמיעים לעיתים ביקורת, על שההנהגה המדינית והצבאית שלהם אינה שולחת את ילדיה "למות במסגרת השהאדה".

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה