גרשון הכהן: האם השואה היא עוד מופע בתופעה גנרית אוניברסלית של ג'נוסייד?

[בתמונה: השואה הא לא רק שלנו אלא עוד מופע בתופעה אוניברסלית? באמת? התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

זהו מאמר ראשון בסדרת המאמרים על יד ושם; ועל מועמדות אפי איתם לראשותו. המאמרים האחרים:

*  *  *

ב- 20 לנובמבר 2020 פרסם נדב תמיר ב- ynet מאמר תחת הכותרת: "השואה היא לא רק שלנו. ואפי איתם לא מתאים".

"התייחסות לאנטישמיות כקטגוריה שונה מגזענות בכלל" - כותב תמיר - וההתעלמות מאירועי ג'נוסייד אחרים, הן זיקוק הגישה השגויה של ישראל לשואה. וכך גם הבחירה באפי איתם ליו"ר "יד ושם... זיכרון השואה והפקת הלקחים ממנה חשובים מאוד לישראל ולעולם ובצדק מייחסת המדינה לנושא עדיפות גבוהה. אולם האופן שבו אנחנו עוסקים בשואה מזיק לזכרה, למניעת אנטישמיות ושנאת זרים בכלל, ומקבע אותנו בטראומה במקום ללמוד ממנה ולמנוע מההיסטוריה לחזור על עצמה. בחירתו של תא"ל (מיל') אפי איתם (גילוי נאות: הוא היה מדריך שלי בקורס מפקדי פלוגות) לתפקיד יו"ר "יד ושם" מבליט את הגישה המזיקה הזאת באופן שלא ניתן עוד לטשטש.":

[למאמר רלוונטי קודם של האלוף גרשון הכהן: 'אפי איתם, יד ושם והמיתוס המכונן של השואה', לחצו כאן]

[לכתבה המלאה של נדב תמיר ב- ynet, לחצו כאן]

האם נדב תמיר צודק? לצורך התשובה אבהיר קודם את ההבדל שבין מצב גנרי - שאיננו תלוי הקשר; למצב הקשרי (In context / contextual):

הקשר מהו? המשגה

אחת התכונות החשובות של מערכת מורכבת - וכולנו מערכות מורכבות - היא ש'הכל בהקשר' (Everything is in context): אי אפשר להבין מערכת מורכבת כעומדת בפני עצמה, אלא תמיד בהקשר מסוים. זה, להבדיל ממצב גנרי - שאיננו תלוי הקשר.

כך למשל, ההבדל בין 'הגירה' ל'עליה': לכאורה, העליה לישראל אינה שונה מהגירה של בני עמים אחרים ממדינה למדינה. אולם מי שלא מבין את ההקשר הייחודי של העליה לישראל, לא יבין את הייחודיות של הקמת מדינת ישראל.

"מצד אחד, מי שיתבונן בתופעת קיבוץ הגלויות בישראל, ללא השוואתה לתופעת ההגירה בממדיה הגלובלים, יתקשה להבין את ייחודיות הנס הטמון בקיבוץ פזורי העם היהודי בגולה אל ארץ ישראל.

מצד שני, למי שיתבונן בתופעה זו רק מנקודת המבט הכללית האוניברסלית, לא ייווצרו התנאים להבין את יסודות התופעה הישראלית, כפי שהיא ניכרת בהיבטיה הייחודיים"(גרשון הכהן, 2011, ע' 20).

[בתמונה משמאל: אוניית המעפילים "מורדי הגטאות", מאי 1947. התמונה היא נחלת הכלל]

[למאמר: 'הכל בהקשר: אחת התכונות החשובות של מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'גנרי', לחצו כאן]

העמדה המועדפת על 'יהודים נאורים'...

העמדה שנדב תמיר מציג בשנים האחרונות היא העמדה המועדפת על 'יהודים נאורים', לא רק בסוגיית העליה; אלא אפילו לגבי השואה.

את העמדה האחרת ביסס במחקר מדעי ידוע, דניאל גולדהגן, בספרו: ״תליינים מרצון בשרות היטלר״.

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית לספרו של דניאל גולדהגן, ״תליינים מרצון בשרות היטלר״; שראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות ב- 1997. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הטענה שנדב תמיר מציג נושקת לטענה אחרת המבקשת לשכנע, שמה שקרה לגרמנים יכול לקרות לכל עם בתהליך התדרדרות; שיכול לקרות גם לחיילי צה״ל ב״משטר הכיבוש״. גולדהגן מפריך גם את הטענה הזו, בדיון המבוסס על מודעות מתודולוגית לשאלות מדעיות בהבנת תופעות האדם.

בפרק המבוא - שהוא אבן יסוד בפילוסופיית המדע של מדעי האדם - הוא מסביר, מדוע לא ניתן להבין ולהסביר מה שהביא לפעולה הגרמנית נגד היהודים מבלי לפנות אל הרקע התרבותי הגרמני ובתוכו שזור היסוד האנטישמי.

גם בפילוסופיה הצרפתית ובגישה הצרפתית למדעי האדם, בהדגשת הייחוד של תופעות אנושיות כתנאי להבנתן, אין להתחיל להבין את השואה, אם מציגים אותה כעוד מופע בתופעה גנרית אוניברסלית של גנוסייד. בקיצור יש כאן מחלוקת מקיפה הנוגעת ביסוד השאלה מהו אדם ומה יכולים להבין על תופעות התנהלות האדם!

אז הרוע הגרמני איננו ייחודי?

לסיכום, יש לנדב תמיר יש שתי טענות שנויות במחלוקת:

  1. השואה איננה אירוע ייחודי לעם ישראל, זה קרה גם במקומות אחרים לעמים אחרים, זו תופעה חעזרת ונשנת הידועה בכינוי ג׳נוסייד.
  2. הרוע הגרמני שהתגלה בביצוע השואה נגד יהודים הוא תופעה נורמלית של תהליך התדרדרות העלול להתרחש באופן דומה גם לעמים אחרים גם ליהודים, במיוחד בתנאי הכיבוש של עם אחר.

שתי ההנחות האלה שנויות במחלוקת יסודית:

  • האחת, בהשקפת העולם שבה אני מחזיק, השואה שבה נרצחו מליוני יהודים על ידי הגרמנים, איננה דומה לשום אירוע אחר של טבח עם. אין בהיסטוריה האנושית מקרה דומה בו נטבחו בני אדם, לא על מנת לקחת את אדמתם וארצם, לא על מנת להמיר את דתם, לא על רקע של מאבק ואיום הדדי. היהודים מעולם לא איימו על גרמניה. לא היה אירוע דומה של טבח עם באיסופו האובססיבי מכל קצוות תבל, כמו בהובלת המוני יהודים מסלוניקי למשרפות אושוויץ.

  • השנייה, לגבי ההנחה השניה, הטענה שלי - ושל השותפים להשקפת עולמי - היא שאין כל דרך להסביר את ההתמסרות הגרמנית למשימת השמדת היהודים כמבטאת לא יותר מציות מכניסטי ביורוקרטי, שעלול להתרחש בכל אומה. ממש לא. הדוגמה שמביא גולדהגן היא שגרמנים המשיכו להרוג יהודים בהתמסרות גם בשלהי המלחמה; כשכבר ראו את מפלת גרמניה, וניתנו פקודות ישירות מהימלר להפסיק את הרצח. למה המשיכו?

שתי הטענות, הנתונות לכאורה במגמת אוניברסליות, ובהן מחזיק נדב תמיר, מתאמצות להתעלם ממדיה הייחודיים והבלעדיים של שואת היהודים.

המחלוקת ניתנת לסיכום בדברי פרופסור שלום רוזנברג (ראו תמונה משמאל) על השואה: אמנם האלוהים לא התגלה באותם ימים ולא יצאה בת קול על יחסו של האל לעמו הנבחר, אבל השטן התגלה וביטא במעשיו ובדיבורו כי העם היהודי הוא אויבו המובהק ולכן פעל להכחדתו. מבחינה לוגית בהיפוך הדברים הם ניתנים לסיכום באמונה כי העם היהודי הוא העם הנבחר ובשל כך הושלך להשמדה על ידי בני השטן.

[תמונתו שלפרופ' שלום רוזנברג משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Prof. Shalom Rosenberg. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

עמדת נדב תמיר פונה עורף לאמונת בחירת ישראל ובתוך כך מכחישה את היות הרוצחים הגרמנים בני שטן.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה