דב תמרי: ההיגיון הפרדוקסלי של הנשק האטומי – מי מפחד מפצצה גרעינית?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Comfreak לאתר Pixabay]

 [לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

%d7%93%d7%95%d7%91%d7%99%d7%a7-%d7%aa%d7%9e%d7%a8%d7%99

תת אלוף במילואים, ד"ר דב (דוביק) תמרי (ראו תמונה משמאל) הוא ממפקדי סיירת מטכ"ל וקצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל. בעל עיטור העוז ושני צל"שי הרמטכ"ל.

שימש בעבר כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת תל אביב, וכחבר יועץ במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי.

עמד בראש המכון לחקר תורת המערכה בצה"ל והרצה בתוכנית ללימודי ביטחון שלאוניברסיטת תל אביב. קודם לכן שימש מפקד חטיבת טנקים ואוגדה משוריינת סדירות; וכן, מפקד המכללה לפיקוד ולמטה.

עד לאחרונה שימש כראש התכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל.

[מקור התמונה משמאל: המחבר]

*  *  *

המתבונן על מדיניות הביטחון של ישראל בעשור האחרון רואה כי במקום הראשון ניצבת איראן השואפת לפתח פצצה גרעינית. חלק גדול מההתעצמות הצבאית וממדיניות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עוסק בשאלת איראן הגרעינית. איראן היא מטרד מתמשך למדינת ישראל וביטויו בסיוע לארגון חיזבאללה והתבססות בסוריה המדממת. השאלה היא, האם השאיפה האיראנית לנשק גרעיני הוא איום שאין לשאתו.

[בתמונה: השאלה היא, האם השאיפה האיראנית לנשק גרעיני הוא איום שאין לשאתו... התמונה מתוך העיתונות האיראנית]

מה טיבה של ההגדרה "איום לא קונבנציונאלי" הרווח בעולם? לפי איזה אמות מידה נקבע הסיווג?

אם לפי מדד האבדות, הרי שבמאה ה-20 מרובת המלחמות, נהרגו במלחמת העולם הראשונה למעלה מ-18.5 מיליון בני אדם, כמחציתם אזרחים. במלחמת העולם השנייה, לפי ההערכות המקובלות, כ-74 מיליון בני אדם, מהם כ-49 מיליון אזרחים. נוסיף את הרוגי שאר המלחמות, קוריאה, ווייטנאם, מלחמות המזרח התיכון ואחרות, נגיע ליותר מ-100 מיליון הרוגים. שיעור הנספים במאה ה-20 מגז חרדל ומשתי פצצות גרעין, נשק לא קונבנציונאלי, היה פחות מפרומיל.

המסקנה המתבקשת היא שלא סוג הנשק קובע, אלא אופי המלחמות; האם הן מלחמות עולם או מלחמות מקומיות. במלחמה הקרה, שבין מלחמת העולם השנייה לסוף המאה העשרים, יכולת ההשמדה המבוטאת בנשק הגרעיני, היא שמנעה את השימוש בו.

דוגמה להבנה של מנהיגים אודות הנשק האיום ביותר - ולכן לא ייעשה בו שימוש - התרחשה ב-1962, בעיצומו ובשיאו של משבר הטילים בקובה. מנהיג בריה"מ, ניקיטה חרושצ'וב, שלח איגרת לנשיא ארה"ב ג'ון קנדי ובה כתב: "אתה ואני, אל לנו למשוך כעת בקצוות החבל שבו אתה קשרת לולאה של מלחמה, משום שככל שנמשוך חזק יותר, כך תתהדק הלולאה יותר. יבוא יום שבו הלולאה תהיה כה הדוקה שהאיש שקשר אותה כבר לא יוכל להתירה והוא יאלץ לחתוך אותה. את משמעות הדבר אין צורך שאסביר לך, משום שאתה בעצמך יודע היטב אלו כוחות איומים יש באמתחתן של שתי מדינותינו". מכאן מתבקשת המסקנה - שככל שפוטנציאל ההשמדה ההדדית עולה, כך קטן החשש משימוש ביכולות ההשמדה הללו.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: צילום אוויר של משטח שיגור הטילים בקובה... משבר קובה... מתבקשת המסקנה - שככל שפוטנציאל ההשמדה ההדדית עולה, כך קטן החשש משימוש ביכולות ההשמדה הללו... התמונה היא נחלת הכלל]

השאלה השנייה הרלוונטית למושגים נשק קונבנציונאלי - לא קונבנציונאלי, האם יש חשש לשימוש בחימוש לא קונבנציונאלי במלחמות באזורנו. בעניין זה נראה שהסיכוי נמוך עד אפסי. זאת, משום שליכולות הישראליות בתחומים האטומי-כימי-ביולוגי אפקט הרתעתי גבוה בהרבה מהיכולת הישראלית להרתיע מפני שימוש ברקטות וטילים מכל הסוגים והטווחים שאינם בעלי ראש לא קונבנציונאלי. ראוי לזכור, כי שתי מדינות ערביות עם שליטים סמכותיים, מצרים מול ישראל ועיראק מול צבא ארה"ב, לא השתמשו בנשק כימי וביולוגי כאשר היו נתונות בלחץ צבאי על סף הפסד. הן נדחקו אל הקיר והתאפקו. המסקנה המתבקשת - ככל שיכולת ההשמדה עולה, כן מתמעטת הנכונות לעשות בה שימוש. ערכו של נשק זה יישאר בתחום ההרתעה ההדדית בלבד.

בימינו נכנס גורם חדש למערכת האיומים: החשש משימוש בנשק המסווג כנשק השמדה המונית על ידי ארגוני טרור לא מדינתיים. כאן, הסיכוי למימוש, ככל שמדובר בארגון טרור, נמוכים עד זניחים. השאלה המתעוררת היא, האם החשש האמור עלול להניע ממשלה בישראל לצאת למלחמת ומבצעי מנע בנוסח של יוזמה מקדימה.

ב-1955, כאשר נודעו למודיעין הישראלי ממדי עסקת הנשק הצ'כית-מצרית (הרוסית-מצרית), שהייתה אז בממדים חסרי תקדים במזרח התיכון, היה המטה הכללי של צה"ל בתדהמה. הרב הצבאי הראשי דאז, אל"מ שלמה גורן, המליץ ברצינות להעמיד מחלקת חיילים של הרבנות הצבאית כדי לֵומֹר תהילים ללא הפסק. אולם, חוץ מהקצונה הבכירה, ראש הממשלה, שר הביטחון ושרים אחדים, דבר כמעט לא יצא לציבור, כך היה אז. במציאות שבה אנו חיים כיום, לא תתכן השתקה שכזאת. הפרשן יודע ומפרסם חששות ואיומים מפי אישים מוסמכים עוד בטרם הללו נדונו בממשלה.

[בתמונה משמאל: הרב הצבאי הראשי דאז, אל"מ שלמה גורן, המליץ ברצינות להעמיד מחלקת חיילים של הרבנות הצבאית כדי לֵומֹר תהילים ללא הפסק... התמונה היא נחלת הכלל]

לפיכך, כאשר מתקיימת הצפת איומים בנוסח הזה, בין שיש בהם היגיון ובין שאין, או שאין אפשרות לשלול אותם מכל וכל, הפרט והחברה יכולים להידחק לשני כיוונים: לפאניקה מחד גיסא, או לאדישות מאידך.

בתקופת המצור על ביירות במלחמת לבנון ב-1982, הופצצו קשות רבעים מסוימים של העיר כדי לשכנע את האוכלוסייה להקיא מתוכה את אנשי הפת"ח. מחקר של פסיכולוגיית המונים שנעשה בעיר בירות, קבע כי מגבול סֵבֶל מסוים, האוכלוסייה נעשית אדישה ולא מסוגלת להגיב ולהתנהג כמצופה מצד מפעילי הלחץ. שימוש מתמשך באיום ככלי מניפולטיבי של הנהגה כדי להניע ולגייס, יש להניח, עלול להשיג תוצאה הפוכה. מותר להסיק כי השימוש בכלי האיום על ידי מנגנוני הממשל בחברה הישראלית עלול להזיק בטווח הארוך יותר מאשר להועיל. שפת האיום, כבר הוכח, גוררת עימה תוצאות לא צפויות. לפיכך, מותר, ואף יש צורך, להזהיר מפני איומים מניפולטיביים, שסופם יציאה משליטה. במאמץ המתמשך לבסס את נכונות האיום משהו עלול להישבר.

