אלי בר און: הסיכון הגדול ביותר כעת לעולם הדמוקרטי החופשי

[מקור התמונה: Photo by Konrad Ciężki from Pexels]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

מהו הסיכון הגדול ביותר כעת לעולם הדמוקרטי החופשי? ההחלשות ההדרגתית המתמדת של העוצמה הצבאית של ארה"ב. בשנים האחרונות, ברור לכל מי שמתעמק בתחום הזה כי יש שחיקה מתמשכת בעוצמתה הצבאית של ארה"ב, ביחס ליריבותיה.

הבעיה כאן אינה רק של ארה"ב. הבעיה היא של כל העולם החופשי הדמוקרטי. המדינות הנ"ל, לרבות מדינת ישראל נשענות - מאז מלחמת העולם השנייה - לחלוטין על עצמתה הצבאית של ארה"ב. הנחת היסוד של המדינות הדמוקרטיות המערביות באירופה ובדרום מזרח אסיה היא כי בעת צרה, ארה"ב תסייע; וצבא ארה"ב יחוש לעזרה.

ברור לחלוטין לכול בר דעת, כי אין בעולם החופשי מדינות שיכולות מהבחינה הצבאית לאתגר את המעצמות הצבאיות המתחזקות בהתמדה רוסיה וסין. גם מדינות קצת מטורפות ותוקפניות כ צפון קוריאה ואיראן עדיין מורתעות ע"י העצמה האמריקאית. ברור לכול כי ללא ההרתעה הזו הן היו תוקפות את שכנותיהן. השאלה היא, כמה זמן ההרתעה הנחלשת הזו תוסיף להתקיים?

העובדה המעניינת - שיש לחקור בתחום הזה - היא, שעוצמת הצבא האמריקאי נחלשת בהתמדה, למרות שארה"ב ממשיכה להשקיע סכומי עתק בהתעצמות צבאית. גם היכולות ותקציבי המו"פ שלה לא נפגעו במהלך השנים.

הרתעה

[בתמונה: כמה שנים עוד תוכל להתקיים ההרתעה האמריקנית הנחלשת? תמונה חופשית שהועלתה על ידי U.S. Department of Defens לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]

הבעיה כאן היא כפולה:

[בתמונה: אין רצון ואין יכולת... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי 2427999 לאתר FIXABAY]

הסטגנציה המתמשכת של מערכת הביטחון האמריקאית... כאשר אין שם רצון ויכולת, לשנות במהירות הנדרשת את מבנה הצבא ואת דרך המלחמה שלו. סטגנציה היא מחלה ארגונית כרונית; וברור כעת כי מבנה הצבאות של המאה ה- 20 אינו מתאים עוד לשדה הקרב ולטכנולוגיות של המאה ה- 21.

והמעורבות של שיקולים כלכליים ופוליטיים זרים בהתעצמות הצבא. כדי להתפרנס, התעשיות הביטחוניות האמריקאיות - ומי שעובדים מולם בממסד הביטחוני בפנטגון - משווקים את מה שהם מייצרים - אמצעי לחימה שמייצרים להם רווחים ותעסוקה, וזאת ללא קשר לתרומה של המוצרים שלהם לניצחון בשדה הקרב.

[בתמונה: אין רצון ואין יכולת... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי 2427999 לאתר FIXABAY]

דוגמאות יש לרוב, אתמקד בקצרה בשתיים:

1.

היכולת להפציץ את האויב בכל מקום ובעצמה רבה היא מאז מלחמת העולם השניה הבסיס לעוצמתה הצבאית של ארה"ב. מרבית תקציב הרכש של צבאות ארה"ב; ומדובר בעיקר בחילות האוויר של ארה"ב, עשרות מליארדי דולר לשנה ובמשך שנים רבות קדימה, משועבדים בשנים האחרונות לרכש של מטוסי אף 35 היקרים והחמקניים; ובמידה פחותה, עוד כמה סוגי מטוסים אחרים. האמריקנים מתחזקים אלפים רבים של מטוסי תקיפה והפצצה משוכללים ומכל הסוגים.

מנגד, כל בסיסי המטוסים החדישים מחוץ לגבולות ארה"ב - לרבות נושאות המטוסים שלה, שהן למעשה בסיסי אוויר ניידים - חשופים כעת ליכולת של תקיפה מדויקת באמצעות טילים, של רוסיה; ובקרוב גם של סין. הרוסים - וכעת גם הסינים, האיראנים והצפון קוראנים - הבינו כי הדרך הנכונה להתמודד עם העצמה האווירית של ארה"ב היא באמצעות טילים ארוכי טווח ופיתחו לצורך זה מס' סוגים של טילים מדויקים. זאת כאשר היום, אין לצבא ארה"ב - כמו גם לכל צבא אחר בעולם - יכולת אמיתית להגן על בסיסי האוויר שלו וליירט מתקפת טילים מדויקים נרחבת.

.

הטילים החדישים - בין אם הם טילים בליסטיים ובין אם הם טילי שיוט - מסוגלים לפגוע בכל נקודה בבסיסי אוויר; וכך גם במערכות המכ"מ ובסוללות הטילים נגד טילים, במרכזים אסטרטגיים וכד'.

המצב הזה חמור ביותר כי נכון לעכשיו, לא נראה שבשנים הקרובות תפותח טכנולוגיה יעילה כדי להתמודד עם מטחי הטילים המדויקים שחלקם גם היום הם כבר טילים היפרסוניים מתמרנים שלא ניתנים ליירוט גם לא תיאורטית באמצעות טילים נגד טילים.

השקעה ברכש טילים נגד טילים נוספים היא חסרת תועלת ביטחונית. הטילים הנ"ל יקרים מאוד לעיתים מעל 10 מליון דולר למיירט אחד; ולכן, תמיד יהיו מעטים מאוד ויעילותם בהגדרה היא חלקית ומוגבלת. האמריקאים חייבים היו צריכים להשקיע חלק זעיר מההשקעה שלהם ברכש טילים נגד טילים בפיתרונות של יירוט באמצעות אנרגיה ישירה, לייזר ואז מצבם היום היה אחר לחלוטין.

2.

האמריקאים לא עסקו ב 20 השנים האחרונות בפיתוח היכולת ההתקפית באמצעות טילים, כאלה שמקבילים לטילים המדויקים התוקפים של רוסיה וסין. זאת, משיקולים "מוזרים" ואולי כדי לא לפגוע בפרנסת יצרניות המטוסים ונותני החסות שלהם במנגנוני הביטחון.

כעת נוכח הסכנה המתגברת; ולאחר שמעשית, הם הפסידו את השליטה בים סין הדרומי, הם נכנסים להשקעות גדולות בנושא. גם להערכתם, הם בפיגור של עשור בתחום, בהשוואה לרוסיה ואולי גם לסין; שמנטרלות כבר היום את נושאות המטוסים האמריקאיות, בסיס העצמה הימית של ארה"ב. המשמעות מידית היא, צמצום ביכולת של הצבא האמריקאי להגן על עצמה.

[בתמונה: האמריקנים נמצאים בפיגור של עשור בתחום, בהשוואה לרוסיה ואולי גם לסין; שמנטרלות כבר היום את נושאות המטוסים האמריקאיות, בסיס העצמה הימית של ארה"ב... מקור התמונה: Photo by Joseph Fuller from Pexels]

לכן ארה"ב, גם אם תרצה, לא תוכל להגן על בנות בריתה!

One thought on “אלי בר און: הסיכון הגדול ביותר כעת לעולם הדמוקרטי החופשי

  1. אימפריות נופלות בהתמוטטות הדרגתית מבפנים.
    בשיא הנפילה, האוייבים מריחים את הכשל הפנימי ומצליחים לתת את המכה האחרונה שתפורר סופית את האימפריה הנופלת.

    ארה"ב בתהליך קריסה מתמשך.
    ההקצנה הדרמטית בפער שבין הדמוקרטים לרפובליקנים היא גורם מרכזי בתהליך. החולשה החברתית בארה"ב ניכרת מאד.
    ממש לא בטוח שניתן לעצור את התופעה ההרסנית הזו.

    במקביל לכך, מתרחשת הירידה המשמעותית והמתמשכת בעוצמה היחסית של ארה"ב בתחום הבטחוני, שמגיעה ל-Tipping Point בימים אלו, וחולשה כלכלית מול סין (תלות, חוב, אבדן נכסים רעיוניים פרי מחקרים יקרים וכו').

    אני מאד מקווה שברגע האחרון העוצמה הפנימית של אנשים איכותיים וחזקים רבים בארה"ב תאפיל על הכיוון ההרסני, אבל יש פה סימן שאלה גדול מאד.

    לצערנו לא רואים כעת תחליף לארה"ב בהנהגת העולם החופשי – אירופה קורסת גם היא לתוך בעיותיה שלה (ברקזיט, מהגרים, נאציזם, מרקסיזם, כלכלה, מיבנה ומישטר), המוסר המעוות שלה, חוסר הגמישות והמאובנות המחשבתית. אוסטרליה, קנדה ואחרים לא נראים מועמדים כרגע להובלה, הן בשוליים.

    אבל, אין ואקום בעולם.
    ככל שתתבהר הסכנה לעולם החופשי מכיוון סין, רוסיה, איראן וקוריאה (סרא"ק בר"ת), יש מצב בו העולם החופשי יתעורר ויתגלה מוביל חדש או חדש-ישן. נקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.
    רק אם תהיה הפגנת עוצמה כמו בימי רייגן מול בריה"מ תבוא הישועה.
    יתכן שלאחר ביידן יבוא נשיא אחר, שיוביל אמריקה אחרת, ואת העולם החופשי כולו, בדרך הנכונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *