תקציר: הפעם באירועים של החודש לפני: רצח הסופר יוסף חיים ברנר; מבצע מטאטא במלחמת השחרור; הפריצה לכלא עכו; הקמת הפלמ"ח; פרסום הספר הלבן השלישי; תליית אלי כהן בדמשק; פטירת רבי סעדיה גאון; לכידת אדולף אייכמן; מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א; ועוד…

[לקובץ המאמרים 'החודש לפני' של קובי ביטר, לחצו כאן]

עודכן ב- 1 במאי 2023

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

‏הפעם באירועים של לפני: 

• רצח הסופר יוסף חיים ברנר;
• מבצע מטאטא במלחמת השחרור;
• הפריצה לכלא עכו;
• הקמת הפלמ"ח;
• פרסום הספר הלבן השלישי;
• תליית אלי כהן בדמשק;
• פטירת רבי סעדיה גאון;
• לכידת אדולף אייכמן;
• הקמת תנועת הנוער בני עקיבא.

2.5.1921 נרצח ביפו הסופר יוסף חיים ברנר

בשנת תרפ"א החלו הערבים בפרעות נגד היישוב היהודי בארץ ישראל בעיקר באזור אצבע הגליל, בירושלים וביפו כחלק מהתנגדותם להצהרת בלפור ולהחלטות ועידת סן-רמו אשר על פי חבר הלאומים (הארגון הבינלאומי הקודם לאו"ם) על הקמת מדינה ריבונית לעם היהודי. 

ב-1 במאי הייתה תהלוכה ביפו אשר הפכה לתהלוכת שטנה נגד היהודים והערבים החלו להכות את היהודים שבאזור. מיפו התפשטה האלימות לישובים באזור פתח-תקווה, רחובות ובעוד מספר יישובים. במהלך הפרעות נרצחו 47 יהודים ומעל 200 נפצעו. בין ההרוגים היה יוסף חיים ברנר (ראו תמונה משמאל) אשר נרצח בפאתי ביתו שבאבו-כביר.

ברנר נולד ברוסיה בשנת 1881 ובגיל צעיר החל לכתוב בשפה העברית בשנת 1909 עלה לארץ ועסק בתחילה בחקלאות כדי להגשים בגופו את הרעיון הציוני. אך עד מהרה נטש את עבודת האדמה לטובת הספרות. הוא כתב מאמרי ביקורת רבים המתייחסים למצב בארץ, וכן כתב בעיתונים שונים. למחייתו עסק בהוראה, הוא לימד ב"גימנסיה הרצליה" אשר הוקמה בתל אביב ושימש גם כמורה לעולים חדשים. בזמן גירוש היהודים מתל אביב על ידי התורכים עבר לחדרה. כאשר כבשו הבריטים את ארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה ב-1917 חזר ליפו וערך את כתב העת "האדמה" על שמו נקרא הקיבוץ "גבעת ברנר" (ראו תמונה למטה), וכן נקראו על שמו רחובות, בתי ספר ומוסדות תרבות בערים השונות בארץ.

3.5.1948 "מבצע מטאטא" (מלחמת השחרור)

(נלקח מתוך אתר הפלמ"ח ככתבו וכלשונו)

מבצע משני של ה'הגנה', שנערך במסגרת מבצע 'יפתח', בימים 3-4 במאי 1948 ונועד לטהר מאוייב את השטח המשתרע בין הכינרת לעמק החולה, משני עברי הכביש טבריה-מטולה, עד לירדן בצד המזרחי. את עיקר הפעולה ביצעו יחידות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח, תוך הסתייעות בכוחות מקומיים. הכוחות יצאו עם שחר מהמחנה הצבאי שליד ראש-פינה ('פילון') והחלו להתקדם ברגל, כשהם סורקים את כל השטח באופן יסודי ופוגעים בכל גורם עויין שהיה מצוי במרחב.

פלוגה ד', בפיקוד שייקה גביש (ראו תמונה משמאל), יצאה לכפר אל-זנגריה. כאשר הרגישו בהם אנשי הכפר, מיהרו להימלט לעבר סוריה, כשהם מנסים להבריח את עדריהם עימם.

בתי הכפר פוצצו ע"י חבלני הפלוגה. הפלוגה של 'חקה' - יצחק חופי - הוסעה לטבחה וסרקה ברגל את אזור עמק הבטייחה, מחסלת בדרכה מאהלי בדואים. ניתנה הוראה מפורשת שלא לפגוע במנזרים ובכנסיות, וכאשר הסתבר לחקה שנעשתה בהם ביזה - הגיב בחומרה. הערבים שהתגוררו ממזרח לכביש, עד לירדן, נמלטו לסוריה, לבד מבני השבט הבדווי ערב אל-הייב, שהצטרפו בגלוי לצד היהודי ולקחו בהמשך חלק בפעולות צבאיות בגליל. כתוצאה מהמבצע חובר הגליל העליון אל שאר חלקי הארץ ונתאפשרה תחבורה חופשית אליו וממנו, ללא צורך בנסיעה בשיירות עם אבטחה. ההשתלטות על השטח ובריחת הערבים ששכנו בו ניתקה מסוריה את הערבים שלא ברחו - בעיקר בעמק-החולה ובצפת. הניתוק ערער את ביטחונם, והיווה השפעה שלילית על המורל שלהם.

4.5.1947 הפריצה לכלא עכו

בתקופת המנדט הבריטי שימש מבצר עכו כבית-סוהר, בו ישבו אסירי המחתרות ובו הועלו לגרדום שמונה מלוחמי האצ"ל. בית הסוהר בעכו היה המבצר השמור ביותר בארץ, מוקף חומות וחפיר עמוק שהקיף את המבצר ממזרח ומצפון, בעוד הים נמצא ממערב. המבצר שכן בליבה של עיר ערבית שלא היו בה תושבים יהודים. עמיחי פגלין ("גידי", שעל שמו נקרא מוזיאון האצ"ל שליד הדולפינריום בתל-אביב), ראש חטיבת התכנון וקצין המבצעים הראשי, סייר בעכו מחופש כערבי, ולאחר בדיקה יסודית הגיע למסקנה כי הפריצה אפשרית, אולם הצלחת המבצע תלויה ביכולת האסירים להגיע אל הקיר הדרומי בכוחות עצמם. לשם כך הוברחו אל תוך בית-הסוהר חומר-נפץ וכן נפצים ופתיל. באותו זמן היו כלואים בבית-הסוהר 163 יהודים, מתוכם 60 אנשי האצ"ל, 22 אנשי לח"י ו-5 אנשי ההגנה. היתר היו אסירים פליליים וכן 460 ערבים.

מפקדת האצ"ל החליטה שרק 41 אסירים ישוחררו (30 אנשי האצ"ל ו-11 אנשי לח"י) וזאת בגלל היכולת המועטה למצוא מקום מסתור לבורחים. ביום הפריצה התלבשו עשרים לוחמים במדי יחידת המהנדסים הבריטיים ועוד שלושה לבשו לבוש ערבי. כל הלוחמים עלו לשיירת מכוניות שכללה משאית צבאית, שני טנדרים צבועים בצבעי הסוואה בריטיים ושני טנדרים אזרחיים. בראש השיירה נסע ג'יפ הפיקוד וליד הנהג ישב  "שמשון" (דב כהן, מפקד המבצע) בלבוש קפטן בריטי וחזהו עטור מדליות שקיבל במסגרת שירותו הצבאי בצבא הבריטי. כשהגיעה השיירה לעכו, נכנסו שני הטנדרים הצבאיים אל תוך השוק, בעוד המשאית חיכתה ליד השער. מאחת המכוניות הורדו סולמות ו"יחידת ההנדסה" צעדה לעבר בית-המרחץ הטורקי (הצמוד לבית הכלא) כדי "לתקן" את קווי הטלפון. הם טפסו בעזרת סולם על הגג המתחבר אל חומת המבצר והניחו את חומר הנפץ. במקביל התמקמו שני כוחות נוספים על דרכי הגישה על מנת למנוע מכוחות בריטים להגיע למקום.

