עדו הכט: אוקראינה – תמונת מצב צבאית מס' 22

[בתמונה: היעדים המערכתיים העיקריים הם הערים והעיירות או אתרים בעלי משמעות כלכלית או משקית חשובה (תחנות חשמל למשל) ... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: היעדים המערכתיים העיקריים הם הערים והעיירות או אתרים בעלי משמעות כלכלית או משקית חשובה (תחנות חשמל למשל) ... התמונה היא צילום מסך]

מבחינה אסטרטגית ומבחינה מערכתית לא משתנה כמעט דבר בחודשיים האחרונים. המלחמה ממשיכה להתנהל על-ידי שני הצדדים כמערכת שחיקה – התמודדות של 'אורך-נשימה', מי יחזיק מעמד יותר זמן – ללא מהלכים דרמטיים, שיכריעו אותה במהלומה אחת או שתיים.

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

סא"ל במיל' ד"ר עדו הכט הוא חוקר מלחמות, המלמד במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית, 1945-1870".

סא"ל במיל' ד"ר עדו הכט הוא חוקר מלחמות, המלמד במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית, 1945-1870".

*  *  *

חודשיים נמנעתי מלפרסם עדכונים מהטעם הפשוט שמבחינה אסטרטגית ומבחינה מערכתית לא השתנה כמעט דבר מאז הפרסום האחרון. המלחמה ממשיכה להתנהל על-ידי שני הצדדים כמערכת-שחיקה – התמודדות של 'אורך-נשימה', מי יחזיק מעמד יותר זמן – ללא מהלכים דרמטיים שיכריעו אותה במהלומה אחת או שתיים.

מאפייני הלחימה:

היעדים המערכתיים העיקריים הם הערים והעיירות או אתרים בעלי משמעות כלכלית או משקית חשובה (תחנות חשמל למשל). השיטה היא לנסות לכתר את היעד המערכתי באופן שמותיר לאוקראינים בררה בין לחימה תחת כיתור – ואז אובדן כל הכוח שכותר, או נסיגת הכוח ברגע האחרון לפני שיכותר כיד להצילו הגם שעל חשבון אובדן השטח.

היו מקרים שהאוקראינים התעקשו להילחם עד לחייל האחרון, היו מקרים שבחרו לסגת באיחור ואז רק חלק נחלצו, היו מקרים שהפיקוד הבכיר הורה על נסיגה כדי לחלץ את הכוח והיו מקרים שהמפקדים הזוטרים והחיילים בחרו לסגת ללא אישור כשהבינו שהם עומדים בפני כיתור והפיקוד הבכיר מתמהמה.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אומנות המערכה', לחצו כאן]

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

תיאורי הקרבות מפתים את הקורא להשוותם למה שהתרחש במלחמת העולם הראשונה

כדי להשיג את הכיתור, הרוסים תוקפים במספר מצומצם של מאמצים מקבילים, במרווחים של 10 עד 30 קילומטרים זה מזה. כל מאמץ תוקף בגזרה צרה למדי; ולרוב, לא כולל יותר מגדוד או שניים. בחירת צירי המאמץ נעשה לפי ניתוח שטח – לרוב הם משתדלים לתקוף לעבר רצף של שטחים שולטים כדי לכתר את השטח הנחות. לא בכל מקום זה אפשרי, ואז הם ייכנסו לשטח הנחות עצמו, אם יש בו יעד בעל ערך כגון כפר, עיירה או צומת-דרכים חשוב.

תיאורי הקרבות מפתים את הקורא להשוותם למה שהתרחש במלחמת העולם הראשונה. ב-1916 אמר גנרל צרפתי: "התותחים כובשים והרגלים מבססים את האחיזה". כך בדיוק עובדים הרוסים בחודשים האחרונים ובאותם מקומות שהם תוקפים נגד – כך עובדים גם האוקראינים. עם זאת, צפיפות הכוחות בחזית האוקראינית היא בערך עשירית מצפיפות הכוחות שהייתה בחזית הצרפתית במלחמת העולם הראשונה – הן מצד התוקפים והן מצד המגנים. לכן, אין קווים עוקבים של שוחות רציפות שנמשכות מאות קילומטרים, אלא מתחמים או מוצבים נקודתיים והיקפיים על שטחים שולטים. הם אמנם בנויים משוחות עמוקות ומקלטים קטנים, אבל לוחמי מלחמת העולם הראשונה היו נעלבים, מהשוואתם למערכים האדירים שהם חפרו.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן]

[בתמונה: תיאורי הקרבות מפתים את הקורא להשוותם למה שהתרחש במלחמת העולם הראשונה. ב-1916 אמר גנרל צרפתי: "התותחים כובשים והרגלים מבססים את האחיזה"... התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: 'צבעי מלחמה: תיעוד בצבע של מלחמת העולם הראשונה'. כאן חדשות]