אינני פוסל את הדעה כי איום קיומי מהווה גורם המלכד חברה ועם, אך נוכח התופעה שמקור האיום יכול להתברר כמניפולציה שלטונית, התפוררות החוסן ואיבוד השליטה הן אפשרויות סבירות.

לכולנו היה עניין בהצגת ראש הממשלה אודות המבצע של "המוסד" שנועד לחשוף את איראן כמדינה גרעינית בדרך. לכמה עניינים סביב איראן המתגרענת לא מצאתי הד הולם אצל הפרשנים ומומחי התקשורת:

כתופעה פרדוקסלית, האיזון הגרעיני שהתהווה אחרי מלחמת העולם השנייה, הנשק האיום ביותר, מחריב עולם ואנושות, הביא להקטנת, לדעיכת, להגבלת המלחמות הגדולות, מלחמות עולם.

[בתמונה: ההיגיון הפרדוקסלי של הנשק האטומי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

המועדון המייסד היו ארה"ב, בריה"מ, אנגליה, צרפת וסין. דהיינו, מעצמות עולות וגם מעצמות שוקעות כמו אנגליה וצרפת. מועדון החמש האמור הוא שייצר והתווה את סוכנויות הפיקוח למיניהן, ועדות האו"ם לפיקוח והגבלה וכו'.

הודו נכנסה לעידן הגרעיני בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ופקיסטאן כ-10 שנים אחריה. ישראל נכנסה למועדון והגיעה להישגים מרשימים בשנות ה-60 וכנ"ל צפון קוריאה, שהחלה במחקר בשנות ה-60 ובייצור נשק גרעיני בשנות ה-90. אף אחת ממדינות אלה, כאשר התחילה לחקור ולפתח יכולת גרעינית, לא הייתה מדינה מפותחת במיוחד בתחומי המחקר המתקדם בתחום הגרעין, וגם לא היו מדינות עשירות. זה מלמד שכל מדינה שתהיה נחושה להגיע לפצצה גרעינית – תצליח, אלא אם תיבלם בכוח פיזי, או בפיתוי שאי אפשר לסרב לו, ופיתויים מחירם גבוה.

מה משותף לארבע המדינות הללו, שאינן מעצמות, שהגיעו בדרכן שלהן לנשק גרעיני?

כולן שיקרו כל שקר אפשרי וכל הטעייה ע"מ להסתיר את הכיוון הצבאי של המחקר והפיתוח, ועשו כל מאמץ למנוע פיקוח בין לאומי יעיל. אני מניח שיש בישראל אנשים הבקיאים או יודעים דבר מה אודות השקרים וההטעיות של ישראל כלפי ארה"ב, בעלת הברית היחידה, אפילו אז, בשנים 63'-67'. אגב, שקרים והטעיות שתוכננו והוצאו לפועל בכישרון מרשים. ראוי להוסיף שכל אחת מהמדינות החדשות במועדון הגרעיני נמצאה בסכסוך פתוח או פוטנציאלי עם מדינה שכנה, שנבע ממלחמה אזורית קשה: המלחמות בין הודו לפקיסטאן, בין ישראל לשכנותיה הערביות ובין צפון קוריאה לדרום קוריאה. כך שהנשק הגרעיני נועד להרתיע, ובמילה אחרת לעצב ולייצב איזון אזורי, לא בהכרח הסדרי שלום. אני מעז להעריך ששליט לוב קדאפי, שהתקדם די יפה בפיתוח יכולת גרעינית, ויתר על הנשק הגרעיני כי לא היה לו את מי להרתיע, וקיבל תשלום מופרז ממדינות אירופה עבור ויתורו.   