בסביבות השעה ארבע אחר הצהרים נשמע פיצוץ וחומת הכלא נפרצה. הקבוצה הראשונה של הבורחים החלה לרוץ לכיוון הפרצה תוך שהיא מפוצצת את מנעולי השערים. במקביל הדליקה הקבוצה השנייה אש ויצרה מחסום אש בפני כניסת שוטרים למסלול הבריחה. אנשי הקבוצה השלישית זרקו רימוני הלם לעבר הגג והבריחו את הסוהרים שניצבו שם. בתוך כל המהומה שנוצרה מן ההתפוצצות, היריות והאש, הגיעה קבוצת הבורחים לפתח היציאה, שם עלתה הקבוצה הראשונה לטנדר. ואולם, הנהג טעה ונסע לכיוון חיפה במקום לנסוע לכיוון מזרח. ליד החוף הם נתקלו בקבוצה של חיילים בריטיים שיצאו לרחוץ בים ובהבחינם בטנדר פתחו באש. הטנדר ניסה לחזור על עקבותיו, אולם הוא נתקל בקיר בית-הקברות והתהפך. מתוך 13 הבורחים בטנדר 5 נהרגו, 6 נפצעו ורק 2 לא נפגעו מן היריות. הפצועים ושני הבריאים הוחזרו אל הכלא.

תקלה נוספת קרתה ליחידת החסימה בפיקודו של אבשלום חביב יחד עם מאיר נקר ויעקב וייס (אשר עלו לגרדום לאחר מכן) אשר לא שמעו את אות הנסיגה ונשארו בשטח גם לאחר שיתר היחידות כבר עזבו את עכו ולאחר קרב ארוך נתפסו ונאסרו. גם יחידת החסימה השנייה, נתפסה בידי הבריטים. יתר הבורחים והתוקפים שהיו במשאית ובטנדר השני, הצליחו לצאת בשלום את עכו. הם הגיעו עד לקיבוץ דליה שבכרמל, שם השאירו את המכוניות וצעדו ברגל לעבר בנימינה. למחרת בבוקר פוזרו ברחבי הארץ למקומות שהוכנו עבורם מראש.

בסיכום הפעולה התברר שמספר האסירים שהצליחו לצאת לחופשי הגיע ל-27 (20 אנשי אצ"ל ו-7 אנשי לח"י). 9 לוחמים נהרגו בהיתקלויות עם כוחות הצבא הבריטי: 6 מן הבורחים ו-3 מן המשחררים. 8 מהבורחים, חלקם פצועים, נתפסו והוחזרו לכלא. בנוסף, הובאו למאסר 5 מן המתקיפים שלא הצליחו לחזור לבסיסם. האסירים הערבים נצלו את המהומה שנוצרה ו-182 מהם ברחו מבית הסוהר. למרות מחיר הדמים הכבד, תוארה הפעולה על-ידי כתבי-חוץ כ"פריצת בית הכלא הגדולה בהיסטוריה" ולטענת היסטוריונים רבים פעולה זו האיצה את החלטת הבריטים לוותר על המנדט שלהם בארץ ישראל.

הנה הפריצה לכלא עכו כפי שתוארה בסרט: אקסודוס...

10.5.21 מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א

מבצע שומר החומות היה מבצע צבאי רחב-היקף של צה"ל ברצועת עזה, שהחל ביום ירושלים, 10 במאי2021, לאחר שארגוני הטרור הפלסטיניים בהובלת חמאס החלו בירי רקטות מסיבי לעבר ירושלים במהלך מצעד הדגלים ובהמשך גם לגוש דן, השפלה, הנגב והשרון. המבצע נמשך עד להפסקת האש שנכנסה לתוקפה ב-21 במאי, בשעה 02:00 בלילה, בתיווך מצרים.

במקביל, ב-10 וב-11 במאי, התקיימו הפגנות אלימות של תושבים ערבים בערים המעורבות, שבהם הוצתו בתי יהודים ורכביהם; הוצתו פחי אשפה, נשברו תחנות אוטובוס, ושיגרו נפצים וזיקוקים לעבר כוחות המשטרה שהיו במקום. משטרת ישראל, לאור ניסיונה במרד הערבי הקודם באוקטובר 2000, נמנעה מלהתערב במהומות מחשש לאירועים אלימים שבערבו של יום תואשם היא ביצירתם.

[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן]

15.5.1941 הוקם הפלמ"ח – פלוגות המחץ

בתאריך זה הוקם פורמאלית הפלמ"ח (פלוגות המחץ) שהיה הבסיס להקמתו של צה"ל לאחר הקמת המדינה. החשש מאפשרות של פלישה גרמנית לארץ ישראל בזמן מלחמת העולם השנייה היווה את הרקע להקמת הפלמ"ח. הפלמ"ח הוקם על פי החלטת מפקדת ההגנה, במאי 1941, עם התקרבות צבאות גרמניה לגבול מצרים, לאחר השתלטותם על ארצות צפון אפריקה והמדבר המערבי.

הפלמ"ח נועד לשמש עתודה קרבית ארצית, המוכנה לפעולה מיידית. הוקמו מספר פלוגות של הפלמ"ח שהודרכו ע"י קצינים בריטים. הבריטים היו מעוניינים במחתרת מקומית, שתבצע, במקרה של כיבוש א"י, בידי הגרמנים, פעולות של הטרדה, חבלה וריגול. ניתן אישור להקמת כוח של מאות לוחמים יהודים מובחרים, שיוכשרו למשימות של לוחמה זעירה. בנוסף, הוקמו המחלקה הגרמנית, שנועדה להילחם מעבר לקווי האויב הנאצי, והמחלקה הערבית, מחברי ההגנה דוברי ערבית, אשר פעלה בין ערביי א"י ובארצות השכנות.

חברי הפלמ"ח הוכשרו גם לימאות (פלי"ם) ולטייס וכן לתפקידי מודיעין מעבר לקווי החזית באירופה (חלקם נתפסו ע"י הנאצים והוצאו להורג). לאחר מפלת הצבא הגרמני במדבר המערבי, השתנה יחסם של הבריטים, והפלמ"ח שלא נאלץ לרדת למחתרת, בעיקר בהתיישבות העובדת ובקיבוצים. אנשי הפלמ"ח חילקו את זמנם בין עבודה לאימונים, והקימו גרעיני תנועות נוער להתיישבות. סמל הפלמ"ח היה שתי שיבולים זקופות, שביניהן מונחת באלכסון חרב, המסמל שילוב של התיישבות וביטחון. אנשי הפלמ"ח חונכו על ערכי ההתנדבות, הרעות והחלוציות, תוך מסעות מתמידים להכרת הארץ, אימונים, עבודה במשקים, ערבי שיחות, שירה סביב המדורה ויצירת הווי מיוחד. המשטר הצבאי בפלמ"ח, היה מבוסס על הכרה ומשמעת פנימית, לא היו סימני דרגות, והמפקדים לא נזקקו לסממני שררה.

[בתמונה: מפקדו הראשון של הפלמ"ח, היה יצחק שדה, וב-1945, החליף אותו יגאל אלון. התמונה באדיבות אתר יד לשריון]

מפקדו הראשון של הפלמ"ח, היה יצחק שדה, וב-1945, החליף אותו יגאל אלון (ראו תמונה למעלה). בשנים 1945-48 ביצע הפלמ"ח פעולות רבות, ביניהן הפריצה למחנה עתלית, פיצוץ מתקני הרדאר של הבריטים בהר הכרמל, החבלה בגשרי כבישים ורכבות המובילים לארצות השכנות (ליל הגשרים).  בנוסף סייעו אנשי הפלמ"ח בפעולות ההעפלה והעלייה הבלתי-לגאלית ביבשה. עם פרוץ מלחמת העצמאות היה הפלמ"ח הכוח המגויס העיקרי, בשלב הראשון של המלחמה, עד מאי 1948. יחידות הפלמ"ח היו פרוסות ברחבי א"י ופעלו, בגליל, בשיירות ובפריצת הדרך לירושלים, בהבטחת צינור המים לנגב ובשמירה על הקשר בין הישובים.

גדודי הפלמ"ח אוגדו ל-3 חטיבות: יפתח, הראל והנגב. כוחותיו שיחררו את צפת והגליל העליון, כבשו את פרוזדור ירושלים, פעלו בנגב והגיעו בתום המלחמה במקביל עם חטיבת גולני, לאילת (מבצע "עובדה"). הפלמ"ח פורק על פי הוראת ראש הממשלה ושר הבטחון, דוד בן-גוריון, ב-7 בנובמבר 1948, במטרה להקים צבא סדיר ואחיד. רבים ממגויסי הפלמ"ח הגיעו לעמדות בכירות בצה"ל. חניכי הפלמ"ח הקימו ישובים רבים וקיבוצים, ובהם: משאבי שדה, ארז, הראל, נתיב הל"ה, פלמחים, בית קשת, חוקוק, ועוד