[בתמונה: תיאורי הקרבות מפתים את הקורא להשוותם למה שהתרחש במלחמת העולם הראשונה. ב-1916 אמר גנרל צרפתי: "התותחים כובשים והרגלים מבססים את האחיזה"... התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: 'צבעי מלחמה: תיעוד בצבע של מלחמת העולם הראשונה'. כאן חדשות]

גם עוצמות האש שמפעילים היריבים במלחמה הנוכחית אינן משתוות לעוצמות של אז – ביום לחימה אופייני יורים הרוסים רבבות פגזים והאוקראינים משיבים להם באלפים. בשיא של מלחמת העולם הראשונה נורו הפגזות, שמנו מאות-אלפי פגזים ביום, ובימים מסוימים אפילו מיליוני פגזים ביום (ההפגזה העוצמתית ביותר ביום אחד הייתה כנראה זו שירו הגרמנים ב-21 במרץ 1918 – 3.2 מיליון פגזים ב-7 שעות על-פני חזית שרוחבה כ-80 קילומטרים. בהמשך היום ירו עוד כמיליון פגזים לפחות – לפי מקור אחד, זאת כמות הפגזים שהתעשייה הרוסית של היום מייצרת בשנתיים...).

את התותחים מכווינים פחות מהקרקע ויותר מהאוויר. אולם, שיטת פעולה זו הייתה קיימת כבר במלחמת העולם הראשונה. בניגוד לרושם שנוצר מכמה סרטים עלילתיים, המשימה הראשית של מטוסי מלחמת העולם הראשונה לא הייתה קרבות אויר או הפצצת האויב, אלא הכוונת אש ארטילרית. זו הייתה משימה מאד מסוכנת וגם מסובכת:

  • מסוכנת כי הטייסים נאלצו לטוס נמוך יחסית, חשופים לאש רבה מהקרקע ולהתנפלות של מטוסי-יירוט של היריב; וזאת בתוך אזור מופגז על-ידי שני הצדדים – כלומר, בתוך מסלול הפגזים. האבדות הכבדות ביותר היו של המטוסים במשימות אלה.
  • מסובכת כי במשך רוב המלחמה לא הייתה להם תקשורת אלחוטית; וגם אחרי שהחלו להצטייד במכשירים כאלה, מדובר היה במכשירי מורס מסורבלים ביותר, ואלה לא הותקנו על כל המטוסים. הטייס טס מעל לשטח האויב ואיתר מטרה; ואז טס לסוללת התותחים שהוקצתה לו, וזרק לה פתק (הגרמנים ניסו לאותת במערכת פנסים צבעוניים) עם נתוני המטרה (בעיה נוספת – המפות של אז היו פחות מדויקות ובתחילת המלחמה גם לא היו מרושתות) וטס למטרה כדי לראות את הנפילה, וכך טס הלוך ושוב כמה פעמים כדי לבקר את האש, עד שהורה על אש לתכלית.
[בתמונה: מלחמת ארטילריה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מלחמת ארטילריה... התמונה היא צילום מסך]

במלחמה הנוכחית, המשימה הזו מבוצעת על-ידי כלי-טיס מופעלים מרחוק. הם חסכוניים יותר במחיר הרכישה (הרוסים הצטיידו בפלגה כזו לכל סוללה או גדוד ארטילריה), וגם באבדות אנושיות, קשים יותר לפגיעה על-ידי האמצעים נגד-מטוסים וגם מצוידים באמצעי ראייה מתקדמים, שמאפשרים להם לאתר מטרות שמתחבאות בתוך חורשות או סבכי שיחים. יתר על כן, הם יכולים לשהות באוויר הרבה יותר שעות מאשר המטוסים המאוישים של מלחמת העולם הראשונה. הם יכולים למסור נקודה מדויקת הרבה יותר לסוללה. אם מחליטים לירות פגז או טיל מתבייתים יכול כלי-הטייס לציין את המטרה בלייזר או לספק נקודת-ציון ל-GPS של הטיל.

לפיכך, ההפגזות יעילות יותר; ועם זאת, זוהי שיטת לחימה מאד איטית – סריקת שטחים גדולים באמצעות כלי-טייס, ששדה התצפית שלו צר בהרבה מאשר זה של צופה אנושי, כדי לאתר אויב שמנסה להסתתר מפניך; ואחר-כך, להפגיז אותו - שדורשת זמן ממושך מאד.

תותחני מלחמת העולם הראשונה פתרו בעיה זו על-ידי הכמות שירו, שכיסתה את כל השטח – לא צריך היה לאתר ולדייק, כל השטח נסרק ביסודיות על-ידי פגזים. הבעיה שלהם הייתה בעיקרה תחזוקתית – לערום את כמות הפגזים הנדרשת ליד התותחים, ויעילות הפגיעה – היכולת של הפגזים לחדור לתוך המקלטים העמוקים והמבוטנים שבנו היריבים מתחת לשוחות.