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

איראן נמצאת באותו מסלול; המלחמה בת שמונה השנים עם עיראק עלתה לה ביותר מחצי מיליון חללים, מאות טילי סקאד על טהרן, ומי יודע כמה פצועים ונכים שהיו עיקר כוח העבודה של המשק הלאומי. רק טבעי היה שהיא תפנה למסלול נשק גרעיני. מגמות איראן במרחב בו אנו נמצאים מחייבות התמודדות נגדית מתמדת, אבל מזה כעשר שנים, ההנהגה הישראלית מטפחת פאניקה במתכוון כפלטפורמה לשליטה פוליטית ובזה היא מצליחה מאד, עם עזרה משמעותית מתקשורת הסנסציות.

שפת איומים והשמדה היא מטבע שימושי באזורנו. ראוי לזכור כי שפת האיומים והגינויים של בריה"מ הגרעינית כלפי ישראל בשנות ה-50 של המאה הקודמת, הייתה לא פחות מאיימת וגסה מזו האיראנית וגם זו של נאצר בשנות ה-50 וה-60 (מי מהזקנים בחבורתנו זוכר את הביטאון הרוסי אוגוניוק, ברוסית ,Огонёк אנטי-אמריקאי, אנטישמי ואנטי-ישראלי, שהיה נפוץ למדי בשנות ה-50 בחדרי הקריאה במשקי הקיבוץ המאוחד ובמשקי הקיבוץ הארצי?)

נשק גרעיני נועד לגיבוי אינטרסים, פוליטיים וצבאיים כאחד, אבל אפילו מדינה כאיראן מבינה שהוא לא לשימוש. האמירה החוזרת ונשנית שמקורה בשלטון הישראלי שאת ההנהגה האיראנית מובילים מטורפים אין לה על מה לסמוך. יש לה היגיון מזוקק של התפשטות השפעה במרחב; ואל לנו לחשוב שמנהיגים בעלי השקפה דתית קיצונית מחכים להזדמנות לשגר פצצה גרעינית.

אין בדעתי לשלול אמצעי הגנה הקיימים בישראל לירוט טילים מכל הסוגים ביניהם כאלה היכולים ליירט נושאי ראש גרעיני ואפשר ואלה עוד ישתכללו. אבל להפוך את האיום הגרעיני למסד של תפיסת הביטחון של ישראל ולאורו גם נעשות הכנות ופעולות מכל הסוגים – ספק אם יש בכך הגיון מעשי.

 [לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

2 thoughts on “דב תמרי: ההיגיון הפרדוקסלי של הנשק האטומי – מי מפחד מפצצה גרעינית?

  1. ברשותך כמה הערות
    1.השלכה ממלחמות עבר- לגבי מלחמות העתיד- ידוע שהן תמיד בעיתיות. כך עלול להיות לגבי השימוש בנשק גרעיני. אפשר שברה"מ וארה"ב במה שנוגע לשימוש בנשק גרעיני- היו אז מדינות יותר "אחריות" בהשוואה למדינות כמו פקיסטן, צפון קוריאה ואירן של היום (שניתן לאמר ברמה מאד גבוהה של וודאות שתשכיל לפתח נשק גרעיני) .
    2. אני מרשה לעצמי להטיל ספק בקביעתך ש"הסיכוי לשימוש בנשק גרעיני, ככול שמדובר בארגוני טרור- נמוכים עד זניחה". חזון המדינה האיסלמית ISSI עדיין לא התאייד, הג'יהד נלמד ומשונן בכול המדרסות בעולם המוסלמי, ואין שום גרנטי שימנע מלממש את האידיאולוגיה האוניברסלית שלו- אף אם זה נוגד את ההיגיון המערבי שלנו. גם לא בטוח שיתרשם מהיכולות הפוטנציאלית הישראלית בתחום האטומי, כימי ביולוגי, כהרתעה מספקת לארגוני טרור קיצוניים.
    3. מאד נכון שהפחדת-יתר יכולה להביא לכדי תחושת אדישות עד כדי פטליזם. אגב- זו תכונה תרבותית וגם ביולוגית הגנתית מוכרת – כי בני אדם אינם יכולים לחיות תחת חרדה בלתי פוסקת לזמן בלתי מוגבל שסופו שיתוק מערכות וכהות חושים- ראה התייחסות חלק ניכר של החברה הישראלית למגפת הקורונה.

  2. Pingback: ההיגיון הפרדוקסלי של המורכבות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.