אבי הראל: ג'נין – עין גנים, סקירה היסטורית

[בתמונה: מרכז העיר ג'נין. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Qasrawi 2000. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: מרכז העיר ג'נין. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Qasrawi 2000. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

זוהי סקירה היסטורית על העיר ג'נין, בתחומי הרשות הפלסטינית, שמייצרת טרור רצחני למרות שהמצב הכלכלי בה, טוב יחסית. האם ניתן ללמוד מכך אודות הקשר בין מצב כלכלי לטרור?

.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על מרכזיותה של ג'נין בתחום הטרור. למאמר האחר, לחצו כאן:

*  *  *

ג'נין ( جنين) היא עיר בגבול בין צפון השומרון לדרום עמק יזרעאל, הנמצאת כיום בשטחי הרשות הפלסטינית, בשטח A. מרבית תושביה מוסלמים עם מיעוט נוצרי קטן. במרכז העיר ממוקם מחנה הפליטים ג'נין, שבתחומו גרים פליטים צאצאיהם של פליטים פלשתינים מתקופת מלחמת העצמאות.

העיר הפכה במרוצת השנים למרכז טרור של צפון השומרון, וממנה יצאו פגועי התאבדות קשים. גם כיום, למרות מצבה הכלכלי המשופר, היא נחשבת לבירת הטרור באזור, ומפגעים ממשיכים לצאת ממנה כדי לבצע פיגועי טרור בלב ישראל.

[בתמונה: בניין הפקולטה למינהל ולפיננסיים באוניברסיטת ג'נין. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי AAUJweb. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0. הכרזה: ייצור ידע]

[בתמונה: בניין הפקולטה למינהל ולפיננסיים באוניברסיטת ג'נין. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי AAUJweb. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0. הכרזה: ייצור ידע]

ג'נין - שורשים הסטורים

[בתמונה משמאל: אחזיה מלך יהודה. התמונה היא נחלת הכלל]

ג'נין מזוהה עם עיר הלווים עין גנים בנחלת שבט יששכר, ומופיעה בספר יהושע:" לְיִשָּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי.  לִבְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחוֹתָם.  וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם. וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן וַאֲנָחֲרַת. וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן וָאָבֶץ. וְרֶמֶת וְעֵין גַּנִּים וְעֵין חַדָּה וּבֵית פַּצֵּץ"[1].

[בתמונה משמאל: אחזיה מלך יהודה. התמונה היא נחלת הכלל]

יש חוקרים המזהים את ג'נין עם בית הגן, המוזכרת בספר מלכים: "וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, רָאָה, וַיָּנָס, דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן, וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא, וַיֹּאמֶר גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם, וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם"[2]. הפסוק האמור מתאר את מסלול בריחתו של אחזיה [3] מלך יהודה מיהוא [4]. בספר דברי הימים נזכרת בשם ענם:" וְאֶת רָאמוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ, וְאֶת עָנֵם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ" [5].

בזמן בית שני אירעו באזור העיר התנגשויות בין אנשי הגליל שעלו לרגל לירושלים, לבין השומרונים, שרצו למנוע מעבר זה. לפי המסורת הנוצרית, נהג ישו לעבור דרך עין גנים, כאשר עשה את דרכו מנצרת לירושלים [6].

בספר יהודית [7] מוזכר יישוב יהודי בשם גיני, שיש הרואים בה את עין גנים: " ויחנו בין גיני ובין בית שאן ויהי שם חודש ימים עד האסף כל צרכי חילו"[8], וסמוך לה חנה מחנה הצבא בפיקודו של הוליפרנס, שר הצבא של נבוכדנצר מלך בבל.

[בתמונה: המסגד בג'נין בשנת 1925 לערך. המקור: PALÄSTINA und das OSTOJORDANLAND (Julius Hoffmann, Stuttgart, 1925. התמונה מאושרת לשימוש חופשי]

[בתמונה: המסגד בג'נין בשנת 1925 לערך. המקור: PALÄSTINA und das OSTOJORDANLAND (Julius Hoffmann, Stuttgart, 1925. התמונה מאושרת לשימוש חופשי]

יוסף בן מתתיהו [9] (ראו דיוקן משמאל) מזכיר בספרו מלחמות היהודים [10] את גנים כיישוב שנמצא בצפון השומרון.