לאחר שהמפקד הרוסי מסיק, שהמטרות בגזרתו הורוו בכמות מספקת של פגזים, רקטות ופצצות-מרגמה, הוא מורה על הסתערות של כוח משולב של טנקים ורגלים, כשהאחרונים בדרך-כלל רוכבים בתוך ה-נגמ"שים שלהם. אם ההתקפה נהדפת במטח טילים נגד-טנקים וארטילריה של המגן, הכוח הרוסי חוזר לקו היציאה שלו, והאזורים מהם ירו לעברו סופגים מנה נוספת של ארטילריה. וכך שוב ושוב.

תמונת המצב:

ההתקפות הרוסיות:

[בתמונה: אוקראינה - תמונת מצב עדכנית ל- 8 באוגוסט 2022. המפה: עדו הכט]

[בתמונה: אוקראינה - תמונת מצב עדכנית ל- 8 באוגוסט 2022. המפה: עדו הכט]

בקרבות שהתנהלו מהעדכון האחרון שפרסמתי לפני כחודשיים - ב-4 ביוני, ועד ל-6 ביולי 2022 - הצליחו הרוסים להגיע לגבולות ההיסטוריים של מחוז לוגנסק – התקדמות כוללת של בערך 20 קילומטרים על-פני חזית שרוחבה בערך 40 קילומטרים. אציין שבעדכון ההוא, הערכתי בטעות שיידרש להם שבוע להשלים מהלך זה.

מה-6 ביולי 2022, האטו הרוסים את קצב התקדמותם וקיימו 'הפסקה מבצעית' [1]. במהלך הפסקה זו, לא הפסיקו לחלוטין לתקוף; ובוודאי שלא הפסיקו להפגיז, אבל צמצמו מאד את המאמצים, משכו יחידות לאחור כדי לשקם אותן, ולהעביר אותן לגזרות אחרות. באופן רשמי דובר על הפסקה של שבועיים. בפועל נראה שזה נמשך שלושה שבועות.

בין יתר. הפעילות הרוסית - שאותרה במהלך תקופה זו - הייתה גם תנועה של כוחות לתגבור דרום הדונבס. לא ברור אם כדי לתגבר את הכוחות הרוסיים בחרסון - מולם מתנהלת התקפה אוקראינית - או כדי לשנות את מוקד מאמצי ההתקפה רוסיים.

בשבוע האחרון של יולי הוגברו המאמצים הרוסיים במרכז החזית סביב העיר דוניצק. העיר עצמה נמצאת בידיים רוסיות מאז 2014, אבל קו החזית מאז נמצא במרחק קצר מאד מפאתי העיר, ובתוך הפרברים שלה. נראה שהרוסים מעוניינים בשלב זה להרחיק את קו החזית מערבה, או שמטרתם למשוך את תשומת הלב של האוקראינים לגזרה זו, בעודם מרכזים כוחות בגזרות אחרות. היעד האסטרטגי כעת הוא השלמת כיבוש מחוז דוניצק, שבערך חצי ממנו מצוי בידי הרוסים. הם יכולים לעשות זאת על-ידי התקפה מצפון לדרום - מהשטח שכבשו בדרום-מערב לוגנסק - או בהתקפה מדרום לצפון, מהשטח שכבשו בתחילת המלחמה בדרום חבל הדונבס – אם סביב ז'פורוז'יה ואם מהכוון הכללי של מריופול בכיוון צפון-מערבה.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

ההתקפות האוקראיניות

בעוד הרוסים מתקדמים מכרסמים בהדרגה את כוחותיהם ושטחם בלוגנסק ובדוניצק, ריכזו האוקראינים מאמץ התקפת-נגד במרחב הדרומי שממערב לנהר הדניפר – במחוז חרסון. הם מדווחים כבר כמה חודשים על התקפות-נגד שם, שלכאורה מצליחות; אבל בפועל התקדמו מרחקים זעירים בלבד. בשבועות האחרונים דווח על הגברת המאמץ האוקראיני בגזרה הזו, אבל בשבוע האחרון הוטל איפול על המתרחש שם, למעט דיווחים תעמולתיים. במסגרת התקפה זו הם מפעילים את הנשק החדש שקיבלו מארצות-הברית – מטולי-רקטות מסוג HIMARS. נשק זה שונה מכל כלי-הנשק הקודמים שקיבל צבא אוקראינה ממדינות נאט"ו, בכך שכל הקודמים היו בעלי ביצועים דומים לסוגי הנשק שממילא היו בידי האוקראינים לפני המלחמה, ורק תגברו את הכלים הקיימים או החליפו כלים שיצאו משימוש עקב אבדות או שחיקה שנבעה משימוש יתר.