כ"ח אייר תרצ"ט 17.5.1939 פורסם "הספר הלבן" השלישי

בשנת 1939 נראתה באופק מלחמת העולם השנייה, והבריטים ששלטו בארץ ישראל והיו אויביהם העיקריים של גרמניה הנאצית בערבים לצידם. הערבים ניצלו מצב זה ולחצו על הבריטים בנושאי ארץ ישראל והבריטים בניסיונם למצוא חן בעיני הערבים וכן מגישתם האנטי יהודית נקטו במדיניות פרו ערבית. במסגרת זו הם הורידו את מס' אשרות הכניסה ואףהחליפו את הנציב  ווקופ (הפרו ציוני) בנציב מק-מייקל הפרו ערבי. לבסוף גם פרסמו את הספר הלבן השלישי של מקדונלד שעיקריו היו שהמדינה שתקום בארץ תהיה דו לאומית, אולם בעלת רוב ערבי. בנושא העלייה הוחלט שהעלייה תיעצר ובחמש השנים הבאות יעלו רק 75 אלף יהודים, ולאחר מכן העלייה תהיה מותנית באישור הערבים. בנושא ההתיישבות יאושר ליהודים להתיישב רק באזורים מועטים בארץ.

הספר הלבן ביטא נסיגה מלאה מכל הצהרת בלפור והמנדט. היהודים נתקלו במצב בו הם בסכנה קיומית בגלל עליית הנאצים בעולם, הספר הלבן שהיה עדיין טעון אישור לא אושר מעולם, אך למרות זאת יושם. היהודים היו חייבים להיאבק בשתי חזיתות וכמו שאמר בן גוריון "יש להילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן ויש להילחם בספר הלבן כאילו אין היטלר". (מכאן למד רבין ז"ל את המשפט "נילחם בטרור כאילו אין הסכם שלום ונמשיך בהסכם השלום כאילו אין טרור"!!!!) היהודים הגיבו בשלוש חזיתות שונות: הרחבת ההתיישבות (יישובי חומה ומגדל), הרחבת ההגנה והתחלת פעולות יזומות נגד הערבים ("לצאת מהגדר" על פי שיטתו של וינגייט) והמשך העלייה הבלתי חוקית.

18.5.1965 הוצא להורג אלי כהן – "האיש שלנו בדמשק"

אלי כהן (ראו תמונה משמאל) איש המוסד שריגל לטובת ישראל והגיע למעמד בכיר בצמרת השלטון הסורי הוצא להורג בדמשק. אלי כהן נולד באלכסנדריה שבמצרים שם היו היהודים מגובשים בקהילה משגשגת והיו חופשיים לפתח את תרבותם היהודית ולשמור על זיקתם למדינת ישראל. אביו ואימו העניקו לכל ילדיהם חינוך יהודי והשכלה כללית רחבה. שפות הדיבור בבית היו ערבית וצרפתית. אלי כהן היה תלמיד מצטיין ונטה ללמוד שפות ומקצועות ריאליים. בסיום ביה"ס העממי, עבר לבי"ס תיכון צרפתי ואח"כ למד שנה בפקולטה להנדסה באוניברסיטה באלכסנדריה. ב- 1944, כשמלאו לו עשרים שנה, הצטרף אלי כהן לתנועה הציונית. הוא התמסר לפעילות ציונית חשאית מלאה והקדיש לה את רוב זמנו.

 לאחר מבצע "קדש" עלה ארצה בעקבות משפחתו, התחתן עם נאדיה ונולדה להם בת בשם סופיה. תחילה עבד ב"המשביר". לאחר זמן מה הגיש מועמדותו לקהיליית המודיעין וזמן קצר הועסק כמתרגם. אלי כהן גויס למודיעין ב- 24 במאי 1960 וב- 10 ביוני הודיעו לו שעבר בהצלחה את כל המבדקים ועתה מתחיל שלב האימונים המעשי. ה"מוסד" בנה לאלי כהן זהות חדשה של איש עסקים בשם כאמל אמין תאבת' שחי בבואנוס איירס וחוזר לסוריה. אלי כהן ענה על שני תנאים בסיסים להצלחה במילוי התפקיד – חזות חיצונית נאותה וידיעת השפה הערבית.

כדי לאמץ זהות חדשה למד אלי את עיקרי דת האיסלם ואת עיקרי הדברים שעליו לדעת כאיש עסקים סורי. לאחר התאקלמותו בקהילה הסורית בארגנטינה עבר אלי כהן לסוריה. הוא קשר קשרים עם אנשי הביטחון הסורים והמערכת הצבאית. אלי כהן שכר דירה מול משרדי המטכ"ל הסורי כשאת מכשירי המורס שלו הסתיר במנורה של אחד החדרים. בעזרת מכתבי המלצה שהביא מארגנטינה, החל לטפח קשרים כ"סוחר עשיר" העוסק ביבוא ובעיקר ביצוא לאירופה.