[בתמונה משמאל: חריטה רומנטית של יוסף בן מתתיהו המופיעה בתרגומו של ויליאם וויסטון (Whiston) ליצירותיו. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Rachel-Esther לאתר flickr]

בתלמוד הבבלי מסופר על רבי פנחס בן יאיר שהלך לעיר זו עבור פדיון שבויים ובהגיעו לנחל גינאי מצאו עולה על גדותיו: "ר' פינחס בן יאיר היה הולך לפדיון שבויים. פגע בו בגינאי הנהר. אמר לו: גינאי, חלוק לי מימיך ואעבור בך... אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. חלק לו"[11]. לפי האמור במקור תלמודי זה, הנחל החוצה את העיר עין גנים נקרא בשם גינאי, ובזמן החורף הוא גואה על גדותיו וזורם לנחל הקישון. ר' פנחס בן יאיר גער בו, הנחל נבקע לשניים ור' פנחס בן יאיר המשיך את דרכו אל העיר.

ר' אשתורי הפרחי [12], זיהה את עין גנים עם ג'נין הידועה לנו כיום. במאה ה -13, הייתה בעיר תחנה בדרך המלך עזה – דמשק, ובה פונדק מבוצר. הצלבנים קראו לעיר באותה תקופה בשם גרין הגדולה. באותה עת בימי הביניים, עדיין ישבו יהודים בעיר שעסקו במסחר וברפואה. בשנת 1892 עשתה החברה למען ציון ניסיון ליישב בעיר יהודים ללא הצלחה, זאת מפני מחלה מדבקת שפרצה אז בסביבותיה, משמע מכך שהיישוב היהודי שהיה בה בימי הביניים לא שרד.

במלחמת העולם הראשונה, היה בג'נין בסיס לצבאות תורכיה וגרמניה, והצבא הבריטי כבש אותה בשנת 1918. בכניסה לעיר מצד מערב, הוצבה אנדרטה של חיל האויר הגרמני לנופלים במלחמה, אנדרטה הבנויה מקיר ועליו מדחף של מטוס.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן]

[בתמונה: אנדרטה שהוקמה על ידי גרמנים, לזכרם של הטייסים שלהם שנהרגו בפעולה. בצידה האחד, נמצא לוח זיכרון, המציג את שמות ההרוגים בפעולה. בצד ימין של האנדרטה נמצא בית קברות קטן (לא נראה בתמונה) בו קבורים טייסים גרמנים וגם קצינים של 'חיל המעופפים הקיסרי'. התמונה היא נחלת הכלל].

[בתמונה: אנדרטה שהוקמה על ידי גרמנים, לזכרם של הטייסים שלהם שנהרגו בפעולה. בצידה האחד, נמצא לוח זיכרון, המציג את שמות ההרוגים בפעולה. בצד ימין של האנדרטה נמצא בית קברות קטן (לא נראה בתמונה) בו קבורים טייסים גרמנים וגם קצינים של 'חיל המעופפים הקיסרי'. התמונה היא נחלת הכלל]

בשנת 1922, הוקם מחנה צבאי בריטי סמוך לג'נין, על ידי החלוצים של העלייה השלישית. על פי מפקד בריטי באותה שנה, התגוררו בג'נין, 2637 תושבים, מתוכם שבעה יהודים, ששרתו במשטרת ג'נין הבריטית המנדטורית.

במאורעות, בין השנים 1936 – 1939, הייתה ג'נין בסיס לכוחות ערביים לא סדירים, בראשותו של עז א-דין אל קסאם [13] (ראו תמונה משמאל), ועסקו בהרג ובפגיעה באוכלוסייה היהודית. ב 24 לאוגוסט, 1938, נרצח ב פקיד בכיר של הממשל הבריטי, ואלה האחרונים הענישו באופן קולקטיבי את תושביה. בנוסף נדרש אדריכל הערים של המנדט, הנרי קנדל [14], לתכנן כביש עוקף ג'נין, שימנע חיכוך בין פקידי הממשל לבין הפורעים בעיר.

[תמונתו של עז א-דין אל קסאם משמאל היא נחלת הכלל]

במלחמת העצמאות, כבש כוח צה"ל שכלל גם את חיילי גדוד 21 של חטיבת כרמלי את ג'נין, אך נסוג בצל מתקפת הנגד העזה של חיל המשלוח העירקי [15]. במהלך הקרבות נהרגו 45 לוחמים מגדוד 21. בתום המלחמה נכללה ג'נין בשטחי יהודה ושומרון שהיו בשליטה ירדנית. לאחר מכן, בתקופת פעולות התגמול, חדר כוח צה"ל לעיר ותפס בה שבויים במטרה להחליפם ביצחק ג'בלי [16], לוחם יחידת 101, שנפל בשבי בפעולה בעזון.

במלחמת ששת הימים שחרר צה"ל את שטחי יהודה ושומרון מהירדנים, ובכללם העיר ג'נין. לאחר מכן, במסגרת הסכמי אוסלו בשנת 1996, הועברה השליטה בעיר לרשות הפלסטינית והיא ממוקמת בשטח A, האסור בכניסת אזרחים ישראלים.

[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן]

[בתמונה: משה דיין ופמלייתו בעת סיור בג'נין, 1970. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

[בתמונה: משה דיין ופמלייתו בעת סיור בג'נין, 1970. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

"בירת המתאבדים"...

במהלך האינתיפאדה השנייה [17], הפכה ג'נין למעוז של תנועת הג'יהאד האיסלמי [18], ונודעה במספרם הרב של מחבלים מתאבדים שיצאו מתחומה לפיגועים בשטח ישראל. בשל כך כונתה ג'נין בכינוי המפוקפק בירת המתאבדים.

בשנת 2002 יצא צה"ל למבצע חומת מגן, על מנת לבלום את סדרת פיגועי התופת שיצאו מיהודה ושומרון. אחת מהפעולות הצבאיות המרכזיות במבצע, הייתה הקרב במחנה הפליטים ג'נין [19].  גם לאחר מבצע חומת מגן, המשיכו המחבלים לפעול בג'נין, ופעילי הג'יהאד וגדודי אל אקצא [20], בפיקודו של זכרייה זביידי, המשיכו בניסיונות להוציא פיגועי תופת בישראל. ניסיונות אלה נמשכים גם כעת, ובשל כך פועלים זרועות הביטחון במקום כדי לנסות ולעצור את המפגעים אשר מתכננים לצאת ממנה לפיגועים בלב ישראל, כדוגמת הפיגוע בבר אילקה ברחוב דיזינגוף בתל אביב, בתאריך 7.4.2022, שבמהלכו נרצחו שלושה ישראלים.

[להרחבה על מבצע 'חומת מגן', לחצו כאן]

[בתמונה: צילום אווירי של אזור הקרב בג'נין. במרכז התמונה שטחים בהם נהרסו בתים במהלך הקרב. צולם על ידי צה"ל ב־13 באפריל 2002. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי דובר צה"ל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: צילום אווירי של אזור הקרב בג'נין. במרכז התמונה שטחים בהם נהרסו בתים במהלך הקרב. צולם על ידי צה"ל ב־13 באפריל 2002. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי דובר צה"ל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אחרית דבר

ג'נין היא עיר בתחומי הרשות הפלסטינית, שמייצרת טרור רצחני למרות שהמצב הכלכלי בה, טוב יחסית. האם ניתן ללמוד מכך אודות הקשר בין מצב כלכלי לטרור? כך או אחרת הדבר מעורר מחשבות שאולי קשר שכזה לא תמיד יש בכוחו למנוע טרור, כאשר במקום יש תנועות איסלמיות בעלות אידיאולוגיה רדיקלית, אידיאולוגיה הנותנת כר נוח, השראה ותמיכה להוצאת פיגועי תופת בלב ישראל.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] יהושע, פרק י"ט, פסוקים: י"ז – כ'.