ה-HIMARS הוא הכלי הראשון שנותן לאוקראינים יכולת שלא הייתה להם קודם – ירי מדויק לטווח של 90 קילומטרים. ליכולת זו שתי משמעויות חשובות לאוקראינים:

  1. שרידות הכלי עצמו – בדו-קרב בין אמצעי האש הרוסיים לבין אמצעי האש האוקראינים הצליחו הרוסים בהדרגה ליצור מגמה לטובתם. כעת מתקשים הרוסים לאתר את המשגרים עקב גודל השטח שצריך לסרוק כדי לאתר אותם. המשגר יכול לירות את הטילים שלו ותוך דקות להתרחק מהמקום ממנו ירה כך שעד שיגיע כטמ"מ רוסי לאזור שממנו אותר השיגור ב-מכ"מים הרוסיים המשגר כבר איננו.
  2. יכולת פגיעה בעומק הרוסי – ובמיוחד פגיעה בשרשרת האספקה של הצבא הרוסי ובמפקדות בכירות. אחד היתרונות של הרוסים בשיטת הלחימה שתוארה לעיל היא כמויות הפגזים שהם יורים; אולם, את הפגזים הללו יש להביא ולערום קרוב לחזית. הרוסים הקימו מצבורים קרובים לחזית שמהם שונעה התחמושת לכלים היורים – מצבורים אלה היו מחוץ לטווח לכל הכלים הקודמים שהיו בידי האוקראינים. בתחילת חודש יולי טענו האוקראינים שהצליחו לפגוע בעשרות מצבורים כאלה וכי ההצלחה הזו הורגשה בירידה חדה בעצימות ההפגזות הרוסיות בחזית, במהלך המשך חודש יולי. כפי שתואר לעיל, מ-6 ביולי הרוסים הכריזו על 'הפסקה מבצעית'. סמיכות המועדים יתכן שמעיד על כך שההצלחה האוקראינית כפתה על הרוסים את ההפסקה, או לחלופין, שההפסקה התרחשה מסיבות אחרות והאוקראינים מנכסים לעצמם הישג שאינו אמיתי. מהמידע הקיים לא ניתן להכריע בסוגייה זו.
[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

במסגרת התקפת-הנגד במחוז חרסון הפעילו האוקראינים את ה- HIMARS כדי לפגוע בגשרים החוצים את נהר הדניפר. עקב רוחב הנהר יש מעט מאד גשרים ורק אחד מהם הוא ברוחב של כמה נתיבים מקבילים. קטיעת הגשרים הללו מקצצת את יכולת הרוסים לשנע הספקה ותגבורות לכוחותיהם הערוכים להגנה כמה עשרות קילומטרים ממערב לנהר. הדיוק של ה- HIMARS אפשר להשיג פגיעות טובות בגשרים, אולם גודל ראש-הנפץ צמצם את היקף המכשול – מתקיימת כרגע תחרות בין קצב התיקונים שעורכים הרוסים לבין מספר וגודל החורים בגשר שיוצרים האוקראינים. בנוסף הרוסים העבירו מעבורות לנהר כדי לשמש חלופה לגשרים.

מעת לעת האוקראינים יוזמים התקפה שיוצרת תהודה תקשורתית רבה – הטבעת הספינה 'מוסקבה', פגיעה במצבור דלק גדול בבלגורוד, פגיעה באסדת קידוח נפט בים השחור וכדומה. למרות הרעש התקשורתי הרב סביב אירועים אלה – בסופו של דבר אלה הישגים טקטיים יפים, אבל בעלי משמעות מערכתית מועטה בלבד ובוודאי לא בעלי משמעות אסטרטגית.

מערכה של שחיקה הדדית מול שיקום

כאמור, שני הצדדים נוקטים באסטרטגיה של שחיקה – השמדה הדרגתית של כוחות האויב בתקווה שבמוקדם או במאוחר ייגמר לאויב מלאי החיילים, הציוד ורוח-הלחימה ויישבר. לכן, כדי להבין את מגמת המלחמה חשוב להבין את היכולת של היריבים לספוג אבדות ולהמשיך להילחם. לשם כך נדרשת ידיעה מפורטת של המספרים – כמה יש מכל דבר וכמה אפשר עוד לייצר, וכמה מושמד או נשחק עקב שימוש וכן הלאה. אולם כל הנתונים המספריים הקיימים מאד לא אמינים ולכן בהמשך אתן רק מספרים חלקיים להמחשה ויש להתייחס אל המספרים הללו בחשדנות. הדיון אם כן יישאר תיאורטי בעיקרו.

כוח-אדם

בתחום כוח-האדם המלאי הרוסי הוא לכאורה הרבה יותר גדול מזה האוקראיני. אולם, יש כמה מרכיבים שמקשים על השקלול הסופי.

תופעה מעניינת מאד במלחמה זו היא שהכוחות הרוסיים המוקצים למלחמה באוקראינה מצויים בנחיתות מספרית! זו כנראה הפעם הראשונה מזה מאות שנים שהמתרחשת תופעה כזו.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

אוקראינה:

האוקראינים טוענים שבנוסף לכ-250,000 החיילים הסדירים שעמדו לרשותם בתחילת המלחמה גייסו כבר עוד כמעט 750,000. דיווחים מרחבי אוקראינה מציגים מאמצים להמשיך לגייס נוספים. מתחילת המלחמה יצאו מאוקראינה מיליוני פליטים אבל מי שהורשו לעזוב הם רק נשים, ילדים וקשישים. עם זאת ידוע על מאמצים של גברים רבים לברוח – אבל לא ידוע כמה הצליחו. כמו-כן, יש לא מעט דיווחים על התחמקות של גברים רבים מהמגייסים והתפרסמו סרטונים של מגייסים של הצבא שפושטים על מועדוני-לילה, מקומות ציבוריים אחרים או אפילו פשוט עוברים מבית לבית כדי לחלק צווי-גיוס לכל גבר אקראי שיתקלו בו.

רבים מהמגויסים החדשים חסרי הכשרה מוקדמת. תיאורטית יש באוקראינה גיוס חובה לכל הגברים, אבל נראה שבפועל זו לא יושמה באופן מלא. מהמגויסים החדשים רבבות עברו הכשרה קצרה (שבועיים בלבד לפי דיווחים אחדים) ונשלחו לחזית, אחרים נשלחו לעבור הכשרה יסודית יותר מידי מדריכים מצבאות נאט"ו (בעיקר בריטים ואמריקנים) וכמובן שכל פריט נשק שמועבר על-ידי מדינה כלשהי דורש הכשרה כלשהי נוספת כדי להשתמש בו.

עם זאת, לא ברור היכן מצויים כמעט מיליון החיילים הללו – הם אינם מורגשים בקו החזית. אבדות האוקראינים לא ידועות, אבל ככל הנראה מונים רבבות הרוגים ופצועים וכמה אלפי שבויים. בכל מקרה לא מדובר במספר שהיה צריך לגרום להתדלדלות כה ניכרת בכוחות בחזית, אלא אם ניהול כוח-האדם נעשה באופן רשלני.

בנוסף, עברו דרך אוקראינה גם כמה אלפי מתנדבים זרים. חלקם נשארו זמן קצר וחלקם נשארו כמה חודשים. רבים מהם חסרי ניסיון והכשרה צבאית גם הם וחלקם באו כדי להיראות ולא כדי להילחם. מבין אלה - שבאו עם ניסיון מבצעי, נלחמו וחזרו הביתה - יש המספרים על מחדלי ניהול קשים בכל הקשור לניהול כוח-האדם, הספקת נשק, הכשרות וכן הלאה. אחרים דיווחו שכל ניסיונם המבצעי לא הכין אותם למתרחש במלחמה זו – הם באו ממלחמות בעצימות נמוכה, כמו עיראק ואפגניסטן, נגד אויבים חלשים וכמעט נעדרים בנשק-כבד; ובאוקראינה, מצאו עצמם מול אויב עוצמתי שמפעיל כמויות עצומות של ארטילריה, שלא ידעו כיצד להתמודד איתה.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

רוסיה:

בעוד האוקראינים מתאמצים לבצע גיוס רבתי של אנשים לצבא, צבא רוסיה ממשיך לגייס חיילים בקצב הרגיל בימי שלום – לפי מחזורי הגיוס הרגילים לשרות חובה. אין גיוס מילואים, או שאם התקיים הוא צנוע מאד.

תוספת המאמץ לטובת המלחמה היא בשני תחומים:

  • תגבור הצבא בכוחות לוחמים משרותי הביטחון האחרים המקבילות בערך למשמר-הגבול בישראל. כך, למשל, הכוחות הצ'צ'נים שמוזכרים רבות, הם למעשה כוחות ביטחון פנים של מחוז צ'צ'ניה.
  • מאמץ לשכנע מגויסי חובה לחתום לשרות קבע.

המאמץ השני מחייב הסבר: על-פי החוק הרוסי, מגויסי חובה אינם רשאים לשרת מחוץ לגבולות רוסיה אלא אם הוכרזה מלחמה. כיון שפוטין מסרב בינתיים להכריז מלחמה, רק מי שחתם לשרות קבע רשאי להשתתף במלחמה בתוך אוקראינה.

האבדות הרוסיות במלחמה נאמדות על-ידי המודיעין האמריקני בכ-70,000 עד 80,000 חיילים. במתקפה הראשונית לתוך אוקראינה השתתפו כ-150,000 עד 160,000 חיילים, שוטרים וכו'.

בכל שנתון גיוס יש כ-1.2 מיליון גברים. מהם בדרך-כלל רק כמחצית נדרשים להתייצב ומתוכם בוחר הצבא כרבע מיליון לשרות. הגיוס מתקיים בשני מחזורים בכל שנה. במחזור הגיוס של אביב 2022 כנראה דרשו התייצבות רבה יותר והוענקו פטורים מועטים יותר וגם הופעל לחץ רב יותר על מתגייסים לחתום קבע. לפיכך אפשר להניח, שגם אם היקף הכוחות בשטח לא גדלו, הרי שצבא רוסיה השלים את כל אבדותיו כדי לשמר את גודל הכוח בחזית.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

אמצעים

חיילים בלי אמצעים לא תורמים יותר מדי.

