[בתמונה: היריב שלנו - עוד לפני שומר החומות - כבר הבין שוויתרנו. הוא בז לנו ומקדם את מטרותיו לאט לאט ואנחנו כמו הצפרדע בסיר, מכילים ומתרגלים והמים כבר מבעבעים מזמן! התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על ביטחון הפנים, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]

ניצב אורי בר לב שימש בעבר כמפקד המחוז הדרומי וכנספח המשטרה בארצות הברית ובצפון אמריקה. היה בעצמו מועמד למפכ"ל. הוא כיום איש עסקים, המשמש בהתנדבות כיו"ר עמותת יחידות החילוץ.

*  *  *

ב- 12 בנובמבר 2021 נתן ראש אט"ל הפורש מצה"ל, יצחק תורג'מן, ראיון לטל לב רם ב'מעריב' (ראו הכתבה למטה):

"מה שמאוד מטריד אותי", אמר תורג'מן, "זה צירי התנועה והכבישים המרכזיים; וההשפעה של הפרות סדר אלימות על ביטחון הפנים ותנועת שיירות המובילים של צה"ל. זה נתון שאני חוזה אותו כבעל פוטנציאל משמעותי, לעכב את היכולת לרכז את סדרי הכוחות של צה"ל... זה אומר - לגבי חלק מצירי התנועה, שבעבר תכננו לנסוע עליהם - שלא נעשה בהם שימוש... אני חושב שוואדי עארה זה ציר תנועה שלא נכון להתבסס עליו או להתעמת איתו. זה לא שווה את השקעת המשאבים, צריך להשקיע הרבה סדרי כוחות, ויש לנו צירים חלופיים שתכננו למלחמה. הקמנו חוליות אבטחה שיעסקו באבטחת השיירות. מדובר בחיילים חמושים שהוכנו למשימה הזו ויהיו מצוידים גם באמצעים לפיזור הפגנות".

[לכתבה המלאה של טל לב רם במעריב, לחצו כאן]

משמעות הדברים ברורה. צה"ל ויתר על אחד מצירי הרוחב החשובים במדינה, כי מדינת ישראל ויתרה על ריבונותה חלקים מצפון הארץ. היא גם ויתרה על חלקים מירושלים - כמו שכונת מעלה הזיתים - ועל הערים המעורבות (גם באר שבע, אגב, היא עיר מעורבת לכל דבר ועניין...), שבהן נתונים יהודים להתקפות בלתי פוסקות, בעוד רוב כלי התקשורת הישראלית - המקדמים את אשליית הדו קיום - פשוט מתעלמים, כאילו זו מדינה אחרת.

לפני לא מעט זמן הייתי חניך בפו"ם הצבאי. אז - כמו היום - חלק מהותי מהאיום על צה"ל היה מהצפון, וציר ואדי ערה היה ציר חיוני להעברת מובילי הטנקים לרמת הגולן. אז, לא הייתה שאלה בכלל, שאם ינסו לתקוף את השיירות הללו ולחסום את דרכן, אלה פעולות טרור וגרילה שמחייבות תגובה באש. תוכנן שג'יפ סיור נוסע קדימה; ויורה בכל מי שמפריע למאמץ המלחמתי. מאז האיומים רק התגברו. ואנחנו? מה אנחנו עושים?

תפקידו של צבא זה להרוג אויב ולכבוש גבעה; ומי שמפריע לצבא למלא את משימתו הוא אויב - בין אם מבפנים ובין אם מבחוץ. גם בספר החוקים שלנו, המסייע לאויב בעת מלחמה דינו מוות. כשהצבא מחפש צירים חלופיים כדי להימנע מעימות - במקום להבהיר שיפתח את הציר באש -  הוא מזרז במו ידיו את תהליך הסטגנציה וההתפוררות שפשה בנו.

[להרחבת המושג: 'סטגנציה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התפוררות', לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

אנחנו מתבלבלים. העיסוק החולני הזה במושג הטקטי הקרוי 'הכלה' הפך לשיתוק אסטרטגי שתוצאותיו מי ישורן. הפכנו מדינה בהכלה:

• אנחנו מכילים חיילי אויב שמגיעים עד לפתח הגדר ויורים פנימה;
• אנחנו מכילים הסתובבות חופשית של בדואים במחנות צה", גניבות סיטונאיות של נשק כולל מסווג - והעברתו לעזה;
• אנחנו מכילים תקיפות חיילים כדי לשדוד את נשקם;
• אנחנו מכילים ומפקירים יהודים בערים מעורבות ושכונות כמו מעלה הזיתים;
• אנחנו מכילים את האוטונומיה הערבית ונוסעים בדרכים חלופיות;

ואיפה זה יעצר? זה לא יעצר!

