[בתמונה: הגנרל שארל דה גול נואם את נאומו ההיסטורי ב- BBC ב-18 ביוני 1940, עם הגיעו לבריטניה אחרי כניעת צרפת. התמונה מוצגת בשימוש הוגן]

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

זה מזמור שמנגנים אותו עם כלי המכונה "שמינית": א לַמְנַצֵּ֣חַ בִּנְגִינוֹת עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃

הכותב מתחנן לה' שיציל אותו ממוות (מחלה קשה, או צרה מאוד גדולה): ה שׁוּבָ֣ה יְהוָה חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י הוֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ:

אבל מה שמעניין כאן זו הסיבה, שנותן הכותב לחילוץ המבוקש מה': ו כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּשְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה־לָּֽךְ׃

 כלומר – אם אמות – מי יתפלל אליך ה'? מי יזכור אותך? הרי אם אני מת אני לא יכול לתת לך כבוד. נראה כאילו הכותב מתנה את כבוד ה' בקיום אנשים שיתנו לה' כבוד.

ועל זה נכתב כבר: בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף (הנה, הגענו לשארל דה גול).

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]