במרץ 1963, זמן קצר לאחר ששב ממסע עסקים בארגנטינה, התחוללה הפיכה בסוריה ואנשי ההנהגה החדשה היו קרובים לאלי כהן. לכבוד ההפיכה אירגן אלי כהן נשף מפואר לכל תומכי המשטר החדש. אלי כהן חדר לחוגים רחבים וסיפק בין היתר מידע על התוכניות להטיית מקורות הירדן ועל הסיוע שהגישו הסורים לארגוני החבלה הפלשתיניים. כמו כן סיפק מידע רב על הצבא הסורי והיערכותו ברמת הגולן. בראשית ינואר 1965, בעת ששידר מברק לישראל פרצו אנשי בטחון סורים לדירתו של אלי כהן ולכדוהו בשעת מעשה. תחילה ניסה "כאמל אמין תאבת" להעמיד פנים, כמי שאינו מבין מדוע נעצר. לאחר שעונה בחקירה הודה שהוא סוכן ביון ישראלי ושמו אלי כהן. במשך 4 שבועות רצופים נחקר אלי כהן. החקירה היתה מלווה עינויים אכזריים ביותר. המוסד מיהר להודיע על כך לנאדיה אשתו וב-24 בינואר הודיעה סוריה רשמית על המעצר. משפטו של אלי כהן התנהל בדלתיים סגורות.

במשך מספר חודשים עשתה ממשלת ישראל מאמצים כבירים להשיג את שחרורו או לעכב את משפטו, בתקווה להביא להחלפתו במרגלים סורים. ישראל הציעה כספים, מודיעין לגבי יריבי המשטר בדמשק ותרופות. ישראל גם הפעילה ראשי מדינות, מלכים, אפילו את האפיפיור, אך לשווא. ביום הוצאתו להורג בתליה ביקש אלי כהן מרב הקהילה שיתקשר עם בני משפחתו וימסור להם כי מילא חובתו עד תום ונשאר נאמן לעמו ולארצו עד הרגע האחרון. משאלתו האחרונה היתה לכתוב מכתב פרידה לאשתו ולילדיו וכך כתב: "נאדיה יקירתי, משפחתי היקרה. אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקוה שתישארו תמיד מאוחדים. אני מבקש מאשתי שתיסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו... יום יבוא וילדי יהיו גאים בי. ולך נאדיה יקירתי, את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדינו. בנושא זה את חופשיה לגמרי. אני מבקש ממך לא להתאבל על מה שקרה, אלא להסתכל על העתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי".

עד ליום זה מסרבים שלטונות דמשק להעלות את עצמותיו של אלי כהן לארץ. משפחתו של אלי כהן טוענת (וכנראה בצדק רב) שממשלת ישראל לא עושה די על מנת לדרוש את העלאת עצמותיו. לפני מספר שנים היתה נאדיה אלמנתו של אלי כהן, בין מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות שנערך בהר הרצל.

21.5.942 נפטר רבי סעדיה גאון

הרב סעדיה גאון (הידוע גם בכינוי הרס"ג – רב סעדיה גאון; ראו תמונה משמאל) נולד במצרים ובגיל צעיר התגלה כנער מחונן. עוד לפני שהיה בן עשרים פרסם את ספר "אגרון" שהוא מילון עברי-ערבי. הרב סעדיה גאון זיהה שתורה מתחילה להישכח מישראל היות ולא כולם שלטו בשפה העברית ובשפה הארמית, לכן החליט לתרגם לערבית את ספר התורה והיה הראשון שכתב פירוש לגמרא ולמשנה. בנוסף, למד הרב סעדיה גאון גם פילוסופיה ומדעים. רב סעדיה גאון נחשב לגדול הדור באותה תקופה.

כשהיה בגיל 23 החל את העימות הגדול שלו כנגד כת הקראים. כת זו צמחה כ- 150 שנה קודם לתקופתו, על רקע אישי שמנהיגה לא קיבל את משרת ראש הגולה ולכן יצר סביבו כת שלמה שהטיפה להכרה רק בתורה שבכתב ולא הכירה בתורה שבע"פ – המשנה, הגמרא וספרות ההלכה (בדומה לצדוקים בימי בית שני). כת זאת גדלה בתקופת השלטון המוסלמי והחלה לכרסם ביהדות המסורתית, ובפעילותו הצליח למנוע סחף זה.  אגב, עד היום חיים בישראל קבוצת אנשים המשייכים עצמם לכת הקראים. קהילות קראיות קיימות ברמלה, שבה נמצא מבנה "מרכז היהדות הקראית העולמית", באשדוד, באופקים, בבאר שבע, בקרית גת, בבת ים, בירושלים ובמושבים מצליח ורנן. בסך הכול ישנם 11 בתי כנסת קראים בארץ.

התמודדות נוספת וחשובה היתה לרב סעדיה בנושא נכונות הלוח העברי. בשנת 921 היתה מחלוקת בשאלת עיבור החודש ובשנה זו יהודי בבל ויהודי ארץ ישראל חגגו את החגים בימים שונים. כשהסתיימה השנה הבין רב סעדיה גאון שיש בעיה אמיתית שבה יהודי העולם יחגגו את ראש השנה ויום הכיפורים במועדים שונים (מה ששיחק לטובת הקראים), לכן נכנס לעובי הקורה וחיבר ספר בשם "ספר המועדים" בו הוא מוכיח ששיטת חכמי בבל היא הנכונה. מאבק זה לא היה קל, אולם לבסוף קיבלו חכמי ישראל את דעתו. כשהיה בבבל התמנה לראש ישיבת פומפדיתא ולאחר מכן ישיבת סורא. בתקופת כהונתו פרחה הישיבה, אולם מסיבות שונות הוטל עליו חרם ונידוי על ידי ראש הגולה ורבי סעדיה גאון נאלץ לברוח ולהסתתר במשך שבע שנים שבסיומן התפייס עם ראש הגולה והוכר כ"גאון".

רב סעדיה גאון היה המלומד היהודי הראשון שעסק בתחומי היהדות בגישה מדעית שיטתית (כמו במקרה של עיבור החודשים). הוא הציג את השכל האנושי כאחד מיסודות האמונה וכאמצעי להבנת התורה. רב סעדיה גאון דיבר בשבחה של החוכמה ומנה את הישגיה בתחומים השונים – בתחומי החקלאות, המדע, השלטון ועוד. הוא התייחס גם לתחום האסתטי – לטוב וליפה בעולם, למשל: להשפעת הצבעים והצלילים על מצב רוחו של האדם.

רבי סעדיה גאון כתב ספרים רבים שהידוע ביניהם הוא ספרו הפילוסופי "ספר האמונות והדעות". ספר זה עוסק בנושאים של בריאת העולם, מציאות ה', טעמי המצוות, ההשגחה, הגאולה, התורה שבכתב והתורה שבע"פ, הדתות, הפילוסופיות, העולם הבא, שכר ועונש, מוסר ועוד. רבי סעדיה גאון נפטר בגיל צעיר – 60, אולם הצליח להשאיר את חותמו ב"עולם הספרים היהודי". הוא הניח ספרות רחבה שעליה התבססו בהמשך הרמב"ם ועוד פוסקי הלכה חשובים.

23.5.1960 אדולף אייכמן הצורר הנאצי נלכד והובא לארץ ישראל

אדולף אייכמן היה "המוצא לפועל" הראשי של תוכנית הנאצים להשמדת העם היהודי. בשנת 1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה וכניעתה של גרמניה הנאצית, הצליח אייכמן להימלט מגרמניה – ולהתחמק ממשפטי נירנברג שבהם נשפטה רוב צמרת המנהיגות הנאצית. אייכמן מצא מקלט בארגנטינה, וחי שם עם אשתו וילדיו בעיר הבירה בואנוס איירס, ברח' גריבלדי, תחת שם בדוי ריקרדו קלמנט. מדינת ישראל, באמצעות השירות החשאי (ה"מוסד"), החליטה לעשות כל מאמץ כדי למצוא את אדולף אייכמן ולהביאו למשפט בישראל. בשנת 1952 החלו החיפושים אחריו, וחמש שנים עברו עד שהשירות החשאי הישראלי קיבל מהתובע הכללי של מדינת הסן בגרמניה את המידע המיוחל והמכריע על הימצאותו של אייכמן בארגנטינה ועל זהותו הבדויה.

המוסד הרכיב צוות סוכנים בראשות של רפי איתן אשר התחקו על הרגליו. בכל ערב חזר הביתה קלמנט-אייכמן באוטובוס, וירד בתחנה שברחוב סן פרננדו. ערב אחד חלף בדרכו על פני מכונית עם אורות כבויים שחנתה בצד הדרך. "אדוני" פנה אליו אלמוני מתוך המכונית, "אתה הוא ריקרדו קלמנט? אייכמן הנהן בראשו ובכך חרץ את גורלו. אייכמן הוכנס למכונית והובא למקום מסתור שם היה עם חוטפיו במשך 11 יום, כשבזמן זה תוכננה הבאתו לארץ. אייכמן הורדם ותוך שהוא נשען על שני אנשי מוסד הוברח בטיסה לישראל. בצהרי יום שני, כ"ו באייר תש"ך (1960) העביר קול ישראל בשידור ישיר מן הכנסת את הודעתו הדרמטית של ראש הממשלה דוד בן גוריון: "… אחד מגדולי פושעי הנאצים… אדולף אייכמן, נמצא כבר במעצר בארץ ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם."

28.5.1929 הוקמה תנועת הנוער "בני עקיבא"

(הועתק ככתבו וכלשונו מתוך אתר בני-עקיבא באינטרנט)

תנועת בני-עקיבא בישראל (ראו לוגו משמאל) נוסדה בשנת תרפ"ט בירושלים, על ידי החבר יחיאל אליאש ז"ל וחברים נוספים שחשו בצורך בתנועת נוער דתית פעילה. הנוער חדור בדרך כלל, רוח של מרד ורצון לשינוי ותיקון פני החברה, הנוער של בני-עקיבא ברוחו של ר' עקיבא, ראו עצמם מכריזים מרד במצב הנוער, נלחמים בעד קיום ערכיה הנצחיים של היהדות ונגד המושגים והתרבות הזרה שפשתה בלב הנוער הישראלי. חברי בני-עקיבא ראו עצמם, בנים נאמנים ומורי דרך לשלמות עם ישראל, תורתו וארצו.

דמותו של ר' עקיבא סימלה בעיני חברי בני-עקיבא יותר מכל את השילוב של תלמיד חכם שתורתו האירה את עיני כל הדורות, גם רועה צאן ופועל וגם לוחם לאומי, בקיצור גילום של רעיון תורה ועבודה.

כבר בניסן תרפ"ט זכו חברי בני-עקיבא לברכתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל שכתב להם: "ובימי חג החרות והאביב נקדם בברכה את פני הניצנים אשר נראו בתנועתנו, בדמות ארגון בני הנעורים בשם "בני-עקיבא". ברוכים יהיו לנו אלה צעירי הצאן אשר עליהם תקותנו בשאיפתנו לגאולתנו ולפדות נפשנו, והם הם דור עתידנו וממשיכי דרכנו".

התנועה התרחבה, קמו סניפים במקומות שונים בארץ, חברי התנועה חיפשו דרכים באמצעות קבוצת בני-עקיבא, להקים ישובים ולתרום מכוחם לעם ולארץ. כסיסמא, אימצו החברים את הביטוי "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה", בקיצור "תורה ועבודה". צמד מילים אלו - "תורה ועבודה", ביטאו את ההדרכה לאורח חיים של קיום תורה ומצוות, יחד עם מימוש פעולות מעשיות, לבנין האומה והארץ. בלמעלה מ- 75 שנותיה, נשאה בני-עקיבא את דגל "תורה ועבודה" כתנועה מגשימה, המחנכת מאות אלפי חברים לחיי תורה ושמירת מצוות, ולנכונות להירתם ולתרום בכל מעשה ציוני ומשימה לאומית נדרשת.

בני עקיבא הפכה לחברה המקרינה מרוחה על העם והארץ כולה. חברי התנועה ובוגריה, העמיקו לימודם בתורה והקימו ישיבות הרבה, השתלבו במשימת ישוב הארץ ובמשימות הבטחון בכל מרחב ארצנו. חברי בני-עקיבא פעלו ופועלים בחינוך, בקליטת העלייה ובמשימות חברתיות בכל מקום בו הם נדרשים לכך.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה;
• אוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2021), מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/5/21.