[בתמונה: יש סוג מסוים של משטרות בדמוקרטיות, בהחלט משקר לאזרחים. המשטרה שלנו כזו... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על שיטור בחברה רב תרבותית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משטרה ופוליטיקאים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'למי שייכת המשטרה' - אמון ולגיטימציה משטרתית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'אתרוג פוליטי' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כותבת קרולין גליק בישראל היום: 

ב- 15 בינואר 2022, "פרץ מחבל אסלאמי חמוש לבית הכנסת "בית ישראל" בקוליוויל, טקסס, והחזיק ברב ובשלושה מתפללים יהודים נוספים כבני ערובה. 11 שעות מאוחר יותר, לאחר שבני הערובה הצליחו לברוח ואנשי הבולשת הפדרלית (FBI) הרגו את המחבל, ניגש מאט דה סרנו, מפקד הזירה מטעם הבולשת, אל העיתונאים במקום, והודיע שהמניע של המחבל לא היה אנטישמי ו'לא היה קשור לקהילה היהודית'." (גליק, 2022).

הנתק המוחלט בין דברי קצין ה־ FBI הבכיר לבין האירוע שעליו פיקד בקוליוויל גרם לסופת ביקורת מצד יהודים אמריקנים. ביקורת דומה נשמעה גם בחלק מערוצי התקשורת בארה"ב. בעקבות התגובות, וגם כתוצאה מהתבטאות הנשיא ג'ו ביידן שהואיל בטובו לכנות את האירוע 'מתקפת טרור' - אם כי לא ידע להגיד "למה המחבל השתמש בביטויים אנטישמיים ואנטי־ישראליים" - שינה ה־ FBI כעבור יום את גרסתו. בסופו של יום התבייתה הדוברות של הבולשת הפדרלית על גרסה, שלפיה אכן האירוע בבית הכנסת היה מתקפת טרור אנטישמית." (גליק, 2022).

[לכתבה המלאה של קרולין גליק ב'ישראל היום', לחצו כאן]

בעיה של העשור וחצי האחרונים? ממש לא!

גליק כותבת עוד כי "בעשור וחצי האחרון, גם ה־ FBI וגם משרד המשפטים האמריקני עברו תהליך של פוליטיזציה ורדיקליזציה. התהליך הזה הביא בשנת 2013 לאכיפה בררנית של דיני מיסוי כנגד ארגונים בעלי השקפות שמרניות ־ רפובליקניות (גליק, 2022).

[בתמונה משמאל: מאט דה סרנו, מפקד הזירה מטעם ה- FBI. הפוליטיזציה של המשטרה היא תופעה רגילה בארצות הברית... התמונה היא צילום מסך]

הוא הביא גם לפעילות בלתי חוקית של זרועות המודיעין האמריקניות נגד הקמפיין לנשיאות של דונלד טראמפ ב־2016. באופן בלתי חוקי ומתוך אינטרסים פוליטיים מובהקים, ראשי ה־ FBI ומשרד המשפטים ניצלו לרעה את סמכותם "כגורמי מקצוע" כדי לנהל חקירה פוליטית לא מבוססת על עובדות כנגד טראמפ ויועציו. חקירות אלה, שעלו למשלמי המיסים עשרות מיליוני דולרים, חיבלו בחופש הפעולה של הנשיא לשעבר וממשלו במשך שנתיים וחצי, תוך פגיעה קשה בשקט הציבורי ובמדיניות הפנים והחוץ של ארה"ב." (גליק, 2022).

אבל, בעיית המעורבות הפוליטית של אנשי משטרה בארצות הברית איננה תופעה חדשה 

מאז נוסד בה מוסד המשטרה, בחצי הראשון של המאה ה- 19. הקשר בין המשטרה והשלטון - מרמת העיר, דרך הרמה המדינתית וכלה ברמת השלטון המרכזי - הוא קשר חזק וסימביוטי, שהסימפטומים שלו מזדקרים מול עינינו בתקופות שבהם גוברת הסטגנציה במערכת השלטונית.

[להרחבת המושג: קיפאון - סטגנציה, לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

וזה לא קורה רק בארצות הברית. זה קיים בסוג מסוים של משטרות מערביות!

אבל, בשביל זה צריך קצת תיאוריה: לאורך ההיסטוריה, התפתחו שני דפוסים עיקריים של משטרות שהתפתחו בעולם המערבי:

• משטרות הכפופות לשלטון, מבית מדרשו של ז'וזף פושה (Joseph Fouché), שהקים עבור נפוליאון בונפארט את מודל המשטרה הממוסדת הראשונה בצרפת ב- 1800. המשטרות הללו היו, באופן מסורתי, חלק מהמערכת השלטונית והמסורת שעליה התעצבה תרבותן הארגונית הייתה מסורת לא דמוקרטית. תרבות ההפעלה שלהן היא שהן קיימות כדי לשמור על השלטון ולמלא את הוראותיו.
  • משטרות ששייכות לאזרחים, על פי המודל המפורסם של משטרת לונדון מ- 1829, שאימצו המדינות המערביות בחבר העמים הבריטי. שהיא פועל יוצא של האמנה החברתית - האזרח מפקיד בידי השלטון חלק מחירויותיו; וזה דואג לו לסדר חיים תקין.

מטבע הדברים, נזהה תופעות - של ניסיונות 'לעגל את המציאות' כדי לרצות את השלטון, האליטות והתקשורת שנותנת להם הד - במשטרות מהסוג הראשון. דוגמה כזו אביא בתת הפרק הבא.

[לאוסף המאמרים על משטרה ופוליטיקאים, לחצו כאן] [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'ג'וזף פושה – האבא המייסד של המשטרות המודרניות', לחצו כאן]

[התמונות הן נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

מקרה בוחן: פרשת הסתרת האונס ההמוני בליל הסילבסטר 2016, בתחנת הרכבת המרכזית בקלן, גרמניה

דוגמה לכך שהתופעה אינה מתנקזת לארצות הברית בלבד, היא פרשת האונס ההמוני בחגיגות ליל הסילבסטר ב- 2016, בקלן, גרמניה:  בערב השנה החדשה 2016, תקף המון שיכור ממוצא ערבי כ-80 נשים בתחנת הרכבת המרכזית בקלן גרמניה. בבוקר שאחרי חגיגות הסילבסטר פרסמה משטרת העיר קלן במערב גרמניה הודעה שגרתית שבה נמסר כי חגיגות ליל הסילבסטר הסתיימו בשלום ולא נרשמו בהן אירועים חריגים, תוך הבעת תודה לשוטרים שפעלו באופן מיטבי במהלך הלילה. לאירועי ההטרדות והאונס במהלך הלילה לא היה זכר בהודעות הרשמיות.

אבל בעולם דינאמי ופתוח אי אפשר להעלים מידע. הנפגעות רצו אל הפייסבוק והאינטרנט התמלא עד מהרה בכל מה שהרשויות חפצו להסתיר. בשלטי ההפגנות בחוצות הערים השתרשה לה המילה Rapefugees, שהיא חיבור בין המילים Rape (אונס) ו- Refugees (פליטים) (ראו בתמונה למטה).

הנה לכם דוגמה נוספת למשטרה הממלאת את רצון אדוניה הפוליטיים, השרויים במצוקה.

[להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן]

[בתמונה: Rapefugees... התמונה מתוך האתר: Business Insider UK. הצלם: REUTERS/Wolfgang Rattay]

וגם אצלנו: מאז פרעות תשפ"א מעלימה המשטרה במכוון מידע מהציבור...

מדינת ישראל עמדה, לאחר אירועי יום ירושלים 2021, בפני מרד של הפלסטינים אזרחי ישראל; תגובת המשטרה בתחילת האירועים הייתה מגומגמת; והאימפוטנציה הזו הביאה להתארגנות עצמית של קיצונים יהודיים. התופעה הזו קרויה ויג'ילנטיות – נטילת החוק לידיים – והיא סימפטום של חוסר ריבונות דה פאקטו. כחלק מהניסיון להרגיע את הרוחות בלוד, אירח המפכ"ל במטה משמר הגבול שבעיר לוד, בערב ה- 18 במאי 2021, את בכירי הציבור הערבי בלוד ורמלה; והבטיח: "נמצה את הדין עם כל הטרוריסטים, מבחינתי זה טרוריסטים משני הצדדים".

[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'התארגנות עצמית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: נטילת החוק לידיים - ויג'ילנטיות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]

[בתמונה: עונת האתרוגים... התמונה המקורית - משתלות גצלר. שם הצלם אינו מצויין. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן. תמונתו של המפכ"ל היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

מאז, נתון הציבור בישראל תחת מערכת מתוכננת ומנוהלת של הסתרה שהמשטרה שותפה לה, והמפכ"ל מתוגמל עבורה בתקשורת. כשהציבור היהודי חזר לשגרה תחת סיסמאות של "דו קיום" לכאורה, המשיך הציבור הערבי בשלו, ללא דיווח משטרתי וללא הד תקשורתי:

• איש לא עודכן כמה שוטרים נפצעו במהלך פרעות תשפ"א (כנראה, כ- 150) ולא התפרסמו צילומים של המפכ"ל שמבקר אותם בבתי החולים (שבשגרה הוא כה אוהב...);
• איש לא עודכן כמה ניידות נשרפו במהלך הפרעות (כנראה, 153).
• איש לא עודכן כמה תחנות משטרה נכבשו ונשרפו במהלך הפרעות, והשוטרים ברחו מהם (אני שומע מספרים, בין 5 ל- 19, תלוי מי ואיך סופרים).
• איש לא עודכן מה באמת עבר על תושבי הערים המעורבות היהודיים, ושהם ממשיכים להיות קרבן להצקה מתמדת מצד שכניהם הערביים.

ואי אפשר לחשוד בה במשטרה, שאיננה אוהבת לפרסם ולדבור...

[בתמונה משמאל: איש לא עודכן... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

את המשפט המסכם בתחום העצוב הזה נתן נדב אייל ב- 21 בינואר 2022 ב- ynet: "המשטרה הצליחה לאחד את הציבור" הוא כתב - "אף אחד כבר לא מאמין לה"... (אייל, 2022).

המסקנה, לתשומת ליבם של אלה, שאמורים לשקוד על רפורמה במשטרת ישראל (יש כאלה?): יש רק מודל שיטור אחד ראוי למשטרה בחברה דמוקרטית: המודל הבריטי. מודל השיטור בהסכמה - 9 העקרונות של רוברט פיל.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'שיטור בהסכמה – 9 העקרונות של רוברט פיל', לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על שיטור בחברה רב תרבותית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משטרה ופוליטיקאים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'למי שייכת המשטרה' - אמון ולגיטימציה משטרתית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'אתרוג פוליטי' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אתרוג ואתרוגים פוליטיים באתר יצור ידע, יצור ידע, 31/1/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על תרבות ארגונית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון – סטגנציה: הארגון נסדק מתחת למעטה הקרח…, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2021), מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/5/21.
• יחזקאלי פנחס (2014), התארגנות עצמית, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2015), ויג'ילנטיות (עשיית דין עצמי) – מחיר אבדן האמון והלגיטימציה של מערכת האכיפה, ייצור ידע, 25/5/15.
• נדב אייל (2022), המשטרה הצליחה לאחד את הציבור. אף אחד כבר לא מאמין לה, 21/1/22, ynet.