בפרעות בערים המעורבות - שבהן נתנו לערבים לשחוט יהודים - הייתה חובה לירות כדי להרוג. לא בהיבט הטקטי אלא דווקא האסטרטגי. כך מתנהגת מדינה גאה ששומרת על ריבונותה; וכשזה ברור לצד השני, הוא לא מנסה אפילו. אבל הצד השני מבין משהו אחר לחלוטין... היריב שלנו - עוד לפני שומר החומות - כבר הבין שוויתרנו. הוא בז לנו ומקדם את מטרותיו לאט לאט ואנחנו כמו הצפרדע בסיר, מכילים ומתרגלים והמים כבר מבעבעים מזמן! אנחנו כבר מזמן בכאוס, אבל התרגלנו; והכאוס מתגבר והולך: מי שמתעלם מהתקפות על שכונת מעלה הזיתים בירושלים, ימצא את ההתקפות הללו בקרוב גם בתל אביב וגם בלב ירושלים.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'הכלה', לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

אם לא נתעורר - ואינני סבור שנתעורר לפני שהקטסטרטופה תכה בנו - נגלה את הכאוס שאנו מצויים בו במלחמה הבאה, שתחזיר אותנו למלחמת העצמאות, ותחייב מלחמה על הצירים בתוך ישראל, כשמשפחות הפשיעה הערביות הופכות בין יום לצבא השחרור של הפלסטינים תושבי ישראל. מי שרוצה ריבונות בשטח שאינו בריבונותו חייב לכבוש אותו קודם; ובמלחמה אין רחמים: אויב דינו מוות. חד משמעית. המסר צריך לעבור לכל גורמי הביטחון: "יש ריבון במדינת ישראל וריבונות היא לפני הכל!" בכיבוש מחדש הזה, אל תבנו על המשטרה. משטרת ישראל איננה צבא כיבוש. יתרה מכך. עוד במרד הערבי בתחילת המילניום, החליטה המדינה - בהקימה את ועדת אור ובקבלה את המלצותיה - ששוטרים לא יגנו יותר באש על יהודים מפי ערבים. מי שרוצה שהשוטרים יתערבו, יתכבר ויגבה אותם באופן חוקי. היום לשוטרים אין גיבוי משפטי, אין גיבוי פיקודי ואין גיבוי ציבורי. אם שוטר ידע - שכשהוא יורה במי שזורק בקבוק תבערה יש לו גיבוי וגם טופחים לו על השכם; אם שוטר יטמיע שלשרוף בית כנסת זה לא פשיעה; ולחסום ציר זה לא פשיעה, אלה טרור וחתרנות - הוא יפעל כמצופה ממנו. אבל, הוא יודע מה מחכה לו והוא מעדיף להתחבא עד יעבור זעם!

[להרחבת המושג: 'טרור', לחצו כאן]

[בתמונה: היריב שלנו - עוד לפני שומר החומות - כבר הבין שוויתרנו. הוא בז לנו ומקדם את מטרותיו לאט לאט ואנחנו כמו הצפרדע בסיר, מכילים ומתרגלים והמים כבר מבעבעים מזמן! התמונה היא צילום מסך]

ציבור גדול - שמובל על ידי תקשורת בעייתית - משחק ב'נדמה לי'; והוא יתעורר מאוחר מידי, לתוך הקטסטרופה. בהיעדר משטרה וצבא שמגינים על אזרחים תיווצרנה מיליציות אזרחיות וייאגר נשק גם מהצד היהודי. אזרחים יילחמו באזרחים; ואז, כמות הדם שתישפך בשני הצדדים תהיה גבוהה לאין שיעור מהדם שאותו ניסו כולם למנוע ב'הכלה'; וגם הנזק הבינלאומי, יהיה אז בלתי הפיך!

[לאוסף המאמרים על ביטחון הפנים, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על תרבות ארגונית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון – סטגנציה: הארגון נסדק מתחת למעטה הקרח…, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), התפוררות: סופה של מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טרור - להרוס כדי לבנות סדר חדש, ייצור ידע, 19/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), אסטרטגיית ההכלה – השלמה והתמודדות תגובתית…, ייצור ידע, 31/12/19.