Tzori, Nehemia, New Light on En-GannimPalestine Exploration quarterly104, PP. 134–138, 1972. 

[2] מלכים ב', פרק ט', פסוק כ"ז.

[3] אֲחַזְיָה, היה  מלך על יהודה בין השנים 843 לפני הספירה, עד 842 לפני הספירה.

[4] יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי,  מלך על ממלכת ישראל בשנים 842  לפני הספירה, עד 814  לפני הספירה, לאחר שביצע הפיכה נגד קודמו, יורם. על פי התיאור במקרא, ההפיכה של יהוא החלה ביוזמת הנביא אלישע.

[5] דברי הימים א', פרק ו', פסוק נ"ח. ראה – אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים, 1981, כרך ו', עמוד 309.

[6] לקסיקון ארץ ישראל, ידיעות אחרונות, 1999, עמוד 204.

[7] ספר יהודית הוא אחד הספרים החיצוניים לתנ"ך, שעוסק ככל הנראה בתקופת שלטון ממלכת פרס בארץ ישראל, במאות ה-6 עד ה-4 לפני הספירה. הספר נמצא לראשונה בתרגום השבעים של התנ"ך ליוונית ואולם לא ברור אם הוא נכתב במקור ביוונית או בעברית.

[8] ספר יהודית, פרק ג', פסוק י"א.

[9] יוסף בן מתתיהו, היה היסטוריון, סופר ומצביא יהודי בתקופת המרד הגדול, במהלכו נפל בשבי הרומאים ביודפת. 38 – 100 לספירה.

[10] מלחמות היהודים, הוא דיווח היסטורי, של יוסף בן מתתיהו, העוסק במרד הגדול בין השנים 6673  לספירה, ובגורמים שהובילו אליו. ראה - מנחם שטרןמחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1991.

[11] בבלי, חולין, דף ז', עמוד א'. ראה מקבילה בירושלמי, דמאי, א', ג'.

[12] אֶשְׁתוֹרִי  בן ר' משה הַפַּרְחִי ,היה חוקר ארץ ישראל והלכותיה. ספרו החשוב כפתור ופרח, ספר הלכה על המצוות התלויות בארץ, ואגב כך הוא עוסק בגאוגרפיה של ארץ ישראל. ייחודו בתחום מחקר תולדות ארץ ישראל הוא בזיהוי מקומות בארץ, על פי אזכוריהם במקורות יהודיים קדומים.

[13] שייח' עִז א-דין עבד אל-קאדר מוסטפא יוסף אל-קסאם (عزّ الدين القسّا) 'היה איש דת מוסלמי, מנושאי הדגל של הרדיקליזם הערבי-מוסלמי במזרח התיכון בראשית המאה ה-20 אשר הקים מספר ארגונים אלימים שתקפו ורצחו צרפתים, בריטים ויהודים. על שמו נקראים הפלג הצבאי של חמאסגדודי עז א-דין אל-קסאם. 1882 – 1935.

[14] הנרי קנדל ( Henry Kendall) ‏, היה אדריכל ומתכנן ערים בריטי, שעיקר פועלו היה בקולוניות של בריטניה.תקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל הוא תכנן מבני ציבור בולטים ותוכניות מתאר לערים אחדות, כיהן יועץ הנציב העליון לענייני בינוי ערים ומונה למהנדס העיר ירושלים. 1903 – 1983.

[15] חיל המשלוח העיראקי במלחמת העצמאות היה חיל משלוח בסדר גודל של אוגדה, שנשלח על ידי עיראק שנשלטה על ידי העוצר עבד אל-אילה בן השושלת ההאשמית, על מנת לסייע לצבאות ערב במאבקם כנגד הקמת מדינת ישראל. חיל המשלוח לחם בעיקר באזור צפון השומרון ובקעת הירדן.