יתכן שזה ההסבר להעדר כוח-האדם האוקראיני בשטח – אין מספיק נשק כדי לחלק לכולם. יש דיווחים על מחסור באמצעים ועל כך שמתנדבים זרים נדרשו לרכוש נשק בשוק-השחור, במקום לקבלו מצבא אוקראינה. מה שמעלה את השאלה: אז מדוע מגייסים כל-כך הרבה?

אוקראינה:

בעוד שבמספר החיילים, נהנים האוקראינים לכאורה מיתרון, הרי שבכמות אמצעי-הלחימה הם בנחיתות מתחילת המלחמה וזו לא השתנתה, אולי אפילו החמירה מאז. האוקראינים מתקשים להחליף אמצעים שנשחקו משימוש או נפגעו בלחימה. הם משתמשים בציוד שמקורו רוסי ואשר הם עצמם מייצרים – אולם הם אינם מסוגלים לייצר מאות טנקים במספר חודשים, כדי להחליף את אלה שאיבדו. בינתיים קיבלו שרידים מצבאות אחרים, שפעם השתמשו בציוד רוסי; ובינתיים, עברו לציוד מערבי, אבל גם הכמות הזו לא מספיקה כדי להחליף את שאיבדו. יש עוד מדינות שבהן עדיין מייצרים ציוד בנוסח הרוסי, אבל גם שם, הציוד אינו מיוצר בקצב מספק להחלפת האבדות האוקראיניות.

המענה - שניסו אוקראינה ו-נאט"ו ליצור - הוא החלפה הדרגתית של פריטים מסוימים במערך האוקראיני בציוד מתוצרת מדינות מערביות שונות. מענה זה נתקל בכמה בעיות:

  • כמות הייצור – מאז שקרסה ברית-המועצות התעשיות הצבאיות המערביות קוצצו באופן חד מאד והן התמקדו בפריטים מסוימים בלבד. אין אף מדינה מערבית היום שמסוגלת לייצר מאות טנקים בשנה. הטיל האישי נגד-מטוסים מסוג סטינגר כבר לא מיוצר יותר וכדי לחדש את הייצור הודיעה החברה שהיא צריכה להחליף חלק מהרכיבים שפעם השתמשה בהם בחדשים כי כבר אין את רכיבים הללו במלאי.
  • האוקראינים לא יודעים להשתמש או לתקן את הציוד הזה – להכשיר צוות תותח-מתנייע מסוג רוסי להפעיל תותח-מתנייע מסוג אמריקני זה יחסית קל; להכשיר מכונאים, חשמלאים, אלקטרונאים וכו' לתקן את הכלים הללו ולספק את כמות חלקי-החילוף הדרושים כאשר השימוש בכלי הוא פי עשרות יותר עצים מאשר נהוג בצבא ארצות-הברית מזה שנים רבות, זה כבר דורש הרבה זמן ומאמץ. לכן, תותח-מתנייע חדש שמגיע לצבא אוקראינה עלול לצאת משימוש תוך שבוע או שבועיים גם בלי שנפגע מאש אויב.
  • לאוקראינים אין את התחמושת המתאימה וגם לא יודעים לייצר אותה. כל כלי נשק חדש דורש הספקה שוטפת של תחמושת. אבל גם מדינות המערב אינן מייצרות את הכמויות הדרושות. לעת עתה, הן מספקות לאוקראינה תחמושת מהמלאים של צבאותיהן; ולא ברור מתי כל צבא יגדיר שהגיע ל-'קו האדום', ואינו יכול לספק יותר בלי להפוך לחסר יכולת לחימה בעצמו.
[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

רוסיה:

לרוסיה מלאי התחלתי של אמצעים הרבה יותר גדול מזה שהיה לאוקראינה. רובו הגדול מאופסן. כך, למשל, בעוד שהיו לצבא רוסיה כ-2,500 טנקים ביחידות, במחסנים היו לו עוד כ-8,000 עד 10,000. אולם, לא ברור מה מצב הכלים המאופסנים. מחקרים שערכו גורמים שונים העלו טענה שחלק מהם לא ניתנים לשימוש ואפילו לא לתיקון... גם יתר האמצעים שצבא רוסיה משתמש בהם ומחזיק מאופסנים נמצאים במצב דומה.

יתר על כן, גם התעשייה הצבאית הרוסית מוגבלת ביכולת שלה לייצר כלים חדשים, ביחס לקצב שצבא רוסיה מאבד אותם בחזית. לכן, בהדרגה הולך ודועך המלאי של האמצעים ובניגוד לאוקראינה, לא ברור אם לרוסיה יש מאיפה להביא חדשים. לכאורה היא יכולה לפנות לסין - שמשתמשת בציוד דומה למדי (הרבה מהציוד הסיני היה במקורו ציוד רוסי שמיוצר ומשודרג בסין) - אבל לא ברור אם סין תסכים. יש פריטים מסוימים, שרוסיה יכולה לרכוש מאחרים – למשל, כטמ"מים מתוצרת איראן, תחום שבו איראן מקדימה את רוסיה מבחינה טכנולוגית, ויכולת הייצור האיראני כנראה תהיה מסוגלת לעמוד בקצב הצריכה של רוסיה.

[מקור התמונה: כטב"מים איראנים. המקור: התקשורת האיראנית]

[מקור התמונה: כטב"מים איראנים. המקור: התקשורת האיראנית]

בעיה נוספת של רוסיה היא שחלק מהאמצעים שהיא מייצרת בעצמה מוגבלים על-ידי כך שכדי לקצר הליכים, במקום לפתח את כל הרכיבים ברוסיה, רכשו אותם במערב; וכעת, רכיבים אלה אינם מגיעים. כך, למשל, מגוון רב של רכיבים אלקטרוניים שדרושים לייצור האלקטרוניקה של הטנקים או של מטוסים וכן הלאה. גם אם רוסיה תפנה לסין לרכוש רכיבים מקבילים יצטרכו לבצע התאמות שכן הרכיבים הסינים אינם זהים אחד-לאחד לרכיבים המערביים.

בתחום התחמושת הפשוטה, רוסיה כנראה עצמאית; ובינתיים, מסוגלת לייצר את כל הכמות שהיא זקוקה לו. לעומת זאת, בתחום התחמושת המיוחדת – זאת שדורשת רכיבים אלקטרוניים הבעיה דומה למה שנכתב לעיל. אחת ההשערות לגבי ההסבר לקצב הנמוך יחסית של ירי טילים ארוכי-טווח על-ידי רוסיה היא שהמחסור ברכיבים האלקטרוניים מונע מהם לייצר כמות שתחליף את אלה שנורו; ולכן, הם הורידו את קצב הירי כדי לשמור את המלאי.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

המלחמה באוויר

המלחמה באוקראינה היא מלחמה שתוכרע ביבשה. הכוחות האוויריים (והימיים) הם כוחות עזר בלבד. זו גם התפיסה המסורתית הרוסית. בעוד שבמלחמת העולם השנייה ואחריה, צבאות המערב הקטינו את חיל התותחנים והגדילו את מערך מטוסי-הסיוע ליבשה, צבא רוסיה המשיך לדגול בחיל התותחנים ככוח האש העיקרי המסייע לכוחות המתמרנים. כוחות אוויריים נועדו לתקיפת מטרות במרחב האמנעה והלאה, ולא למתן סיוע קרוב לכוחות היבשה. החריג הם מסוקי-הקרב, שבצבא רוסיה אינם נחשבים כוח אוירי אלא כוח יבשתי; ומופעלים באופן תוקפני מאד, שמניב להם מצד אחד הישגים, אבל גם אבדות רבות מאד.

שני הצדדים משתמשים במטוסי-תקיפה וב-כטמ"מי-תקיפה; אבל בסופו של דבר, כאשר מחפשים את השפעתם על הקרבות ועל המערכה בכללותה, היא מועטה בלבד.[2]

תרומה אחרת של הכוח האווירי הרוסי היא שיגור טילים מונחים ארוכי-טווח על מטרות בעלות ערך אסטרטגי (תעשייה צבאית, תעשיית הנפט וכדומה) או מערכתי (מפקדות, מצבורי נשק ותחמושת וכדומה) בעורף אוקראינה.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

המלחמה בים

הצי האוקראיני בלט במלחמה זו בעיקר בהעדרו. בהיותו נחות לחלוטין מול הצי הרוסי בחרו מפקדיו שלא לסכנו ולא יצאו לים לנהל קרב נגד הצי הרוסי. תחת זאת, הסתפקו בזריעת מוקשים ימיים רבים מול חופי אוקראינה; ובניסיונות לפגוע בספינות רוסיות באמצעות טילים מהחוף ו-כטמ"מי-תקיפה. ההישג המפורסם ביותר הוא כמובן הטבעת הספינה 'מוסקבה' – הישג טקטי נאה בעל משמעות כוללת מועטה בלבד.

הצי הרוסי קיבל שלוש משימות במלחמה הנוכחית:

  • להנחית כוחות יבשתיים בעורף האויב – משימה שבוצעה בים אזוב ביומיים הראשונים של המלחמה ועל אי הנחשים שבקצה המערבי של הים השחור.
  • לצור על נמלי אוקראינה כדי שלא תוכל לשלוח אוניות מסחריות לים. מצור זה הצליח לחלוטין עד שהושג בשבוע שעבר הסכם בין רוסיה לבין אוקראינה, המתיר לאוקראינים לחדש את הפלגת הצי הסוחר שלה.
  • לשגר טילים ארוכי-טווח לעבר מטרות בעורף האסטרטגי של אוקראינה. מהלך שמבוצע מראשית המלחמה וממשיך גם היום בשיתוף עם המשגרים היבשתיים והמשגרים האוויריים.
[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

גרילה אוקראינית בעורף הרוסי

מעת לעת, צפים דיווחים על התקפות קטנות של כוחות גרילה אוקראינים, שתוקפים כוחות רוסיים או פקידים רוסיים ממנגנון המנהל האזרחי, שהרוסים מקימים בכל השטחים שהם כבשו. מנגד, מעת לעת, מדווחים הרוסים על השמדתה או מעצרה של חוליה אוקראינית כזו.

לא ברור מה היקף התופעה באמת – האם היא מטרד בלבד או איום ממשי על המשך הנוכחות הרוסית ותהליך ההטמעה של השטח שנכבש 'חזרה' ברוסיה (החלפת המטבע שבשימוש למטבע הרוסי, החלפת תוכניות הלימוד בבתי-הספר לתוכנית הרוסית, חלוקת תעודות-זהות רוסיות וכן הלאה).

באזורים שנהרסו בקרבות, מציגים הרוסים מאמצי שיקום. גם כאן לא ברור, עד כמה ההצגה נכונה או שהיא למראית עין בלבד. אציין רק שאחרי מלחמת צ'צ'ניה השנייה, הרוסים אכן נקטו בכל השיטות הללו, שיקמו והטמיעו את צ'צ'ניה חזרה לתוך רוסיה; והיום, רוב הצ'צ'נים נאמנים לרוסיה (לפחות להלכה) וצ'צ'ניה תורמת לוחמים רבים למלחמה. יש גם צ'צ'נים שעדיין מתנגדים לרוסיה שהתנדבו לשרת את אוקראינה, אבל באופן יחסי הם מעטים מאד ואינם מהווים איום ליציבות הנוכחות הרוסית בצ'צ'ניה.

באוכלוסייה שנכבשה על-ידי רוסיה במזרח אוקראינה, יש כאלה הרואים בכיבוש הזה 'שחרור', אבל אין כל דרך לדעת אם זה מיעוט מבוטל, מיעוט גדול או רוב.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

סיכום

אלא אם תחול תפנית בלתי-צפויה - שתגרום לקריסת אחד הצבאות או אחת המדינות במלחמה זו - לא נראה שהמגמות שתוארו לעיל עומדים להשתנות בקרוב – הרוסים ימשיכו לכרסם בהדרגה דרך הכוחות האוקראינים, ולכבוש עוד שטח לאט-לאט.

יתכן שהאוקראינים יצליחו, באיטיות דומה, לכבוש את השטח שממערב לנהר הדניפר במחוז חרסון, אבל גם זה לא ודאי. האוקראינים מדברים על כוונתם לכבוש חזרה את כל מזרח אוקראינה, כולל השטחים שאיבדו ב-2014. לעת עתה, נראה שזה חלום באספמיה – אלא אם תתרחש אותה תפנית שציינתי לעיל.

שאלה נוספת שתשפיע על המלחמה היא מצבן של מדינות נאט"ו בעוד כחצי שנה. רוסיה מקצצת את הספקת הגז והנפט למדינות אלה, כך שהן לא מצליחות לאגור מלאים. כבר היום מדברים על הצורך לקצץ את צריכת החשמל באופן חד, את צריכת הדלק למכוניות ולתעשייה ועוד. עד כה, הן טרם מצאו חלופות הספקה וגם לא חלופות שאינן תלויות בגז ובנפט, בהיקף שיכסה את הפער. אם יהיה חורף קר – יתכן שהציבורים ידרשו מהממשלות שלהם לשנות מדיניות כלפי המלחמה ולצמצם את התמיכה באוקראינה. תופעה נוספת היא עליית המחירים בכל המוצרים, מזון, ביגוד ועוד, שנובעת מהעלייה במחירי האנרגיה והמחסור העולמי בפריטי מזון מסוימים וגם במוצרים אחרים.

ושאלה אחרונה: לאן הולכת המתיחות שהסלימה סביב טייוואן בשבועות האחרונים; וכיצד היא תשפיע על המתרחש באוקראינה? האם תידרש ארצות-הברית להקצות משאבים גם לחזית זו – גם אם לא תפרוץ מלחמה – ותצטרך לקצץ את ההספקה של נשק ותחמושת לאוקראינה, שפוגעת במלאים של צבא ארצות-הברית?

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] ב-צה"ל נהוג לתרגם את המונח הרוסי כ-'עצירה מערכתית', אבל זה לא מביע נכון את הרעיון. מדובר בהפסקת המאמצים ההתקפיים העיקריים כדי לאפשר ארגון מחדש ושיקום של הכוחות למאמצי ההמשך. בעת שעוצרים את המאמצים ההתקפיים העיקריים יש להיערך להגנה ואפשר להמשיך במאמצים התקפיים משניים כדי למנוע מהאויב לנצל את ההפסקה למתקפת-נגד.

[2] זאת למרות שבשבועות הראשונים של המלחמה התעמולה האוקראינית האדירה מאד את תרומת ה-כטמ"מים. הם בודאי הועילו, אבל הם לא היו הגורם המכריע.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *