[בתמונה: "מל"טים איראניים חמושים מעצבים מחדש את המצב הביטחוני במזרח התיכון"... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי GIII - اثر شخصی. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[לאוסף המאמרים על מטוסים ללא טייס, והשפעותיהם, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

ב- 9 באוקטובר פרסם גלובס מאמר מתורגל מהוול סטריט ג'ורנל ששוה שניתן את ליבנו אליו. הכותרת שבחר העורך, בצדק, הייתה (ראו למטה): "מל"טים איראניים חמושים מעצבים מחדש את המצב הביטחוני במזרח התיכון".

הכתבה מצטטת בכיר איראני שאומר: "פיתוח נשק גרעיני יכול לקחת שנים. לגבי מל"טים, ניתן לעשות זאת תוך כמה חודשים... מל"טים שינו את מאזן העוצמה במזרח התיכון".

ובאמת, במלחמות הקרובות יסתבר לנו כי חיל המל"טים - אותו חיל האוויר של העניים - צפוי להיות לא פחות יעיל, בלשון המעטה, מחיל האוויר הגדול של המטוסים המשוכללים והטייסים המצטיינים.

[לאוסף המאמרים על מטוסים ללא טייס, והשפעותיהם, לחצו כאן]

[למאמרם של בנואה פוקו ודיון ניסנבאום בגלובס, לחצו כאן]

ברבות השנים מאז תום מלחמת העולם השנייה, חילות האוויר הגדולים הפכו יקרים מאוד: סילוניים מורכבים מאוד, דורשים עלויות רכש, תפעול, שידרוג ותחזוקה - לאורך, נניח, 30 שנה - של מאות מליוני דולרים למטוס אחד.

מה שיקר מוחזק במשורה. על כן, הפכו חילות האוויר של רוב המדינות לקטנים מאוד בהתאמה. ככל שהאמירו עלויות הרכש, התפעול והתחזוקה של המטוסים החדישים, בסדרי גודל, כך קטן והלך, בהתאמה, מס' מטוסי הקרב/ההפצצה שבשימוש מבצעי. מרבית מדינות העולם המפותחות, שאינן מעצמות, מחזיקות חיל אוויר קטן שגודלו מסתכם בעשרות בודדות של מטוסי קרב. כך: אוסטריה, דנמרק, שוויץ, פינלנד, ועוד מדינות עשירות לפחות כמו מדינת ישראל.

ההתפתחות הטכנולוגית - של שימוש קרבי במל"טים, משנה לאחרונה את המצב הזה ונותנת יתרון גדול למדינות שמפתחות ומצטיידות במל"טי תקיפה; וכדאי לזכור שמלחמת העולם השנייה כבר לימדה אותנו, שלא הטכנולוגיה מנצחת אלא היתרון לגודל. היכולת לייצר כמויות עצומות של חימוש; ולהביא לשדה הקרב לוחמים רבים, ביחס לגרמנים, היא שהכריעה את המלחמה, למרות יתרונם הטכנולוגי של האחרונים.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

המל"טים התוקפים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות:

1. מל"טים גדולים יחסית שמשגרים פצצות חכמות וטילים מדויקים בדיוק כמו מטוסי קרב רגילים.
2. מל"טים קטנים יחסית משוטטים/מתאבדים על יעד מתוכנן או אקראי.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

עלות הרכש, התפעול והתחזוקה של המל"טים הגדולים למטוס אחד, היא כעשירית - וגם פחות מכך - מעלות הרכש של מטוס אף 35, למשל. העלות המקבילה, ההשוואתית, של המל"טים המתאבדים היא של כאלפית - וגם פחות מכך - מעלות הרכש של ה- אף 35. כאן טמון היתרון הגדול של חיל האוויר של העניים!

הכמויות שניתן לרכוש מהם הם אדירות. לאיראנים יש להם אלפי מל"טים תוקפים, שקשה מאוד יהיה לאתר וליירט את כולם; ושהם מסוגלים לפגוע במטרות נקודה, כמו רכב או חלון, או שדות תעופה צבאיים ודט"קים. במרבית המקרים, עלות היירוט תהיה גבוה מעלות המל"ט. עלות טילי יירוט היא בין מאות אלפי דולרים למיליוני דולרים, בעוד עלות המל"ט המתאבד היא כ- 10,000 דולר בלבד!

את המחיר האלטרנטיבי הזה מול התועלות, צריך להבין היטב, כאשר שבים ומצטיידים במטוסי קרב מאוישים, יקרים להחריד, שניתן יהיה להשמיד על הקרקע בעלות זניחה. במחיר מטוב כזה יכול האויב לרכוש מאות מל"טים, שהם כאמור, פצצות מדויקות ומעופפות. תעשו אתם את החשבון!

בכנס האחרון באוניברסיטת ריכמן, הדגיש שר הביטחון את חשיבות האיום הזה, ונראה מוטרד מאוד, ובצדק! הוא הדגיש כי האיראנים מייצרים מאות מל"טים בשנה. כעת התפרסם דו"ח שמעריך, כי לחיזבאללה כ- 2000 מל"טים.