[16] יצחק ג'יבלי,  שירת בפלמ"ח, היה מלוחמי יחידה 101 ומגיבורי פעולות התגמול בשנות ה-50. מראשוני סיירת מטכ"ל ומאוחר יותר שירת בשב"כ. ג'יבלי נודע כאשר בשלב הנסיגה בפעולת תגמול במחנה עזון דרש מחבריו מגדוד 890, בפיקודם של אהרן דוידי ומאיר הר-ציון, שלא יסכנו את עצמם וינטשו אותו על אדמת האויב כשהוא פצוע. ג'יבלי ננטש, ונפל בשבי הירדנים. על מעשהו זה הוענק לו עיטור העוז. 1930 – 2008.

[17]  האינתיפאדה השנייה, הייתה התקוממות פלסטינית אלימה נגד מדינת ישראל, שהחלה בסוף ספטמבר 2000. היא פרצה בתום שלוש שנים של שקט יחסי בין ישראל והפלסטינים, שהופר באירועי מנהרת הכותל ובאירועי יום הנכבה,  2000. האינתיפאדה השנייה מוטטה כמעט לחלוטין את הסכם אוסלו,  והסלימה את הסכסוך לרמה שלא נראתה זה עשרות שנים. במהלכה נמנו אלפי קורבנות בשני הצדדים. נקודת המפנה באינתיפאדה השנייה הייתה מבצע חומת מגן באביב בשנת 2002,  בו צה"ל השתלט מחדש על מרכזי הערים הפלסטיניות ומחנות הפליטים ביהודה ושומרון, תוך מעצרם וחיסולם של מאות מחבלים.

ראה - עמוס הראל, אבי יששכרוף, המלחמה השביעית – איך נצחנו ולמה הפסדנו במלחמה עם הפלסטינים, ידיעות אחרונות, 2004.

יעקב בר סימן טוב, אפרים לביא, קובי מיכאל ודניאל בר טל, העימות האלים הישראלי-פלסטיני 2000–2004: המעבר מיישוב סכסוך לניהול סכסוךמכון ירושלים לחקר ישראל, 2005.

[18] תנועת הג'יהאד האסלאמי ,היא ארגון טרור פלסטיני, בעל אידאולוגיה אסלאמית, המשלב קנאות דתית ולאומנות. הארגון, שהוקם בראשית שנות ה־80 של המאה ה־20 ברצועת עזה, רואה את הטרור ככלי בלעדי לקידום יעדיו, ובראשם חיסולה של מדינת ישראל והקמת מדינת הלכה אסלאמית פלסטינית בכל שטחי ארץ ישראל.

[19] הקרב בג'נין התרחש בעיצומו של מבצע חומת מגן , אחרי חודש מרץ השחור, ששיאו הפיגוע במלון פארק ב-27 במרץ 2002. הקרב במחנה הפליטים ג'נין היה אחד הקרבות הקשים במבצע ומשך אליו את תשומת הלב התקשורתית עקב ההרס הרב, נפילתם של 13 חיילי מילואים ביום אחד וההאשמות של הפלסטינים (שהופרכו) על טבח שהתרחש במחנה. בקרב נהרגו 23 חיילים ישראלים ובין 52 ל-56 פלסטינים, רובם מחבלים חמושים.

ראה – משה יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008, פרק י'.

[20] גדודי חללי אל-אקצא )كتائب شهداء الأقصى,( הוא שם כולל למספר התארגנויות טרור שונות שהוקמו בתחילת האינתיפאדה השנייה וביצעו פיגועי התאבדות וירי כנגד אזרחים וחיילים ישראלים. בעת הקמתם הם היו ארגון מסודר, המקבל מימון והוראות מההנהגה המרכזית של הפת"ח, אך במהלך האינתיפאדה התפוררו למספר רב של תאים מבודדים, שחלקם המשיכו לפעול בהתאם להנחיות בכירי הפת"ח, אך חלקם פעלו באופן עצמאי, וחלק אחר בצמוד להנחיות ומימון של חיזבאללה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *